ביאור יש"ר על התורה, בראשית לח:כה

היא מוצאת, להשרף:

והיא שלחה אל חמיה, וקודם שהוצאת כבר שלחה, ולא רצתה להלבין פניו ולומר ממך אני מעוברת, אלא לאיש אשר אלה לו, אמרה אם מעצמו יודה יודה, ואם לאו ישרפוני ואל אלבין פניו:

ותאמר הכר נא, משפט הלשון כן הוא בכמה מקומות לכפול לשון האמירה במאמר ארוך, ובאמת הכל מאמר אחד ששמה בפי השליח אשר שלחה אליו בסתר בעוד שהוציאוה להשרף, והעלימה את קלונו גם מן השליח וסתמה את דבריה לאיש אשר אלה לו, ואע"פי שבאמת אין שום קלון וחרפה בדבר מאחר שמוטל החוב על יהודה לייבמה, הנה עכ"פ יתבייש יהודה כי הוא חשבה לזונה ולא ידע כי כלתו היא, וכדי בזיון לאדם כמוהו לבא על אשת זנונים: