רבי אליהו מזרחי(רא"ם) פב

כרחך לומר דהא דקאמר שיש להם סמנים בגופו ובכליו בסמנים שאינם מובהקים קאמר כלישנא בתרא דרבא שהוא העיקר או כרב אשי דמספקא ליה אי סמנים דאודיתא או דרבנן דלגבי איסורא אזלינן לחומרא כדאיתא בפרקא קמא דמציעא כמו שכתב הסמ"ג ומה שכתב ואפילו שומא אין מעידין עליו היינו משום דסבירא ליה כלישנא בתרא דרבא דאמר לכולי עלמא סמנים דרבנן והכא בשומא סימן מובהק קא מפלגי רבנן דאמרי אין מעידין על השומא סברי שומא לאו סימן מובהק הוא ורבי אלעזר דאמר סימן מובהק הוא ופסק כרבנן וכן מה שכתב בפרק שלשה עשר מהלכות גרושין ישראל שאמר מת יהודי שהיה עמנו במקום פלוני כך וכך צורתו וכך וכך סמניו אין אומדין באומד הדעת פלוני הוא עד שיכיר העד שהוא פלוני ויכיר שמו ושם עירו על כרחך לומר דבסמנים שאינם מובהקים קאמר אבל במובהקים כולי עלמא מודו דסמכינן עלייהו ובהדיא אמר בפרקא קמא דמציעא רב אשי מספקא ליה אי סמנים דאוריתא או דרבנן וכתבו התוספות על זה אי סמנים דאוריתא בגט נמי ומהדרינן ואי סמנים דרבנן כמו שמחזירין אבדה בסמנים שאינן מובהקים אינו אלא מדרבנן משום דהפקר בית דין הפקר אבל מדאוריתא צריך או עדים או סימן מובהק וגט נמי דאסורא הוא לא מהדרי אלא בסימן מובהק משמע דבסימן מובהק סמכינן עליה ואפילו למאן דאמר סימנין דרבנן כ"ש אי הוו מדאוריתא דאז סמכינן עלייהו אף על פי שאינן מובהקים ובסמ"ג כתב בהדיא ויראה לי והלכה כרב אשי דמספקא ליה בפרקא קמא דמציעא מה שמחזירין אבדה בסמנים שאינן מובהקים אם הן דאוריתא או מדרבנן משמע דבמובהקים ליכא מאן דפליג עליה דסמכינן עלייהו

וכן כתב הטור בהדיא דהא מלתא דהרמב"ם לא קא מיירי אלא בסמנים שאינם מובהקים שהרי אחר שהביא דברי הרמב"ם כתב וטעמא משום דקימא לן סימנין לאו דאוריתא ולא סמכינן עליהו לענין אסורא ואי בסמנים מובהקים קא מיירי מאי נפקא מניה אי לאו הוו סמנים דאוריתא הא בסמנים מובהקים סמכינן עלייהו ואפילו למאן דאמר סמנים לאו דאוריתא שהרי כתב הוא בעצמו ואם אין מכירין אותו בטביעות עין אפילו יש להם סמנין בגופו ובכליו אין סומכין עליהם אם אינן מובהקים מיהו יש לתמוה מאד על הרמב"ם ז"ל למה לא חשש להביא החלוק שבין סמנים מובהקים לשאינן מובהקים גבי התר אשה כמו שהביאו גבי השבת אבידה וגבי גט שאבד לא הוא ולא הסמ"ג המפרש דבריו ומצאתי בספר אור זרוע שכתב בתשובה הנני משיבך על המעשה שהגידו להם לפי תומם על פרצופו וחוטמו ופדחתו ושערו שעל חוטמו היה כעין גבשושית וכך היה כאשר הגידו וקברוהו גוים וכל הסמנים שהגידו לפי תומם אמרו כך וכך מצאנו הרוג אחד וקברנוהו עד כאן לשונך כך נראה בעיני שמותר דהא סימן מובהק הוא שאמרו שהיה לו על חוטמו כמין גבשושית ואפילו תימא סמנין דרבנן סמכינן עליהו לפי איכא דאמר רבא לכולי עלמא סמנין דרבנן ואפילו הכי מאן דסבר שומא סימן מובהק הוא סמכינן עליה ומשיאין אותה על פי סימן זה וכל שכן ללישנא קמא דרבא דאמר לכולי עלמא סמנים דאוריתא דאפילו לא הוי סימן מובהק סמכינן עליה ודבר ידוע הוא שאין לומר בגבשושית משתנה לאחר מיתה עד כאן דבריו וכן פסקו האשרי והמרדכי בפשיטות בלא שום פקפוק בדבר

וכן כתב הטור ז"ל והגוי שאומר שהוא וגוים אחרים הרגוהו ואומר הסמנין שהיה ביד כל אחד ואחד ושמותם לא ידע הא תנן אין מעידין על הסמנין שבגופו הילכך סמני הגוף כגון ארוך וגוץ או חיור או סומק לא הוי סימן אבל אם אמר סימן מובהק כגון שהיה חסר אחר מאיבריו או יותר בידיו או ברגליו או שום שנוי כל אחד מאיבריו סומכין עליו עד כאן וכן מצאתי בתרומת הדשן שכתב מהרר"י ז"ל בתשובה יהודי ששמע מגוי מסיח לפי תומו שהיה אומר שהגיד לו גוי אחד שסמוך לזה הכפר נהרג יהודי אחד ולא היה לאותו יהודי רק עין אחת רואה והשניה עיורת סתומה ומאותו עין יצא לו פצע וצלקת עד סמוך לפה ובאו היהודים והעידו לפני החכם כששמעו דברי הגוי המסיח לפי תומו ואמרו שראובן שיצא מביתו כמו לפני חצי שנה ונאבד ולא נודע מה היה לו היו לו אלה הסמנים שהגיד הגוי והתיר מהרר"י ז"ל את אשתו מכח תשובת אור זרוע דלעיל והוסיף לומר שיותר יש לסמוך על הסמנים המובהקים כשלא היה מכירו הגוי בחייו משום דאילו מכוין להעיד אמר דלמא לא נתן עיניו לדקדק יפה אם אותן סמנין מכונים ממש כמו שראה אותו בחייו שאפשר שראה הדומה לאותם סמנין היה סבור בודאי שהוא האיש שהכיר בו בחייו בסמנים אלו אבל כשלא הכיר בו כלל ודאי סמכינן עליה דמאי זה טעם נאמר שלא דקדק יפה באותן סמנים ואומד אותו באומדנא דדעתא הואיל ולא הכירו כלל ואם איתא דהרמב"ם והסמ"ג סוברים אפכא למה לא חשש שום אחד מהם להזכירם כלל אלא עכ"ל דפירושא דמלתייהו אינו אלא כדפרישית אבל יש לתמוה מאד על מה שכתב בהלכות נחלות פרק רביעי וכן אם באו עדים שראוהו שנפל לגוב אריות ונמרים או שראוהו צלוב והעוף אוכל בו או שנדקר במלחמה ומת או שנהרג ולא הכירו פניו אבל היו לו סמנים מובהקים בגופו והכירו אותו בכל אלו הדברים וכיוצא בהם אם אבד זכרו אח"כ יורדין לנחלה בעדות זו אף על פי שאין משיאין את אשתו שאני אומר שלא החמירו בדברים אלו אלא מפני אסור כרת וכו' וליכא למימר דהא דסמכינן אסמנים מובהקים בכל מקום כמו שכתב הרמב"ם עצמו בפרק י"ג מהלכות אבידה הסמנים המובהקים סומכין עליהם ודנין על פיהם בכל מקום דין תורה אינו אלא גבי ממונא אבל גבי אסורא לא שהרי הרמב"ם ז"ל כתב בפרק שלישי מהלכות גרושין היה לעדים סימן מובהק בגט כגון שאמרו נקב היה בו בצד אות פלוני הרי זה בחזקתו ותתגרש בו וכן מהא דקאמר ואפילו שומא אין מעידין עליו משמע דדוקא בשומא דפליגי בה רבנן וקאמרי לאו סימן מובהק הוא אין מעידין עליו הא בסמנא אחרינא דהוי סמן מובהק מעידין עליו גם ליכא למימר דטעמא דהרמב"ם ז"ל הוא משום דבהתר אשה בסמנים מובהקים נפיק מניה חרבה שאם זינתה תחת השני קטלין ליה לאותו שבא עליה אף על פי שיש עדים שבעלה הראשון כבר היה מת בעת