ביאור יש"ר על התורה, בראשית לח:כד

כמשלש חדשים, כמו שלשה חדשים בקירוב, ואז התחילו רואיה להרגיש בהריונה:

זנתה תמר כלתך, כי להיותה שומרת יבם בשכב איש אותה יאמר שזנתה:

וגם הנה הרה, אין אנו יודעים אם הפקירה עצמה לכל או לאדם אחד בלבד, אבל זאת ידענו שהיא הרה, ומזה נשפוט שזנתה:

ויאמר יהודה הוציאוה ותשרף, לא בעבור היותה בת כהן, כי בת כהן שומרת יבם שזינתה אינה במיתה כלל, אבל יתכן שהיה מנהגם כנהוג היום בקצת ארצות שאשה אשר תזנה תחת אישה מוסרים אותה לבעלה והוא דן אותה למיתה או לחיים כרצונו, והנה היתה תמר מיועדת לשלה בנו והיא להם כאשת איש בנימוסיהם, ולכן באו לפני יהודה שידון אותה, והוא דן אותה לשרפה לפי שפגמה בכבוד משפחתו: