רבי אליהו מזרחי(רא"ם) צט

מכיון שהיה אהובינו נשתדל לקוברו וקברנוהו כראוי עוד שאלו אותו איך לא נשתנו פניו ונשבע שהיו פניו כמו בהיותו בריא בלתי שום שנוי ונסתפקו לכם בזה ארבעה ספקות הראשון אם יקרא זה מסיח לפי תומו או דילמא מכיון שהיה מחזר אחרי קרובי הנטבע להגיד להם איך מצא את קרובם מת מוטל על שפת הים ושנשתדל עליו לקוברו נראה שהיה מכוין לקבל טובת הנאה מידם ואינו נקרא מסיח לפי תומו הב' אם היום שמצא אותו מוטל על שפת הים היה עשרה ימים לטביעתו יש לחוש משום שנוי צורתו או יש לחוש בו שמא קודם שמצא אותו כבר הועלה מן המים יום או יומים ונתפח ונשתנה צורתו אם לאו הג' אם הטביעות עין לחודיה סגי להכיר בו את האיש או דלמא לא סגי אלא בטביעות עין יחד עם הסמנים כדמשמע מההיא דפ' האשה שלום דקאמר ואסקינהו קמן וחזנהו לאלתר וקאמרי סימנים ופרש"י דאי לאו סימנין חישינן דלמא אחרים הם לפי שהמים משנים צורת הפנים ואינם נכרים כל כך ויש לחוש דלמא בדדמי הוא דקאמרי הד' אם ראוי לסמוך על הגוי המסיח ל"ת שאומר שמצא את פ' מת על שפת הים והכירו על ידי טבעא דעינא לחודיה או דלמא מכיון דשבי דטביעות עינא בעיא כונה והגוי המל"ת לא קא מכוין אין לסמוך על עדותו כמו שכתבו קצת מהגדולים וגדולים שהיה לבם נוקפם על זה

התשובה על הספק האחד נראה לי לפי עניות דעתי דמל"ת מיקרי ועדותו עדות ואע"ג דלכאורה משמע שכיון שהיה מחזר אחר קרובי המת להגיד להם איך שמצא את קרובם ואיך שהשתדל עליו וקברו שנראה מזה שהיה מתכוין להעיד כדי שיקבל מהם שום טובת הנאה אין עדותו עדות כדתנן בפ' בתרא דיבמות ובגוי אם היה מתכוין להעיד אין עדותו עדות ואמר רב יהודה אמר שמואל לא שאנו אלא נתכוון להתיר אבל נתכוון להעיד עדותו עדות היכי דמי נתכוון להתיר והיכי דמי נתכוון להעיד אמר רב יוסף בא לב"ד ואמר איש פלוני מת השיאו את אשתו זהו נתכוון להתיר מת סתם זהו נתכוון להעיד ואיתמר גמי אמר ר"ל לא שאנו אלא נתכוון להתיר אבל נתכוון להעיד עדותו עדות ואמר לו ר' יוחנן לא כך היה המעשה באושעיא ב"ר שהתריס כנגד פ"ה זקנים ואמר להם לא שאנו אלא שנתכוון להתיר אבל נתכוון להעיד עדותו עדות ולא הודו לו חכמים ואלא מתניתין דקתני ובגוי אם היה מתכוין להעיד אין עדותו עדות דמשמע הא אם לא היה מכווין להעיד עדותו עדות היכי משכחת לה במל"ת ופי' הגאון הרמב"ם ז"ל כיצד הוא מל"ת היה הגוי מסיח ואומר אוי לו לפלוני שמת כמה היה נאה וכמה טובה עשה עמי או שהיה מסיח ואומר כשהייתי בא בדרך נפל פלוני שהיה מהלך עמנו ומת ותמהנו על עניין זה כיצד מת פתאום וכיוצא בדברים הללו שהן מראין שאין כוונתו להעיד הרי זה נאמן וכן כתב הטור כיצד הוא מל"ת כגון שאמר אוי לפ' שמת כמה היה נאה או כמה טובה עשה עמי וכיוצא בזה שמוכיח שאין כוונתו לשום עדות אבל אם היה מכוון לשום עדות אינו נאמן שנראה מכאן שאין הגוי נאמן אלא כשהוא מל"ת שאינו מתכוין לא להתיר ולא להעיד ומל"ת לא מקרי אלא כשמסיח דברים עוברים בעלמא שאומר כמה היה נאה וכמה טובה עשה עמדי שנראה שאינו מכוין לשום עדות כלל אבל אם היה מכוון להגיד לקרוביו איך שמצא את קרובם ואיך שהשתדל עליו לקברו שמכוין בזה למצוא חן בעיני קרוביו אין זה נקרא מל"ת משום דאע"ג דאינו מתכוין להתיר מ"מ מתכווין להעיד הוא ומכיוון שההלכה הרווחת בישראל היא כר' יוחנן דאמר שאין הגוי נאמן אלא כשאינו מכווין לא להתיר ולא להעיד א"כ אין עדותו עדות אין זה מל"ת מיהו מההיא דפ' ב' דיבמות דקאמר היכי דמי לפי מסיח תומו כההוא דהוה אזיל ואמר מאן איכא בי חואי מאן איכא בי חואי שכיב חואי ואנסבא רב יוסף לדביתהו אפומיה ופרש"י ז"ל מאן איכא בי חואי מאנשי ביתו בבית לשמוע את דברי משמע דאע"ג דהוה מחזר אחר קרובי המת להודיע להם שמת קרובם מל"ת מקרי דמכיוון שלא הלך לב"ד להגיד דבריו כמשפט כל הרוצה להעיד אלא שהיה הולך בשווקים וברחובות והיה מספר דבריו אין זה אלא מל"ת לא מתכוין להעיד והכי משמע נמי מההיא דרב יוסף דאמר היכי דמי מכוין להתיר והיכי דמי מתכוין להעיד בא לב"ד ואמר איש פ' מת השיאו את אשתו זהו נתכוון להתיר מת סתם זהו נתכוון להעיד מדפתח ברישא בא לב"ד ומסיים בה מת סתם זהו נתכוון להעיד שמע מנה דארישא קאי וכאלו אמר בא לב"ד ואמר סתם זהו נתכוון להעיד דוק מינה הא אם לא בא לב"ד כלל אלא שהיה הולך בשווקים וברחובות והיה מספר דבריו אע"פ שהיה מחזר אחר קרוביו אין זה אלא מל"ת וכן כתב ר' ישעיה הרב הראשון ז"ל והלכתא כר' יוחנן דכל שמואל ור' יוחנן וכל ר"ל ור' יוחנן הלכה כר' יוחנן הילכך כל זמן שבא לב"ד ונתכוון להעיד אין עדותו עדות משמע דהיכא דלא בא לב"ד אבל היה מחזר בשוקים וברחובות ומספר את דבריו אין זה אלא מל"ת אע"פ שהוא מתכוין להעיד וגבי ההוא דהוה אזיל ואמר מאן איכא בי חואי מאן איכא בי חואי שכיב חואי פירוש שלא בא לב"ד להעיד אלא שהיה מספר דבריו בשוקים וברחובות משמע שאין ההקפדה אלא בב"ד ומה שכתב הרמב"ם ז"ל כיצד הוא מל"ת כגון שהיה הגוי מסיח ואומר אוי לו לפלוני שמת כמה היה נאה וכמה טובה עשה עמדי וכו' לאו דוקא קאמר דבלאו הכי נמי מל"ת מיקרי אלא דלישנא דתלמודא נקט בלישניה כדגרסינן בפ' בתרא דיבמות ההוא גברא דהוה מכריז ואומר ווי ליה לפרשה זריזא דהוה בפום בדיתא דשכיב ואנסבא ר' יוסף ואיתימא רבה לדביתהו וכן אבא יודין איש ציידן היה אומר מעשה בגוי וישראל שהיו מהלכין בדרך ובא גוי ואמר חבל על יהודי שהיה עמי בדרך שמת וקברתיו והשיאו את אשתו ואין זה לעכובא דאפילו לא אמר הגוי אלא היהודי שיצא עמנו לדרך וקברתיו שפיר נמי אלא דעובדא הכי הוה דאם לא כן קשיא שכיב חואי וטבע חסא דלא קאמר התם ווי ולא חבל והשיאו חכמים את נשותיהם והראיה הגמורה על דברי שהרי הרמב"ם עצמו כשהביא ההיא עובדא דאבא יודן איש ציידן לא אמר אלא ישראל וגוי יצא מעמנו למקום אחד ובא הגוי והסיח לפי תומו ואמר שהאיש שיצא עמי מכאן מת משיאין את אשתו ולא אמר ובא הגוי ואמר חבל על יהודי שהיה הולך עמי שמת משמע