ביאור יש"ר על התורה, בראשית לח:כו

צדקה ממני, צדקה במעשיה יותר ממני, כי היא הצדקת ואני החוטא אליה שלא נתתיה לשלה בני, והנה לא נשרפה תמר לפי שכל ענשה היה בעבור שפגמה בכבוד יהודה לזנות תחתיו כמו שביארנו, וכשנודע הדבר שממנו נתעברה, שוב אין גנאי למשפחת יהודה, והוא בעצמו מדרך ענוה הודה על הדבר, וחלק לה כבוד לפני העם שחשבוה לזונה באמרו צדקה ממני:

כי על כן לא נתתיה, כי על כן עשתה זאת לפי שלא נתתיה לשלה בני, ולכן צדקה ממני:

ולא יסף עוד לדעתה, אחרי שקיים זרע לשני בניו שמתו, לא רצה להיות עמה עוד, אע"פי שהיא ברצונו, כי איננה אסורה עליו, והיתה אשתו כמשפט היבמים: