רבי אליהו מזרחי(רא"ם) פא

לפלוני שמת כמה היה נאה או איך מת פתאום הרי זה נאמן ותנשא על פיו משמע דאינו מצריך לומר וקברתיו והתימה מהטור ז"ל איך נעלם ממנו זה ואמר ואיני יודע מה צריך שיאמר וקברתיו והראב"ד ז"ל סובר דעד אחד אפילו במלחמה נמי לא בעי למימר מת וקברתיו ומנסבינן לה לכתחלה דדייק מעובדא דחסא דפרק בתרה דאינסיבא אפומא דחד סהדא דקאמר מאן איכא בי חסא טבע חסא ולא אפקוה אפילו במים שאין להם סוף אלמא במים שיש להם סוף מנסבינן לה לכתחלה ואפילו לא אמר קברתיו והרא"ש ז"ל נמי שדחה את דבריו לא דחה אותה אלא גבי מלחמה דאיכא למימר בדדמי ליה אבל בשאר מילי לא דמים שאין להם סוף נמי מדמה להו תלמודא הני מילי כשלא עלה מהמים אבל אחד שעלה והיה מוטל על שפת הים לא כדלעיל ורבינו תם נמי הקשה אמאי אצטריך למימר וקברתיו הא אפילו במלחמה לא צריך למימר הכי אלא גבי רעבון כדקאמר פרק האשה שלום ותירץ מעשה שהיה כך היה וקבלה היתה בידם שכך היו הדברים משמע דסבירא ליה אפילו במלחמה נמי לא בעי למימר קברתיו וראבי"ה ז"ל גם כן כתב בהדיא דהא דכתב הרא"ש ז"ל וה"ה לעד אחד במלחמה היכא דאמר מת וקברתיו לרבותא נקט לה דקברתיו לא צריך אלא גבי רעבון כדאמר בריש האשה שלום דאמר רבא רעבון גרע ממלחמה דאילו במלחמה כי אמרה מת בעלי במלחמה הוא דלא מהימנא הא מת על מטתו מהימנא ואילו רעבון לא מהימנא עד שאמרה מת וקברתיו הרי לך בפירוש גמור שכל הפוסקים כולם מסכימים שבנדון דידן לא בעינן למימר וקברתיו אפילו אם היה עד אחד ישראל מעיד בו כל שכן הכא שהיה הגוי מסיח לפי תומו דלא שייך ביה בדדמי שכך כתב רבינו מנחם ברבי יעקב ורבינו אליעזר ברבי יהודה ורבי קלונימוס בר' גרשון שסברת הלכה היא דלא שייכא אותה בעייא דפרק האשה שלום גבי גוי שאינו נאמן כי אם במסיח לפי תומו דבשלמא ישראל המתכוין להתיר י"ל דבשעת מלחמה נתן לב להעיד ולהתיר על הנדמה ודבר ההוה להיות אבל הגוי שמסיח לפי תומו ולא שם כוונתו לשום דבר אותו אינו אומד אחר הנדמה כי אם כאשר ראה וסברא נותנת דלא שייכא בגוי עד כאן דבריו והא דתנן בשלהי יבמות אין מעידין אלא על פרצוף פנים עם החוטם ואע"פ שיש סמנים בגופו ובכליו אלמא אין משיאין על פי הסמנים יש להעמידו בארוך וגוץ ללשנא קמא דרבא דאמר לכולי עלמא סמנים דאוריתא דלא הוייא סימנא כלל או בסימנא שאינו מובהק ללישנא בתרא דרבא דאמר לכולי עלמא סמנין דרבנן אבל בסימן מובהק שרינן לה וכן פסק הטור בהדיא ואם כן הני סמנים דראשיה ואצבעתיה דודאי סמנים מובהקין הן דבהדיא כתב הרב רבינו אשר בתשובה והביא הטור ז"ל דחסרון אצבע סימן מובהק הוא וסומכין עליו להתיר את אשתו כל שכן לסימן הראש שאינו נמצא לאלף אלפים שיהיה לו סימן כזה סמכינן עלייהו ושרינן לה דלא גרעי מנקב בצד אות פלוני דהוי סימן מובהק כדאיתא בגיטין פרק כל הגט או מהמדה והמנין והמשקל או מקום האבידה סמנים מובהקים כמו שכתב הרמב"ם ז"ל בהלכות אבידה וכמו שכתבו הרמב"ם והסמ"ג מצאוהו הרוג או מת אם פדחתו וחוטמו ופרצוף פניו קיימים והכירוהו בהם שהוא פלוני מעידים עליו ואם ניטל אחד מאלו אף על פי שיש להם סמנים בגופו ובכליו ואפילו שומא אין מעידין עליו שמא אחר הוא ולא חלקו בין סמנין מובהקין לשאינן מובהקים אבל הביאו המשנה בצורתה אי אפשר לומר שהם סוברים שאפילו בסמנים מובהקים אין מעידין עליו ומתניתין דקתני אף על פי שיש סמנים בגופו ובכליו אין מעידין עליו מיירי אפילו בסמנים מובהקים דהא בסמנים מובהקים ליכא מאן דפליג בהו דעד כאן לא מפלגי אלא בסמנים שאינם מובהקים דלמאן דאמר סמנין דאוריתא סמכינן עלייהו ולמאן דאמר סמנין דרבנן לא סמכינן עלייהו אבל בסמנים מובהקים כולי עלמא מודו דסמכינן עליהם דהא ללישנא בתרא דרבא דאמר דכולי עלמא סמנין דרבנן מוקי להו לרבנן דאמרי אין מעידין על השומא להשיא את האשה משום דסבירא להו שומא לאו סימן מובהק הוא ומתניתין נמי דקתני אף על פי שיש להם סמנין בגופו אין מעידין עליו בסמנים שאינן מובהקים וללישנא קמא דאמר דכולי עלמא סמנין דאוריתא מוקי להו לרבנן דאמרי אין מעידין על השומא משום דסבירא להו שומא עשויה להשתנות אבל בסימן שאין עשוי להשתנות אפילו באינו מובהק נמי מעידין עליו להשיא בו את האשה ומתניתין דקתני אף על פי שיש להם סמנים בגופו אין מעידין עליו להשיא בו את האשה מוקי לה בארוך וגוץ דגרעי טפי מסימן שאינו מובהק דג' מיני סמנים הם סימן מובהק וסימן אמצעי וסימן גרוע אבל בסימן שאינו מובהק מעידין עליו להשיא בו את האשה ומעתה איך יתכן לומר דהרמב"ם ז"ל דקאמר אף על פי שיש להם סמנים בגופו ובכליו אין מעידין עליהם דמיירי בסמנים מובהקים הא אין בין לישנא קמא ללישנא בתרא אלא סמנים שאינן מובהקים בלבד דללישנא קמא דכולי עלמא סמנין דאוריתא מעידים עליהם להשיא את האשה והא דקתני אע"פ שיש להם סמנים אין מעידין עליהם מוקי לה בארוך וגוץ וללישנא בתרא דאמר דכולי עלמא סמנין דרבנן אין מעידין עליהם אבל בסמנין מובהקים ליכא מאן דפליג עליה דממה נפשך אי סמנין דרבנן סמכינן עלייהו ואי סמנין דאוריתא כל שכן דסמכינן עליהו ועוד אי אמרת בשלמא דהרמב"ם ז"ל בסמנין שאינן מובהקים קמיירי משום הכי אצטריך למימר ואפילו שומא אין מעידין עליו לאשמועינן דשומא לאו סימן מובהק הוא כרבנן ולא כרבי אליעזר דאמר שומא סימן מובהק הוא אלא אי אמרת בסמנים מובהקים קא מיירי מאי ואפילו שומא אין מעידין עליו דקאמר השתא בסמנים מובהקים אין מעידין בשומא דגריע דהא פליגי בה אי הוי סימן מובהק אי לא מיבעיא ועוד הרי הוא עצמו כתב בפרק שלשה עשר מהלכות גזילה ואבידה הסמנין המובהקים סומכין עליהם ודנין על פיהם בכל מקום דין תורה והמדה או המשקל או המנין או מקום האבידה סמנים מובהקים הם ואם תאמר אסורא שאני הרי בפרק שלישי מהלכות גרושין כתב היה לעדים בגט סימן מובהק כגון שאמרו נקב יש בצד אות פלוני הרי זה בחזקתו ותתגרש בה ואף על פי שמצאו אחד זמן מרובה ובמקום שהשיירות מרובות והוחזקו שם שנים ששמותיהם שוים אלא על