רבי אליהו מזרחי(רא"ם) צ

רבא דכולי עלמא סמנים דאורייתא פירש התלמוד בהדיא דטעמיה דתנא קמא דאמר אין מעידים על השומא הוא משום דסבירא ליה שומא מצויה בבן גילו דהיינו באדם אחר ולכן אין מעידים עליה מפני שאין לסמוך אלא על הסמנים שאינם נמצאים באדם אחר כלל אף על גב דסבירא ליה סמנים דאורייתא הכי פריך תלמודא אחר זה ולהך לישנא דאמר רבא סמנים דאורייתא הא קתני ואף על פי שיש סמנים בגופו ובכליו ומשני גופו דארוך וגוץ דגריעי טפי שהרבה ארוכים וגוצים יש ומשמע הא בשאר סמנים דעלמא דהיינו סמנים שאינם מובהקים דלא גריעי טפי סמכינן עלייהו ומעידים עליהם אע"פ שנמצאים בגוף אחר הרי שסותר את דבריו דלעיל ועוד ללישנא בתרא נמי דאמר רבא דכולי עלמא סמנים דרבנן פירש תלמודא דטעמיה דתנא קמא דאמר אין מעידים על השומא הוא משום דסבירא ליה שומא לאו סמן מובהק הוא מפני שנמצאת גם לאדם אחר ולפיכך אין מעידים עליה מפני שאין לסמוך אלא על הסמנים שאינם נמצאים באדם אחר כלל ואם כן אין הפרש בין סמנים דאורייתא לסמנים דרבנן ולא כלום וזה סותר מה שאמר במציעא גבי בעיא דסמנים דאורייתא או דרבנן דקאמר תלמודא למאי נפקא מינה לאהדורי גט אשה בסמנים אי אמרת דאורייתא מהדרינן ואי אמרת דרבנן כי עבוד רבנן תקנתא בממונא אבל באסורא לא ועוד הרי בפרקא קמא דמציעא אמרינן בהדיא ודוקא נקב בצד אות פלוני אבל נקב בעלמא לא דרב אשי מספקא ליה סמנים דאורייתא אי דרבנן משמע דאי הוה פשיטא ליה סמנים דאורייתא הוה מהדרינא ליה לגיטא אפילו בנקב בעלמא אף על פי שנקב כזה נמצא לכמה גיטין אחרים וזה סותר מה שאמר כאן כיון שהשומא היא מצויה גם לאדם אחר אין מעידים עליה אף על גב דסבירא ליה סמנים דאורייתא ועוד אי פרוש שומא מצויה בבן גילו ואינה מצויה בבן גילו דלישנא קמא היינו שומא סימן מובהק ולאו סימן מובהק דלישנא בתרא אם כן אמאי שני תלמודה בלישניה לומר בלישנא קמא בלשון אחד ובלישנא בתרא בלשון אחר ועוד הרי נקב שבצד אות פלוני ושומא באבר פלוני למאן דאמר שומא סימן מובהק הוא אינם מהסמנים שאינם נמצאים באדם אחר כלל דהא קא חזינא תרי גברי דאית בהו שומא באבר אחד ושני ספרים שיש בהם נקב בצד אות פלוני אחד בעצמו אלא שהם מעט מן המעט ואם כן לא היה ראוי שיתירו בהם אשת איש לעלמא מאחר שהם נמצאים גם בגוף אחר ואם יאמר שאמרנו בם שאינם נמצאים לאדם אחר כלל אינו אלא על דרך גוזמא בעלמא אבל הכוונה בהם שלא ימצאו בגוף אחר אלא למעט מן המעט הנה א"כ יותר ראוי שיקראו חסרון הגודל של רגלו הימני וחסרון השער של ראשו כמין טבעת סביב לראשו ולמעלה ולמטה ממנו מלא שער כמשפט וכל שכן חבור שני הסמנים יחד בשם מובהק ממה שיקראו כן השומא באבר פלוני והנקב בצד אות פלוני כי חבור ב' הסמנין הללו אי אפשר שימצא חבורם בעצמו לזולתו מן האישים אפילו לאחר מאלף אלפי איש וראיה על זה שהרי כל רבוואתא דקא שרו לאשת איש לעלמא על פי חסמנים מודים שאין להתיר את האשה על פי השומא שבאבר פלוני אי משום דמצויה בבן גילו אי משום דעשויה להשתנות אי משום דלאו סימן מובהק הוא ואלו בחסרון האצבע ובצלקת שבעין ובגבשושית שעל החוטם מתירין את האשה על פי כל אחד מהם והתימה הגדול מהחכם יצ"ו היאך רצה להעזר מדברי בעל אדם וחוה והנה הוא עומד לנגדו וחרבו שלופה בידו לבטל ראיתו דאייתי מיהא דשומא מצויה בבן גילו שהרי הוא אומר כיון דמספקא לן אי סמנין דאורייתא או דרבנן לא סמכינן אסמנים אפילו מובהקים לעדות אשה אלא בדבר ברור שאינו נמצא כך בגוף אחר ומשמע מדבריו דאי הוה פשיטא ליה דסמנים דאורייתא הוה סמכינן אסמנים אפילו בבלתי מובהקים שנמצאים לכמה גופים אחרים והיינו כההיא דמציעא דאמרי דוקא בנקב שבצד אות פלוני אבל בנקב בעלמא לא משום דמספקא ליה לרב אשי בסמנים אי דאורייתא אי דרבנן והוא סותר בזה דברי החכם יצ"ו שאמר שצריכים הסמנים שמתירים בהם את האשה שלא ימצאו באדם אחר כלל והביא ראייתו מההיא דשומא אינה מצויה בבן גילו שחשב שפירושו אינה מצויה באדם אחר כלל ולכן אין מעידין עליה אף על גב דלכולי עלמא סמנים דאוריתא ומה שכתב בעל אדם וחוה שאין לסמוך על הסמנים אפילו על המובהקים לעדות אשה אלא בדבר ברור שאינו נמצא בגוף אחר כלל אינו רוצה לומר שלא ימצא דוגמתו לשום אדם אחר כלל דאין זה נמצא לשום סימן בעולם שכל סימן שנמצא לאדם אחד מאחר שהוא אפשרי שימצא אינו נמנע שימצא גם לאדם אחר אלא הכי פירושו שאין לסמוך על הסמן להתיר בו את האשה אפילו אם היה מובהק אלא כשיהיה הסימן ההוא זר ומופלג עד שיהיה ברור בלב כל אדם שאינו נמצא בגוף אחר באותה מדינה כלל ושלא נשמע אדם אחר שיהיה לו כזה הסימן מעולם אבל אם לא היה מזה המין אף על פי שהוא סימן מובהק אין לסמוך עליו להתיר בו את האשה כי מאחר שכבר נודע שיש דוגמתו לאדם אחר איך נסמוך להתיר בו את האשה דלמא אחר הוא ואינו בעלה של זו והדין עמו משום דכיון דמספקא לן סמנים דאוריתא או דרבנן ואזלינן לחומרא וחשבינן להו מדרבנן אם כן אין לנו לסמוך בהם כלל לענין אסורא אלא דוקא לגבי ממונא דהפקר בית דין הפקר וסמנים מובהקים דסמכינן עלייהו אפילו לענין אסורא אינו אלא מטעם עדים שהרי הסמנים המובהקים אין עדות ברורה מהם כדפירש"י ז"ל בגיטין פרק כל הגט גבי נקב בצד אות פלוני דאם לא כן כיון דסמנים אינם אלא מדרבנן שלא אמר הכתוב בשום מקום לסמוך על הסמנים אם כן סמנין מובהקים דהוו מדאוריתא לכולי עלמא מ"נ להו אלא על כרחך לומר דסמנים מובהקים הם בכלל העדים ואם כן כיון דסמנין מובהקים אינם מדאוריתא אלא מכח העדים צריך שיהיו דומים לעדים וכמו שהעדים אינם ראויים לסמוך עליהם אלא כשיהיה הדבר ברור שאינם עדי שקר אבל כשיהיה בהם שום פקפוק שמא הם עדי שקר אין לסמוך בהם כלל כן הסמנים המובהקים שסומכים עליהם מן התורה כיון שאין סומכים עליהם אלא מטעם העדים צריך שיהיה הדבר ברור שאינם נמצאים באדם אחר כלל ואז נסמוך בהם ואם לאו לא