ביאור יש"ר על התורה, דברים כג:כא

לנכרי תשיך, לפי שהרבית אין בו איסור מצד הדעת לכן התיר הכתוב ליקח נשך מן הנכרי, כי לבד מישראל נאסר מצד האחוה והחסד, כי חנינה הוא עושה עם אחיו כאשר ילונו בלא רבית ותחשב לו לצדקה, וכן השמיטה חסד באחים, וצוה בה שהישראלי יגמול חסד עם בני בריתו בשנה השביעית ולא יגוש את רעהו ואת אחיו, אבל עם הנכרי די אם יתנהג כפי חקי הצדק, ולא יתחייב לעשות עמהם החסד הזה, כמו שאמר את הנכרי תגוש:

למען יברכך וגו' על הארץ, אין לחשוב ממה שאמר על הארץ שהמצוה הזאת תלויה בארץ, כי הוא צווי תמידי וכולל, ובפ' משפטים ובפ' בהר סיני שהזהיר עליו לא תלה הדבר בארץ אבל אמר כאן על הארץ לענין השכר לא לענין המצוה, ופירושו כי הברכה שיברכך השם תהיה יותר ניכרת בהיותך יושב בארץ הנבחרת, היא מוכנת אל קבלת השפע יותר מזולתה: