רבי אליהו מזרחי(רא"ם) פ

שליח לקבלה והשיבונו לו שיותר הוא קשה לומר שטעו וכתבו לשון וגרש ולשון וגרשתיה גרושין גמורים על מסירת הגט ליד שליח להולכה וכל שכן כשכתב הבעל אח"כ שגרשה גרושין גמורים שאין זה הסדר נעשה אלא במעשה ב"ד אחר שנתן הגט ליד שליח לקבלה וכל שכן כשחתמו תחתיו הדיינים פ' הדיין פ' הדיין שהוא הסדר הנעשה על שליח לקבלה שהרי בשליח להולכה אין צורך לב"ד כלל ממה שנפרש שטעו בשליחות לקבלה וחשבו שיכול הבעל לעשותו שהרי הרא"ש ז"ל כתב בהדיא על אותו המעשה של רבי יונה ואפילו אם תמצא לומר שהיה עם הארץ ולא ידע זה אלמא עבדי אינשי דטעו ביה נאם הטרוד והעלוב אליא מזרחי שאלה לו

וששאלתם על אודות הגוי שהיה מסיח לפי תומו שראה אדם מת על שפת הים והיה סביב ראשו כמין טבעת בלתי שום שער כלל ולמעלה ולמטה ממנו היה מלא שער כמנהג הראש והיה חסר מאצבעותיו אצבע פלונית מרגלו הפלונית ולא היה כמו חתוך מחדש אלא כמו חסר מתחלתו וזה המעשה היה אחר עשרה ימים משנטבע בים ועדים כשרים מעידים שראובן בן שמעון שנטבע בים היו לו כמו הסמנים הללו אם אשתו של ראובן בן שמעון נתרת בעדות זו או דלמא שמא יש אדם אחר גם כן שיש לו כמו הסמנים הללו ואין ראוי לסמוך על עדות זו

התשובה נראה לי לעניות דעתי שבעדות כזאת משיאין בה את אשתו מאחר שהגוי הזה לא נתכון להתיר ולא להעיד ואע"ג דאמר שמואל לא נתכוון להתיר אבל נתכוון להעיד עדותו עדות ומוקי לה למתניתין דשילהי יבמות דקתני ובגוי אם היה מתכון אין עדותו עדות בנתכוון להתיר הא רבי יוחנן פליג עליה ואמר דלא שרינן לה לאתתא על פי הגוי אלא כשלא נתכוון לא להתיר ולא להעיד אבל נתכוון להעיד ולא נתכוון להתיר לא ומתניתין דקתני ובגוי אם היה מתכוין אין עדותו עדות דמשמע הא לא נתכוון עדותו עדות מוקי לה במסיח לפי תומו וקיימא לן בכל מקום רב ורבי יוחנן הלכה כרבי יוחנן וכל שכן לגבי שמואל באיסורי וכן פסק הרמב"ם ז"ל ואף על פי שחזר ישראל ושאלו כדי לידע עקר הדברים אפילו הכי מסיח לפי תומו מיקרי כדמשמע מהך דפונדקית דשלהי יבמות וכן כתב הרמב"ם ז"ל גוי שהסיח לפי תומו תחלה אע"פ ששאלו אותו אחר כך ובדקוהו עד שיפרש כל המאורע הרי זה נאמן ומשיאין על פיו וכן כתב בטור ז"ל ואף על פי שהגוי שבנדון דידן לא אמר וקברתיו אלא ומצאתיו מת בלבד ותו לא ואיכא למיחש דלמא בדדמי ליה הוא דקאמר דהא מים שאין להם סוף כמלחמה דמי כדדמי להו תלמודא בפרק האשה שלום והתם קברתיו בעינן ואי לא אפילו תרתי סהדי לא סמכינן עלייהו וכל שכן בחד דחישינן דלמא באומדן דעתא הוא דקאמר כדפסק הרמב"ם והאלפאסי אפילו הכי סמכינן עליה כיון דלא שייך הכא אומדן דעתא דלא שייך לומר בדדמי אלא כשמעיד שטבע ולא יצא משם דאפילו לא ידע בבירור או אימא מסתמא לא יצא משם אכל בעדות שמעיד שהוא עלה מן המים וראוהו מת לא שייך לומר בדדמי כיון שאין לו במה לטעות ותלמודא דמדמי מים שאין להם סוף למלחמה קא סלקא דעתין שהעידו העדים שטבע ולא יצא משם והיינו בדדמי ומשני כגון דקאמר אסקינהו לקמן כדכתב המרדכי בשם ר"י כי אין לו תוספת יבמות וכתב הטור עד שראה שטבע בים והועלה מיד ולא הכירו על ידי סמנים אלא על ידי טביעות עין בלבד אינו נאמן דכיון שראהו שנפל שם אומר בדדמי ואומר שהוא הוא אפילו אינו ברור לו אבל אחר שלא ראה שטבע נאמן אפילו לא ראהו מיד אחר שהועלה ואפילו בטביעות עין בלא סמנים היה אם שלם בכל גופו וכן בהגהות מימוניות כתוב שבתשובת רבינו מנחם ז"ל ורבי אליעזר והרב קלונימוס ז"ל יש דבמקום שאומר העד אפילו בעת המלחמה ראיתיו הרוג אח"כ והכרתיו בטוב מאד בטביעות עין פשיטא דנאמן דלא גרע מאשה גופה דאם אמרה מת על מטתו מהימנא דלא שייך למימר בדדמי אלא באומרת מת בעלי במלחמה אבל באמיתת דבר מה לי עת מלחמה מה לי עת שלום ומעתה אין להביא ראיה מדברי הרמב"ם ז"ל שכתב עד א' שאמר ראיתיו שמת במלחמה או במפולת או שטבע בים ומת וכיוצא בדברים אלו שרובם למיתה אם אמר קברתיו נאמן ותנשא על פיו ואם לא אמר קברתיו לא תנשא משום דהפרש גדול יש בין אמר טבע בים ומת ובין אמר מצאתיו מת על שפת הים דהתם שייך ביה למימר בדדמי ליה אבל הכא לא כדפרישית אבל לכאורה משמע שיש להביא ראיה מדבריו שכתב בא הגוי והסיח לפי תומו איש יהודי שיצא עמי מכאן מת משיאין אשתו ואף על פי שאין הגוי יודע אותו האיש והוא שיאמר קברתיו דמשמע דאפילו היכא דלא שייך לומר בדדמי ליה בעי למימר וקברתיו אך כי דייקת בה שפיר מציית דהרמב"ם לא מצריך לומר קברתיו אלא היכא דשייך אומדנא דדעתא כגון מלחמה ומפולת וטביעה במים שאין להם סוף וכיוצא בהם אבל היכא דלא שייך התם אומדנא דדעתא לא והכא גבי גוי שהסיח לפי תומו איש יהודי שיצא עמי מכאן מת דמצריך למימר קברתיו היינו טעמא משום דגבי הליכת הדרך שייך נמי בה אומדנא דדעתא דומייא דטביעה דלפעמים בהולכי שיירות כשהולכים בדרך והקרה לשום אחד שום מקרה שנשאר מן החברה והחברה בקשוהו ולא מצאוהו חושבים באומדנא דדעתא ודאי מת או נהרג דאזלי בתר רוב נפטרים דרוב נפטרים מן החברה הם מתים או הרוגים בודאי דאי לא תימא הכי אם כן הא דכתב עד אחד שאמר ראיתיו שמת במלחמה וכיוצא בדברים אלו שרובם למיתה אם אמר קברתיו נאמן ותנשא על פיו ואם לא אמר קברתיו לא תנשא מאי אירייא מלחמה וכיוצא בהם אפילו בלא מלחמה וכיוצא בה אם אמר קברתיו אין ואי לא לא ועוד הרי הוא כתב למעלה בפרק הקודם מי שהוחזקה אשת איש והלכה היא ובעלה למדינת הים ושלום בינו לבינה ושלום בעולם ובאה ואמרה מת בעלי נאמנת ותנשא עד ואפילו גוי המסיח לפי תומו נאמן ומשיאים על פיו ובפרק הבא אחריו כתב כבר אמרנו שהסיח הגוי לפי תומו ואומר אוי