רבי אליהו מזרחי(רא"ם) פט

לפליטת בית יהודה הנשארה נזכה לבניין ולשתות ממעיין כתאותם וחזקם העמיד תלמידים ויאיר אלינו לשון למודים אמן נאם דוד בן יחייא אלה דברי הרב האחרונים אשר השיב למהר"ר דוד ן' יחייא שאלה לח

משום דחזינא ליה למר קשישא דכל כוונתו איננה רק לשם שמים כדי לחוור העניינים ולדעת שרשי הדברים על בוריין כמו שגלה דעתו בחתימת מאמרו בשאמר ולזה כיון שבדברים האלה ענן וערפל סביבו זחלתי לבא לתוכו ואשרי המזכך ומטהר כדי שיעמדו הדברים על אמיתתם ובוריים ראיתי להשיב על דבריו ולפלפל בהם מעט כפי קוצר השגתי ונתתי את לבי לתור ולדרוש בדברים האלו ומן השמים יסיעונו שלא נכשל בדברינו ושיצילנו משגיאות כי גלוי וידוע לפני בורא עולם בוחן כליות ולב כי אין כוונתינו להעמיד דעתנו ולקיים מאמרינו רק שלא נעגן בת ישראל כל ימיה ונדחה אותה בשתי ידים במקום שהדין עמה דלא שייך הכא משום חומרא דהאי חומרא דאיתי לידי קולא היא כמו שכתב ראבי"ה בתשובה הלא היא כתובה באור זרוע וחלילה לי מלהיות סניגור להרבות פסולים בישראל אך מפני שהדין עמה כמו שיראו הלומדים יצ"ו מהפסק אשר פסקתי מה שפסקתי על זה רק משום אמתה של תורה כדכתב רבינו תם בתשובה. ראיתי את דברי החכם הישיש החסיד אשר כתב נגד הפסק אשר פסקתי על זה והנה סובבין על ארבעה עמודים מיוסדים

העמוד הראשון להודיע כי הסמנין המובהקים אשר בהם סמכו המתירין אשת איש לעלמא על פי הסמנים הם הסמנין אשר אינן נמצאים באדם אחר כלל לא כמו סימן חסרון האצבע הפלוני מרגלו הפלוני או כמו הסימן שבראשו אשר הוא כמין טבעת סביב לראשו בלא שום שער כלל ולמעלה ולמטה ממנו מלא שער כמשפט הראש שהם הסימנים שבנידון דידן כי אלה הסימנים ודומיהם אינן מאותן סימנים שאינן נמצאים באדם אחר כלל

העמוד השני להודיע שאפילו באותם סמנים מובהקים שאינן נמצאים בגוף אחר כלל אין מתירין את האשה רק כשהעדים היו מכירין אותו שראו בו הסימנין בחייו ועכשיו כשראו בו אותם סימנים הכירוהו אבל בנדון דידן שהעד לא הכירו בחייו מעולם אין להתיר את האשה על פי השומעים אותן הסמנין מפי העד שראה אותם אף על פי שהשומעים יודעין ומכירין אותו בחייו עם אותן הסמנים מאחר שרבינו תם שהוא העקר מכל הפוסקים המתירין על פי הסמנין לא התיר אותם רק בתנאי שיהיה העד מכירו בחייו ואע"פ שהרא"ש והר"ן ז"ל מתירין אותה אפילו אם לא היה העד מכירו מעולם אין להניח דברי רבינו תם אשר מפיו אנו חיים ללכת אחרי אלה הגאונים האחרונים כל שכן בדבר כזה שיש בו אסור כרת

העמוד הג' להודיע כי רוב החכמים המפורסמים כמו הרמב"ם והרי"ף ור"ח ובעל העטור והסמ"ג ז"ל כלם מסכימים שאין להתיר את האשה רק על פי טבעא דעינא לא על פי הסמנים כלל אפילו במובהקים שאינן נמצאים בגוף אחר כלל ושאין טביעות עין נופל רק בראית פרצוף הפנים עם הפדחת והחוטם ולכן אין להתיר את האשה אלא בראיית פרצוף הפנים עם הפדחת והחוטם בלבד לא בשום אופן אחר כלל וא"כ בנדון דידן שלא הכיר העד את המת הזה בחייו מעולם ואין כאן טבעא דעינא אין להתיר בו את האשה

העמוד הד' להתיר הקושיות הנופלות על דברי הרמב"ם ז"ל מהתלמוד ומדבריו אדבריו אשר מפניהם הוכרחנו לפרש את דבריו באופן שיהיה חפסק היוצא ממנו מסכים עם הפסק שהסכימו שאר כל הפוסקים המתירים את האשה ע"פ הסמנין המובהקים ולא עם טבעא דעינא בלבד ועל העמוד הא' הביא ראיה מההיא דשלהי יבמות דקאמר דכ"ע סמנים דאורייתא והכא בשומא מצויה בבן גילו קמפלגי מר סבר שומא אינה מצויה בבן גילו ומר סבר שומא מצויה בבן גילו וחשב כי פרוש בן גילו אדם אחר ופירוש שומא אינה מצויה בבן גילו ומצויה בבן גילו דלישנא קמא כפירוש שומא סימן מובהק הוא ולא סימן מובהק הוא דלישנא בתרא ומשום הכי פירש מר סבר שומא אינה מצויה בבן גילו שאינה מצויה באדם אחר כלל והוי סימן מובהק ומר סבר שומא מצויה באדם אחר ולא הוי סימן מובהק והיוצא מזה שהסמנים המובהקים הם הסמנים שלא ימצאו באדם אחר כלל אבל הסמנים הנמצאים באדם אחר נקראים סמנים שאינם מובהקין ואין הענין כן שאין פירוש בן גילו אדם אחר ולא פירוש מצויה בבן גילו כפירוש לאו סימן מובהק אבל פירוש בן גילו הוא הנולד עמו בפרק אחד ובמזל אחד כדפרש"י ז"ל דהשתא להך לישנא דאמר רבא דכולי עלמא סמנים דאורייתא וסמכינן אסמן כל דהו כדפרש"י בפרקא קמא דמציאה מפרש טעמיה דתנא קמא דאמר אין מעידים על השומא משום דסבירא ליה שומה מצויה בבן גילו כלומר לכל אותם הנולדים בפרק אחד ובמזל אחד והוה ליה סימן גרוע טפי ואין זה סימן כלל דומיה דארוך וגוץ ולפיכך אין מעידים עליה אף על גב דסבירא ליה סימנים דאוריתא כמו שאין מעידין בארוך וגוץ אפילו למאן דאמר סמנים דאורייתא כדמפרש לה תלמודא בהדייא ולהך לישנא דאמר רבא דכולי עלמא סימנים דרבנן מפרש טעמיה דתנא קמא דאמר אין מעידים על השומא משום דסבירא ליה שומא לאו סימן מובהק הוא דהשתא אף על גב דלא גריע טפי דומיא דארוך וגוץ ושם סימן יש עליו אפילו הכי אין מעידים עליה כיון דסמנין דרבנן דדוקא גבי אבדה דהפקר בית דין הפקר סמכינן אסמנין שאינן מובהקים אבל במידי דאיסורא לא כדפרש"י בפרקא קמא דמציעא אבל לפירוש החכם יצ"ו שפירש שומא מצויח בבן גילו דלישנא קמא בשומא לאו סימן מובהק הוא דלישנא בתרא ופירש בן גילו אדם אחר אי אפשר ליישב מעתה ההיא דשלהי יבמות כלל שהרי גבי לישנא קמא דאמר