ביאור יש"ר על התורה, ויקרא יח:יח

ואשה אל אחתה לא תקח, שקידש האחת ונעשית השניה אחות, אשתו, וכשבא עליה חייב כרת, ודוקא כששתיהן בחיים, כמפורש בחייה:

לצרר, לפי שאמר ואשה אל אחותה לא תקח, חזר ופירש בין שהוא לצרור, שלקח גם השניה לאשה, והרי הן צרות זו לזו, או לגלות ערותה שבא רק פעם אחת בזנות חייב כרת, כי לפי שאחר מות הראשונה קדושין תופסים בשניה, הוצרך לומר שבחיי הראשונה לא יקח השניה, כפי מחשבתו בדרך לקוחין, גם לא יבא עליה, ולכן הפסיק בעל הטעמים במלת תקח:

עליה, על הראשונה שלקח בקדושין גמורין:

בחייה, למדך שאף אם גרשה, לא ישא את אחותה כל זמן שהיא בחיים: