ביאור יש"ר על התורה, שמות טז:ד

ממטיר, שירד כדמות מטר:

לחם, כל דבר מאכל קרוי לחם:

מן השמים, לא כמאכלים הנהוגים בארץ אלא לחם שמים על דרך פלא, כחו גדול וטעמו ערב, מספיק לבדו לחיי האדם מבלי היות עמו מזון אחר, ולא זכר עתה השלו כי במה הוא נחשב נגד המן המשובח, גם לא עלה השלו רק פעם אחת באותו הערב ופסק מיד ולא עלה עוד עד בשנה השנית בקברות התאוה:

דבר יום ביומו, צורך אכילת יום ילקטו ביומו, ואף אם יתכוונו ללקוט הרבה לא ימצאו אלא דבר יום ביומו:

למען אנסנו, בעבור זה אתן להם המן יום ביומו, כי בהיות עיניהם תלויות אלי בכל יום למזונותיהם, מתוך כך אנסה אותם כי ירגילו את עצמם לבטוח בי, ותשוב האמונה בה' להיות תכונה בנפשם: