רבי אליהו מזרחי(רא"ם) פח

עד שיכירו המת בעדות אמיתי וברור שהיא פרצוף פנים עם החוטם ששאר הדברים המביאים להכירה כמו טביעות עינא בלי פרצוף או סמנים מובהקים לעולם יש לחוש שמא אחר הוא ולזה אף על פי שיש סמנים בגופו אין מעידין ורמינהי מצאו קשור לגט שנאבד בגט בכיס או בארנקי וכו' כשר אמר אביי לא קשיא הא רבנן והא ר' אלעזר בן דהבאי דתניא אין מעידין על השומא רבי אלעזר בן דהבאי אומר אין מעידין אשר משנתינו בפ"ק ובריתא כר' אלעזר ולפי מאי דשקליא וטריא גם שהסמנים הם דאוריתא חולקים אלה התנאים בשומא אשר נראה שהיא סימן מובהק שלא ימצא באדם אחר ואומר תנא קמא דאינה סימן מובהק כיון שאפשר להמצא בבן גילו ולזה אין מעידין על השומא גם שהיא חששא רחוקה להמצא באחר וכל שכן דלא סמכינן על שאר הסמנים דאם בשומא נחוש כל שכן בשאר אלא סמכינן אפרצוף פנים עם החוטם לבד במכירים את המת שהוא עדות ברורה ואין כאן חשש שמא אחר הוא וא"ת אם באסורא לא סמכינן אסמנין איך בא רב אשי ואוקים מתניתין המביא גט ואבד הימנו אם מצאו לאלתר כשר אמר רב אשי כגון דאמר שליח נקב יש בצד אות פלוני דהוה ליה סימן מובהק אשר נראה שסימן מובהק מועיל לאסורא וכן פסק הרמב"ם פרק ג' מהלכות גרושין היו לעדים בגט סימן מובהק כגון שאמרו נקב יש בצד אות פלוני או שאמרו מעולם לא חתמנו אלא על גט אחד שיש בו שמות כשמות אלו הרי זה בחזקתו ותתגרש בו ואמר דלא קשיא אשר לעולם סובר הרמב"ם שלא להתיר אשת איש אלא בהכירה בדבר העדות ברור ואמתי נקב יש בצד אות פלוני הוא דמות פרצוף עם החוטם שזהו הכירה אמיתית ונקרא סמנים מובהקים באמת ולכן כתב רש"י כגון דקאמר האי שליח שאבדו נקב יש בצד אות פלוני ודוקא נקט רב אשי נקב בצד אות פלוני דהוי סימן מובהק דאין עדות ברורה מזה עכ"ד אשר נראה שרש"י התנה שהשליח שאבד הגט ומכירו הוא עצמו נותן הסמנים שנקב יש בצד אות פלוני והוא עדות ברור בבחינת הכרת השליח דמות פרצוף פנים עם החוטם ולכן כתב הרמב"ם היה לעדים בגט סימן מובהק כגון שאמרו נקב יש בצד אות פלוני או שאמרו וכו' הרי זה בחזקתו ותתגרש בו אשר כונתו שהעדים היו מכירים אותו מקודם ועכשיו באו והעידו בו דנקב יש בצד אות פלוני שהיא הכירה אמתית והוא אמרו הרי זה הוא בחזקתו ולא קשיא מידי להרמב"ם וכן מה שהביא הר"ן מפרק האשה שלום להכריח סברתו שיסמוך על הסמנים אפילו שאלה העדים אינן מכירים את המת ממעשה שקרה בב' תלמידי חכמים שהשיא רבי נשותיהם על פי הנשים המעידות ואסיק בגמרא אנן לאו עלייהו קא סמכינן אלא אסמנין קא סמכינן דע כי הרמב"ם והנלוים אליו סוברים שאלה הנשים המעידות היו מכירות לאלה המתים בחייהם ועכשיו הכירו אותם במיתתם בפרצוף פנים עם החוטם שהוא הכירה אמיתית ולכולי עלמא סמכינן לזה להתיר אשת איש לעלמא אבל מפני שהמעידים היו נשים ומאה מהם כעד אחד דמי ומים שאין להם סוף אסיק דכמלחמה דמיא ולזה נחוש שגם שאמרו אלה הנשים התם שמכירות המתים יש לחוש בעד אחד בדדמי וגם שאמרו שהכירו נחוש אולי חשבו שהכירו ואינו כן דומיה דמלחמה שעד א' אינו נאמן לומר הכרתיו לבד ולהסיר זה החשש חפשו אותם ואמרו סימנים מובהקים באופן שמצד הסמנים ההם הכירו השומעים דאין לחוש בדדמי ולזה אמר התלמוד כגון דקאמרי אסקינהו קמן וחזינהו לאלתר רוצה לומר שהעלום מהים ומיד ראום והכירום בפרצוף פנים שזהו עדות אמיתי ומפני שלא נחוש לומר בדדמי הוסיפו עוד לומר סמנים שיש להם בגופם ומכירים השומעים אותם מצד הסמנים [ו] בית דין עכשיו לא עלייהו קא סמכינן מצד ההכירה לבד אלא על הסמנים קא סמכי אשר בזה יש שני דברים בבחינת העדות צריכים הכירה מפרצוף ובבחינה היו שהם מים שאין להם סוף שיש לחוש בדדמי צריכים סמנים כדי שידע בית דין דליכא בדדמי אלא מה שאמרו פלוני ופלוני מה שכן הוא ולפי זו לעולם בכאן התיר הנשים מצד שהכירו המתים בפרצוף פנים דאי לא אלא שלא היה כאן אלא סמנים לבד מה צורך לאומרם מדם אסקינהו קמן וחזנהו לאלתר בשלמא לאלתר הראיה הוא מוכרח להכרת לפנים אבל לסמנים שהוא התכת יד או רגל וכיוצא מה לנו לאלתר ומסכים עם זה הפירוש בהלכה הרב רבי ישעיא בפרק קמא דיבמות אשר נראה שהרמב"ם והנלוים אליו שפרשו שסמנים מובהקים מדאוריתא ושרבותינו בעלי המשנה החמירו שלא יועילו הסמנים בלי הכירה להתיר אשת איש לשוק והוא דתנן אין מעידין אלא על פרצוף פנים עם החוטם שזאת המשנה היא תקנת רבותינו להחמיר באסור כרת וכבר ראית הסוגיא אשר עליהם נשענו המתירים מוכחות יותר כפי דעת האוסרים והם רבים וגדולים הרי"ף ז"ל ובעל העטור ורבינו חננאל והרמב"ם ובעל המצות הגדול אשר מי האיש כמוני היום שיחזיקני לבבי להורות התרה על דבר חמור כזה שהוא אסור אשת איש בראותי שאלה האנשים לבם כפתחו של אולם מחמירים וברוב הדברים על פיהם אנו חיים אמנם החכם אשר לבו אמיץ בגבורים ונכמרו רחמיו על עגונא דאשה ורואה בחכמתו הנולד שדעתן של נשים קלה פעם בחוץ פעם ברחובות ואולי החומרא מביאה לידי פרצה כפי הזמן והשעה וכפי שכלו הטהור לשמוע דברי המתירים ולהתיר בנדון כזה ראוי לשבחו כיון שכוונתו רצויה ומעשיו מסכימים עם דברי הרבנים המצוינים בהלכה הם בעלי דגלים ברבבות קדש הוא הרב האשרי המאושר בדבריו והר"ן שכל דבריו בחונים ומנוקים והנלוים עליהם חכמים מחוכמים ואלו ואלו דברי אלקים חיים אמנם צריך לעיין בנדון שלנו כיון שהאומר הוא גוי ופסול לעדות אם לא כשמסיח לפי תומו דנראה אם כיון להעיד או להתיר וגם השומעים אשר שמעוהו אם הם חשודים בדבריהם ואלה הדברים הם אמתיים שראה זה הגוי לזה האיש באלו הסמנין צריך כח גדול להתיר כל שכן אם הם דברים בלתי ברורים הלא תראה ההגהות המיימוניות כתבו שאם הגוי ידבר בסמנין כבר נראה שהביט בהם להעיד וכל גוי שמתכוין להעיד אין עדותו עדות ולזה כיון שבדברים האלה ענן וערפל סביבו זחלתי לבא לתוכם ואשרי המזכך ומטהר כדי שיעמדו הדברים על אמיתתם ובוריים ויהיה הכל דבר נבחר ומסויים. כנהר שלומו וצדקתו כגלי הים וה' יגלה מצפונות חדרי תורה וידריך במקל תפארה