ביאור יש"ר על התורה, דברים לב:טו

וישמן ישרון ויבעט, אולם רבוי הטובות הגופניות האלה גרם לכם תקלה, כדרך שאמר פן תאכל ושבעת וגו' ורם לבבך וכו' (לעיל ח' י"ב), וקרא לישראל ישורון מגזרת ישר, והוא הפך מן שם יעקב, כדרך והיה העקוב למישור, ושם ישראל דומה לו קצת, והנה אמר, זה שהיה ישר וטוב ומוכן אל השלמות כענין ואנכי נטעתיך שורק וגו', כאשר נעשה שמן ואכל ושבע ודשן, נטה יותר אל התאוות הגשמיות ובעט מרוב טובה בשרירות לבו, כסוס המבעט ברגליו לאחור, ואין כפוי טובה גדול מזה:

שמנת עבית כשית, נראה שהוא מאמר מסוגר ולכן בא בלשון נוכח, בעל השיר המספר בלשון נסתר מה שיארע לישראל באחרית הימים, מסב פניו אל השומעה משתומם על אמרו וישמן ישורון ויבעט, ואומר לו כן הדבר שמנת עבית כשית, ובא עבר במקום עתיד כדרך הנבואות:

עבית, לשון עובי:

כשית, כמו כסית, לשון כי כסה פניו בחלבו (איוב ט"ו כ"ו), כאדם ששמן מבפנים וכסליו נכפלים מבחוץ, וכן הוא אומר ויעש פימה עלי כסל:

ויטש אלוה עשהו, שנטה אל עבודת האלילים, וזה מדרך יצר לבו תאוה:

וינבל צור ישעתו, עשה נבלה גדולה כנגד השם ב"ה, שהוא צור ישועתו, והוא כדרך שאמר בתחילת הענין עם נבל ולא חכם: