רבי אליהו מזרחי(רא"ם) צב

שראה הסמנים המובהקים ולא הכירו מעולם ולא ידע שמו ולא שם עירו ולא יחושו מדבריו ז"ל אפילו להזכירו כמו חולק עליהם זו אי אפשר בשום פנים ועוד הרי בעל העטור ז"ל כתב בספריו שמצא בתשובה אחת של הרי"ף ז"ל שכתב שם דסמנים איכא למימר דחייתא היא מההוא גברא דטבע בדיגלת ולא צריכין לסמנא אלא בעדות מי שאין מכירין אותו הרי לך בהדיא שגם רבינו יצחק האלפסי ז"ל מודה בזה שמתירין את האשה על פי הסמנים ואף על פי שלא הכירו בו רואיו מעולם דאי אפשר לומר דבעדות מי שאין מכירין אותו דקאמר מיירי בשומעים שאינן מכירין אותו אבל העדים לעולם יודעים ומכירין אותו דמאחר שהעדות אינה תלויה אלא בעדים מה לנו ולשומעים אם מכירים אותו או בלתי מכירים ועוד הרי בהדיא שנינו בשלהי יבמות מתוך הדברים נזכר רבן גמליאל שנהרגו הרוגי בתל ארזא והשיא רבן גמליאל הזקן את נשותיהם על פי עד אחד והוחזקו להיות משיאין עד מפי עד מפי אשה מפי עבד מפי שפחה אלמא היכא שאמר העד שמעתי מאשה או מעבד או ממאן דהוא שפלוני בן פלוני מת אף על פי שזה העד האחרון שבא לבית דין ואמר אלו הדברים לא הכירו מעולם משיאין את האשה על פיו וליכא למימר שאף על פי שאין העד האחרון שבא מכירו מעולם מכל מקום כיון שהעד הראשון ששמע העד האחרון מפיו או הראשון דראשון ידעו והכירו אין הפרש בזה בין שיבוא הוא עצמו בבית דין להעיד עליו שמת ובין שיבוא אחר בעדו דאם כן הא דכתב הרמב"ם ז"ל בא אחד ואמר אמדו לי אנשים כשתלך למקום פלוני אמור להם שמת יצחק בן מיכאל ובא השליח ואמר לנו והשליח אינו יודע מי הוא זה הואיל ואנו יודעים אותו פלוני בן פלוני הידוע בשם זה הרי אשתו מותרת איבעיא ליה למימר הואיל ואותם האנשים שאמרו לו שיאמר שמת יצחק בן מיכאל יודעים פלוני הידוע בשם זה הרי אשתו מותרת אלא מדתלה הדבר בשומעים העדות שמע מנה שאין הדבר תלוי אלא בהם בלבד ולא בעדים שהעדים אף על פי שלא הכירוהו מעולם הואיל והשומעים יודעים ומכירין אותו הרי העדות מתקיימת על ידן ומשיאין את האשה על פיהם ואם כן בנדון דידן נמי אף על פי שהעדים אינן מכירין אותו הואיל והשומעים יודעים ומכירין אותו פלוני הידוע בסמנין הללו הרי אשתו מותרת בעדות זו ואין חוששים שמא אחר הוא שיש לו כמו אלה הסמנים כמו שאין אנו חוששין במי שבא ואמר אמרו לי אנשים שיצחק בן מיכאל מת ואני איני מכירו שמא יצחק בן מיכאל אחר שמת שאינו בעלה של זו אלא הואיל ואנו יודעים פלוני הידוע בשם זה הרי אשתו מותרת כדכתב הרמב"ם ז"ל ואם תאמר שאני התם שהעד הראשון ידעו והכירו מה שאין כן בנדון דידן יש לומר שאף על פי שהכירו וידע שמו ושם אביו מכל מקום לא ידע אם הוא בעל האשה הזאת ושמא אחר הוא ששמו ושם אביו כשמו ושם אביו של בעל האשה הזאת ואם תאמר כיון שלא הוחזק באותו מקום איש אחר ששמו ושם אביו כשמו ושם אביו של בעל האשה הזאת אין לחוש אי הכי בנדון דידן נמי כיון שלא הוחזק באותו מקום איש אחר שיהיו סמניו המובחקים כסמני בעל האשה הזאת אין לנו לחוש דיותר יש לחוש לשווי השמות ממה שיש לחוש לשויי הסמנין מובהקים

ועל העמוד השלישי הנה במה שאמר שהרמב"ם ז"ל סובר שאין להתיר האשה רק על פי טבעא דעינא שהיא בראיית פרצוף פנים ובפדחת עם החוטם בלבד לא על פי הסמנים המובהקים שבגופו אע"פ שאינם נמצאים באדם אחר כלל הביא ראיה ממה שכתב בפרק אחרון מהלכות גרושין מצאו הרוג או מת אם פדחתו וחוטמו ופרצוף פניו קיימים והכירוהו בהם שהוא פלוני מעידין עליו ואם נטל אחד מאלו אף על פי שיש להם סמנים בגופו ובכליו ואפילו שומא אין מעידים עליו דשמא אחר הוא ואמר אל תחשוב שמה שאמר אע"פ שיש להם סמנים בגופו ובכליו שהם סמנים בלתי מובהקים אבל כשיהיו מובהקים נסמוך עליהם שכבר פירש בהלכות גזילות פרק שביעי שאם באו עדים שנפל בגוב אריות ונמרים או שנהרג ולא הכירוהו בפניו אבל היו לו סמנים מובהקים בגופו והכירו אותו בכל אלה הדברים וכיוצא בהם אם אבד זכרו נוחלין בעדות זו אע"פ שאין משיאין את אשתו שאני אומר שלא החמירו בדברים אלו אלא מפני אסור כרת ואמר שבזה חולק עם רבינו תם ועם הרא"ש והר"ן והנלוים להם ולזה כתב בפרק אחרון מהלכות גרושין ישראל שאמר מת איש יהודי עמנו במקום פלוני כך וכך צורתו וכך סמניו אין אומרים מאומד הדעת פלוני הוא עד שיעיד העד שהוא פלוני ויכיר שמו ושם עירו וזהו שאמרו בתוספתא תנא אין מעידין אלא כשיכירו שמו ושם עירו עד כאן דבריו ואני כבר כתבתי כל אלה המאמרים בפסקי אשר פסקתי על זה הדין ושלחתיו לחכמתו לעין עליו מכל מקום ושם כתבתי שאין להביא ראיה מדברי הרמב"ם שכתב בפרק אחרון מהלכות גרושין מפני שיש להעמיד דבריו בסמנים שאינן מובהקים אבל בסמנים מובהקין מעידין ומעידין שהרי בפרק שלישי מהלכות גרושין כתב בהדיא היו לעדים סימן מובהק כגון שאמרו נקב יש בו בצד אות פלוני הרי זה בחזקתו ותתגרש בו ותרצתי אני ההוא דפרק שביעי דנחלות שכתב אם לא הכירו פניו אבל היו לו סמנים המובקים בגופו והכירו אותם אין משיאין את אשתו דמיירי בהכירו בו מתחלה שיש לחוש שמא סמכו על ההיכר ההוא ולא דקדקו יפה בסמנין רק על פי אומדנא דדעתא דכי האי גוונא אשכחן למהר"י ז"ל שחלק בספר תרומת הדשן אע"ג דהתם לא קמיירי אלא בגוי דאינו מכוין להעיד אי נמי בסמנין שאינן מובהקין לגמרי וקראם מובהקים כמו שקראם גבי נחלות כדכתב עליו הראב"ד ז"ל וכדפרשו התוספות גבי סמני אבדה דקאמר מימר אמר כולי עלמא לא ידעי סמנים מובהקים דידה דלאו מובהקין ממש קאמר אי נמי מובהקין ואנא יהיבנא סמנין מובהקין משבשתא היא כמו שנראה מהנוסח שהביא בעל הטורים בספר חשן המשפט שאינו כתוב שם אלא אם לא הכירו פניו אין משיאין את אשתו ויש להעמידו כגון שהיו לו בגופו סמנין שאינן מובהקים אבל במובהקים משיאין והכי מוכח טפי שהרי זה הלשון של נחלות הוא לשון המשנה דאין מעידין אלא על פרצוף פנים עם החוטם אף על פי שיש לו סמנים בגופו והרב כתב זה הדין בפרק אחרון מהלכות