רבי אליהו מזרחי(רא"ם) פד

או צלוב וחיה אוכלת בו ולא אזלינן בתר מידי דסברא שנאמר אכלתו כולו וכן בנפל בבור אריות דדוקא גבי עדים דאקילו בהו רבנן ואמרו אפילו עד מפי עד וכו' אבל גבי עדות לא הרי לך בפירוש גמור שלא ביטל ראבי"ה ז"ל לדברים אלא מכח שאין כח לנו לבדות דברים מלבנו אלא שאנחנו הולכים אחרי הגאונים האחרונים ז"ל שפסקו להקל או במקום שיש לנו ראיות ברורות ואמתלאות שרירות וקיימות חזקות ובריאות לסמוך עליהם וכל שכן היכא דאיכא תרתי לטיבותא הראיות והפוסקים יחד לית דין ולית דיין ודאי סמכינן עלייהו ופסקינן כוותייהו ואף על פי שזה הגוי המסיח לפי תומו לא ראה אותם הסמנים אלא לאחר ה. ימים משנטבע ושנינו בשלהי יבמות אין מעידין עליו אלא אם כן ראוהו בתוך שלשה ימים למיתתו אבל אם לא ראוהו עד לאחר שלשה ימים למיתתו אין מעידין עליו דחישינן שמא נשתנו פניו ודומה לאחר מכל מקום מאחר שאין זאת המשנה מדברת אלא גבי טביעות עינא שאין הדבר תלוי אלא במראה והמראה עשוי להשתנות וכל זה גם כן כשלא נשאר אלא הפרצוף עם החוטם בלבד כדכתב רבינו תם דהא בבא דאין מעידין אלא עד ג' ימים אדלעיל מנה קאי דקתני אין מעידין אל על הפרצוף עם החוטם דאההוא דיוקא דקאמר דאין מעידין אלא עד שלשה ימים אבל היכא דאית ליה שפתים וסנטר מעידין עליו אפילו לאחר כמה ימים אם מכירים אותו בטיבעות דעינא ומתניתין דאין מעידין אלא על פרצוף פנים עם החוטם נמי לא קא מיירי אלא כשאין שם אלא הראש בלבד בד שאז אינו יכול להכירו בטביעות עין אלא אם לא יהיה כל הפרצוף שלם עם החוטם אבל אם היה כל גופו שלם אפילו אין כאן פדחת וחוטם יכול להכירו בטביעות עין של גופו וצורתו שאינה משתנה כל כך כמו הפנים ועוד שכתב רבינו תם ז"ל בתשובה דהא דאין מעידים עד שלשה ימים דקתני במתניתין לא קאי אאדם ידוע חי וניכר למעידיו דההוא אפילו מאה ימים נמי מהני כיון שיודעים שזה אותו וכתב נמי משם רב יהודאי גאון אבל בטביעות עין גמור שישנו ראשו ורובו שלם מעידים עליו אפילו לזמן מרובה אם כן בנדון דידן שאין העדות אלא על הסמנים שאמרו שסביב ראשו היה כמין טבעת בלא שער כלל ושכל ראשו למעלה ולמטה ממנו היה מלא שיער כמנהגו ושהיה הגודל שברגלו הימיני חסר ממנו בחתוך ישן דומה לחתוך מתחלת ברייתו שאין מן הסמנים העשוים להשתנות לאחר מיתתו פשיטא ופשיטא שמעידין עליהם אפילו לאחר כמה ימים ואף על גב דאמר רבא בפרק גיד הנשה מריש הוה אמינא סימנא עדיף מטביעות עינא דהא מהדרינן אבדונא בסמנא ולא מהדרינן אבדתא טביעות עינא השתא דשמעתינהו להני שמעתתא אמינא טביעות עינא עדיפא דאי לא תימא הכי האיך סומא מותר באשתו ובני אדם מותרים בנשותיהם בלילה ואמר רב יצחק בריה דרב משרשייא תדע דאילו אתו ביה תרי ואמרי פלניה דהאי סמנא והאי סמנא קטל נפשה ואין אנו מכירין בו מעולם אלא סמנים כך וכך היו בגופו ובכליו של הרוג לא קטלינן ליה ואלו אמרו אית לנו טביעות עינא בגויה קטלינן ליה ואמר רב אשי תדע דאלו אמר לא אפשי לשלוחיה קריה לפלניא דהאי סמנא והאי סמנא ספק ידע ליה ספק לא ידע ליה ואילו אית ליה טביעות עינא בגויה כי חזינא ליה ידע ליה ומאבידתא ליכא למילף דשאני התם דאיכא חמוד ממונא וחישינן דלמא משקר דאמר מר גזל ועריות נפשו של אדם מתאוה להם ומחמדתן ואם כן אין להביא ראיה לנדון דידן לא מדברי רבינו תם ז"ל ולא מדברי רב יהודאי גאון ז"ל מפני שהם לא דברו אלא גבי טבעא דעינא בלבד מכל מקום כיון דסמנים מובהקים מועילים להשיא בהם את האשה בין למאן דאמר סמנים דרבנן בין למאן דאמר סמנים דאוריתא כדאמרן והסמנים שבנדון דידן אינם מהסמנים העשויות להשתנות לאחר מיתתם ואין הפרש בהם בין שיהיו תוך שלשה ימים למיתתו ובין אחר עשרה מים למיתתו אמרינן היכי דלגבי טבעא דעינא לא חישינן בין תוך שלשה ימים לאחר (תוך) שלשה שת ימים מכיון דאית ביה טבעא דעינא הוא הדין נמי לגבי סמנים שאינם משתנים לאחר מיתתו סמכינן עליהו אפילו לאחר כמה ימים להשיא בהם את האשה שכן כתוב בתשובה דלעיל באור זרוע דאף על גב דתנן אין מעידין עליו אלא אם כן ראוהו בתוך שלשה ימים למיתתו אבל אם לא ראוהו עד שלשה ימים חישינן שמא נשתנו פניו ואינו זה אותו שהם סוברים הני מילי בפרצוף פנים עם החוטם שהמראה הוי סימן העשוי להשתנות אבל הכא השער שעל החוטם ולא במקום אחר שאינו סימן משתנה מעידים עליו ואפילו לזמן מרובה דהא סימן מובהק הוא ואפילו אי (לא) הוו סמנים דרבנן סמכינן עליה כל שכן אי הוי מדאוריתא עד כאן דבריו הרי לך בפרוש גמור שאלו הסמנים שבנדון דידן שהם סמנים מובהקים ואינם סמנים עשויים להשתנות לאחר מיתתו שבודאי ראוי לסמוך עליהם להשיא בהם את האשה ואפילו לאחר כמה ימים וכן משמע מדברי הרמב"ם ז"ל שכתב במה דברים אמורים שראוהו בתוך שלשה ימים אחר הריגתו או מיתתו אבל אחר שלשה ימים אין מעידין עליו מפני שפרצוף פניו הוא משתנה מדתלה הדבר בשנוי הפרצוף שמע מנה לגבי סמנים מובהקים שאין בהם שנוי מעידים עליהם אפילו לאחר כמה ימים ואדרבא יותר יש לסמוך בדברי המסיח לפי תומו על הסימנים ממה שיש לסמוך בדברי המסיח לפי תומו על טביעות עינא אף על גב דלגבי ישראל אמרינן דטבעא דעינה עדיפא מסמנים כדאמרן לעיל דבשלמא גבי מסיח לפי תומו על הסמנים איכא למסמך עליה משום דלא בעי כוונה בעיון הסמנים מפני שהם דברים הנראים לעין אבל גבי מסיח לפי תומו על פי טבעא דעינא דלא סגי בלא כוונה ועיון והגוי לא כיון בו מאחר שאינו מכוין לה להעיד לא אנן סמכינן עליה כדאמרן היכא נסמוך על הדברים שהוא מסיח לפי תומו על טביעותא דעינא ולא ניחוש שמא אחר הוא הדומה לו מאחר שלא כיון לעיין בו אם הוא אותו שסובר הוא או אחר וכן מצאתי בתשובה לרבי נתן בר שמשון ולרבי שמחה בר שמואל שכתבו אין לבנו נוקפנו על זה אם גוי מסיח לפי תומו ואמר מצאתי פלוני הרוג עם סמנים אם האמינוהו במסיח לומר פלוני נהרג או מת משום דלא צריך טביעות עינא איך נאמינוהו לומר מצאתי פלוני הרוג היכא דאיכא למיחש שמא אחר הוא וצריך טבעא דעינא וכל טביעות עינא צריך עיון וטביעות עין זה דמסיח לפי תומו שאין דעתו להעיד אלא שראה אותו ממילא היכי סמכינן עליה ורמז לדבר עדות החדש כשראוהו מאליהן ושוב לא ראינוהו דאמרינן כשראוהו מאליהן בלא כוונת עדות דלמא כוביתא דעינא הוא דחזו פירוש אם האמינו הגוי