רבי אליהו מזרחי(רא"ם) פה

המסיח שאמר מצאתי פלוני הרוג עם סמנים שנאמר ודאי נרדג פלוני דין הוא מפני שהם דברים הנראים לעין אבל איך נאמין אותו כשהוא אומר מצאתי פלוני הרוג במקום שיש לחוש שמא אחר הוא דהיינו היכא דליכא סמנים אלא טבעא דעינא בלבד והלא כל טביעות עין צריך כוונה והמסיח אין לו כוונה מכיון שאינו מכוין להעיד וכן כתוב בהגהות המיימוניות אך בזה נסתפקו וגמגמו היכא שהגוי מסיח שראהו צף על גבי המים איך נתן טביעות עין במים בשלמא ישראל המתכוין להעיד איכא למימר נתן בו טביעות עין במתכוין אבל בגוי לא שייך זה עד כאן דבריו אלא שמצאתי בתשובה אחרת לד. מנחם בר יעקב ולרבי אלעזר ברבי יהודא ולרבי קלונימוס ברבי גרשון ז"ל דבר סותר לזה שאמרו בשלמא ישראל המתכוין להתיר יש לומר דבשעת מלחמה נתן לבו להעיד ולהתיר על הנדמה ודבר ההוה להיות אבל גוי שמספר מעשה ומסיח לפי תומו ואין כונתו לשום עדות אותו אינו אומר אחר הנדמה כי אם כאשר ראה והסברא נותנת דלא שייכא בגוי עד כאן דבריו אבל מהרר"י ז"ל פירש בספר תרומת הדשן ההיא תשובה דרבינו תם ורבינו שמחה באופן אחר זה לשונו וכתב רבינו נתן ורבינו שמחה ז"ל דאין גוי המסיח לפי תומו נאמן אלא כשאומר נהרג או מת משום דלא צריך טביעות עינא וכל טביעות עין צריך עיון וכתב באחרונה ולכאורה משמע מכאן דגוי מסיח לפי תומו על ידי סמנים לא סמכינן עליה ואף על פי שזה הפירוש רחוק מאד מכמה טעמים אפילו הכי אין ללמוד ממנו שהמסיח לפי תומו על הסמנים לא סמכינן עליה שהרי מהרר"י ז"ל עצמו שפירש כן כתב דכי דייקינן בה שפיר נוכל לומר דמיירי בסמנים שאינם מובהקים שצריכים עמהם טביעות עין והכי קאמר טביעות עין עם סמנים שהרי מתשובה דלעיל דגוי שהסיח לפי תומו שראה יהודי אחד מת והיתה גבשושית על חוטמו משמע דסמכינן עליה ומאחר שהסברות נוטות לכאן ולכאן לענין טבעא דעינא אין לעגן בת ישראל כל ימיה בסברות הללו שכן מצאתי בתשובת הראבי"ה ז"ל שכתב ופשוט הדבר לכל יודעי דת ודין שאם באנו לומר ושלום בעולם בכל מלכות אחד או באגמוניא אחת נתת דבריך לשעורים ותפשת מרובה לא תפשת ואין לעגן בת ישראל כל ימיה בדבר הבאי שוב מצאתי לרבינו אשר ז"ל בתשובה שכתב וראוי לכל מורה לחזר על כל צדדים להתיר עגונות והביא ראיה על זה מכמה קולות שהקלו חכמים משום עגונא דאתתא וחד מהם דאמרינן בשלהי יבמות מעשה בישראל וגוי שהיו מהלכים בדרך ובא הגוי ואמר חבל על יהודי אחד שהיה עמי בדרך ומת וקברתיו והשיאו את אשתו והרי הגוי הזה לא ידע את שמו אלא שאמר יהודי נתלוה עמי ומת והיו עדים יודעים שאותו היהודי נתלוה עם זה הגוי והרי הגוי אומר שמת והתירו את אשתו ולא הזקיקו בית דין לחקור מן הגוי אם היה אותו היהודי שנתלוה עמו כי שמא אותו היהודי שנתלוה עמו הלך לדרכו ושוב נתלוה אחר עמו ואותו מת אלא כיון שאותו היהודי נתלוה עמו תלינן בודאי שאותו היה שמת משום עגונא דאתתא וגבי איש פלוני בן איש פלוני נשכו נחש והרי הוא מת והלכו לשם ולא הכירוהו והשיאו את אשתו פריך בגמרא ודילמא הוא לא הואי ומשני תנא רבי ישמעאל בשעת הסכנה כותבים ונותנים אף על פי שאין מכירים ופירש רש"י והאי נמי כשעת הסכנה דמייא כי צריכה להתעגן כל ימיה אם לא נתירנה עד כאן דבריו ז"ל וכן בענין חקירת העדים המעידים על האשה כבר נחלקו עליה בשילהי יבמות רבי עקיבא לא מצריך דרישה וחקירה משום דסבירא ליה כיון דאיכא כתובה למשקל כדיני ממונות דמי ורבי טרפון סבירא ליה כיון דקא שרינן אשת איש לעלמא כדיני נפשות דמו ופסק רבינו האי גאון לקולא וכן פסק הטור כל הבא להעיד על עדות אשה אין צריך דרישה וחקירה שמע מינה אין ראוי להחמיר בה אלא להקל ועוד דהך פלוגתא דרבנן ור' טרפון ורבי עקיבא אינה אלא קודם שהוחזקו להתיר עד מפי עד אבל לאחר שהוחזקו אין בודקין זהו הנראה לי לעניות דעתי הטרוד והעלוב אליא בן לאדוני אבי אברהם מזרחי של מהרר"י דוד ן' יחיא שכתב כנגד מהרר"י אליאו מזרחי שאלה לז

מעשה היה בשנת הרס"ג ליצירה נכנסו בנמל הסמוך לברוסא כמו עשרה יהודים עם תוגרמים בספינה ואומרים שנטבעה ברוח סערה ואחר הטביעה כמו עשרה ימים בא גוי ומסיח לפי תומו והגיד שראה על שפת הים אדם מת ובראשו כעין טבעת בלא שום שער ולמעלה ולמטה מהטבעת הראש מלא שער וכן שהיה חסר ברגלו הימני אצבע פלוני חסרון מימים קדומים ויש עדים כשרים שמעידים פלוני יהודי בעל פלניתה שהיה בספינה היה לו אלה הסמנים ולכן ראוי לראות אם נסמוך על זה להתיר האשה שלא תהיה עגונא או לא

התשובה ראשונה צריך שתדע כי כפי מה שנראה מסוגיית הגמרא בפרק אלו מציאות מתניתין אף השמלה בכלל היתה יש שלשה מינים מסמנים חד נקרא סמנים מובהקים בהחלט כגון נקב יש בצד אות פלוני וכיוצא וחד שהוא סימן בלתי מובהק בהחלט כגון שהבגד שמצא לבן או שחור שהם סמנים שנמצאו בדברים רבים ואינם מיוחדים וחד אמצעי ביניהם והביאו בגמרא מימר אמר בעל אבידה דכולי עלמא לא ידעי סמן מובהק דידה ואנא יהיבנא סמנים מובהקים דידה ושקלא לה ופירשו התוספות לא סמנים מובהקים ממש אלא מובהקים מסמני חבירו כמו זה אומר מדת ארכו וזה אומר מדת רחבו נותנים למדת ארכו שהוא יותר מובהק מסימני רחבו אשר נראה שיש סימנים בהחלט מובהקים ויש בהחלט שאינם מובהקים ויש אמצעיים וכפי הנראה מסוגיית הגמרא בפרק בתרא דיבמות הסמנים צריכים שלא ימצאו לאדם אחר כלל וכן שלא ישתנו אחר המיתה כי שומא פליגי בה תנא קמא סובר אין מעידין על השומא ורבי אליעזר בן דהבאי סובר דמעידין על השומא וכאביי וקאמר דמפלגי אם שומא מצויה בבן גילו או אם עשוי להשתנות אחר מיתה ואז אינו סימן מובהק ופסק בעל אדם וחוה בנתיב כ"ג חלק שלישי כתב כיון דמספקא לן אם סמנים דרבנן או דאוריתא לא סמכינן אסמנים אפילו מובהקים לעדות אשה אלא בדבר ברור שאינו נמצא כך בגוף אחר עכ"ל עוד צריך שתדע שנית שבפרק אלו מציאות נשאל אם סמנים דאוריתא או דרבנן למאי נפקא מנה לאהדורי גט