ביאור יש"ר על התורה, ויקרא יג:מה

והצרוע, וי"ו והצרוע לפי שלמעלה אמר טמא יטמאנו הכהן, ועתה התחיל לפרש חובת הצרוע, כאומר הכהן חייב לומר לו טמא אתה והצרוע חייב לפרום בגדיו וכו':

הנגע, נגע צרעת:

פרמים, קרועים:

פרוע, פירשתיו (לעיל י' ו'):

ועל שפם יעטה, חופה ראשו כאבל עד השפם שהוא מקום שער השפתים, ויצוה שיכסה הראש עד הפה, כי פיו פתוח שיקרא טמא:

וטמא טמא יקרא, יקרא בקול גדול לבני אדם המתקרבין אליו טמא אני טמא אני סורו מני, כי גם האבל עטוי ראש כמו שפסק הרמב"ם ז"ל פ"ה מהלכות אבל הלכה י"ט והביא ראיה מתרגום אונקלוס על פסוק זה, לכן יודיע לכל שהוא טמא ולא אבל: