ואל אשה בנדת טמאתה, בימים שנודד דם טמא מגופה, והן ימי נדה וזבה, ולפי שמלת נדת כולל כל דם הנודד מגופה, הוצרך להוסיף מלת טומאתה, כי יש נדידת דם טהור ליולדת זכר ונקבה, והנה הארבעה הכתובים מכאן ואילך שהם נדה וא"א וזכר ובהמה אינן שאר לא לבועל ולא לנבעלת, ואע"פי כן נאסרו: