ביאור יש"ר על התורה, ויקרא כז:כז

ואם בבהמה הטמאה, הכתוב מדבר בפטר חמור, שכן מצינו במקום אחר, ואת בכור הבהמה הטמאה תפדה (במדבר י"ח ט"ו), ואינו אלא פטר חמור, וכן כאן ואם בבהמה הטמאה שהוא החמור, שראוי לו לפדותו בשה ולתת אותו לכהן, והחמור מותר לבעליו, ואם אינו פודהו בשה נאמר וערפתו, וכאן אמר שאם לא פדהו בשה, אלא הקדישו לבדק הבית, קדושת הקדש חל עליו, וצריך שיפדנו כפי שוויו בערכך ויוסיף חומש, ואם לא יגאלנו הוא עצמו ימכר לאחרים, וצריך ליתן גם לכהן שה פדיונו:

ואם לא יגאל, על ידי הבעלים:

ונמכר בערכך, לאחרים בלי תוספת חומש על הערך: