ביאור יש"ר על התורה, במדבר יד:טו

והמתה, וכאשר תמיתם כאיש אחד, כלומר פתאום אז ואמרו וכו', והנה כל כונת משה בתפילתו זאת לא היתה שימחה את חטאתם לגמרי בלי לענשם כלל, שהרי השם השיבו סלחתי כדבריך ועכ"ז גזר עליהם למות במדבר, אלא עיקר תפילתו היתה שלא ימית את כלם בפעם אחת, כי מגפה גדולה כזאת תעשה רושם בין העמים, ואז יאמרו מה שיאמרו, אבל שיאריך להם ויפרע מהם מעט מעט באופן שלא ירגישו יושבי הארץ במיתתם ויאמרו אולי מקרה הוא, ולזה אמר והמתה את העם הזה כאיש אחד, שעל זה היה מקפיד, אולם הטעם למה לא ביקש שימחה את חטאתם לגמרי, מפני שראה הוא בעצמו שהם ראויים להענש בעבור שהיו קצרי אמנה, ואין בהם זכות להכנס לארץ:

ואמרו הגוים, מצרים האמורים למעלה, וגם הכנענים ושאר האומות:

אשר שמעו את שמעך, שהמתה אותם, או שהוא מוסב למעלה ופירושו, ששמעו הנפלאות שעשית להם: