רבי אליהו מזרחי(רא"ם) עז

דהלכתא וטעמא דגמרא טוביינא דחכימי דלא בטיש לשרגיה חמרא ומוכיח במילי דשמייא וכולי יומא נקיט בידיה מזרא ובעינא דשטנא יהיב גירא וכי שליף מר מסאניה אתי מטרא ואי מנינא כוליה יומא לא מסיימינא כלהו שבחים דמר הלא הוא האלוף האשל הגדול מור"ר אליא מזרחי יצ"ו מאת הצעיר שבצעירי תלמידך קדיות והשתחויות עד שיתפקקו כל חוליות שבשדרה הנה ידיע להוי למעלת כ"ת איך הגיעו הנה ק"ק תיבץ כתב מגלילי אצבעותיך עם שלבבי לא כן יחשוב שמעלת כ"ת כתבת על אודות הגט אשר נעשה פה למרת שרה בת רב אליא בט"ו והנה בקראי הכתב ההוא ארכבותי דא לדא נקשן ובו כתוב כי כל מי שאינו יודע בטיב גיטין וקדושין אל יהא לו עסק בהם וכן הוא האמת אמנם אדוני לא תתלי בי בוקי סריקי כי מענין סדר הגט נכתב ונחתם כדין וכהלכה וכאשר כתבו משם לא ידעתי מי כתבו וכתב כי נעשה כדין חכמים ובהוריית מורינו אכן במה שגזרת כי נכתב שליח לקבלה מה שהיה צריך להולכה ביה אפשר שהסופר טעה ותורני אדוני בזה שאם טעה הסופר בשליחות והבעל אינו מערער למה יפסל הגט כי ראיתי הלכה למעשה בבית דינו של אמו"ץ מהר"ר גרשון בון פצי יצ"ו שהסופר רצה לכתוב בחמישי מלא יוד וכתב בחמשי ולא פסלו ונתן טעם לדבריו יען כי נכתבו י' גיטים וכולם נפסלו ואמר הבעל בשבועה שאם גם זה יפסל שלא יתן יותר גט לאשתו ומשום עגונא דאתתא הכשירו אף על פי שהיה חסר מגוף הגט כל שכן הכא שהגט נעשה כדין למה תפסלנו והנה ראיה לדברי מטור אבן העזר בסימן קכ"ו וז"ל ששאלת גט שכתוב בו למנין אנו מונין ודילג השין וכתב ברביעי כ' ימים לירח שבט ודילג ולא כתב בשבת וגם יום רביעי היה כ"א יום לשבט והוא כתב הגט כשר שאין לחוש לדילוג השין דכיון שאנו מכירים סגנון הדבר בשביל אות אחת אין לפוסלו וכן בשביל שדילג בשבת אין לפוסלו כי ברביעי אין לו פירוש אחר אלא בשבת כיון דכתיב בתריה כ' ימים לחדש וגם אין לפוסלו במה שכתב כ' לחדש שבט והוה כ"א ונמצא שהקדים זמן הגט יום אחד והוי גט מוקדם דכיון שידוע שראש חדש שבט היה ביום ה' ורביעי בשבת אי אפשר להיות כ' בחדש אלא כ"א תלינן בטעות הסופר שלא היה זכור קביעות החדש ולא הוי מוקדם אף על גב דקימא לן דוקא עד רובו של חדש טעו אינשי בקבועא דירחא אבל משעבר רובו של חדש לא טעו בו אינשי הכא אין חלוק דע"כ טעה שהרי דבריו סותרים זה את זה כו' הכא נמי אף על גב דטעה בשליחות איכא למימר כיון דאיכא הכרת סגנון הדבר דהוא שליח להולכה לא חישינן עוד איכא למימר היכא דבעל מערער ודאי איכא למימר דאיכא צד פסולא אבל כל זמן דבעל לא מערער ודאי כשר שכן כתב בעל העטור משמייהו דרבוותא כל הני דקדוקי דוקא כשהבעל מערער דהוא כתב הגט או שהסופר כותבו מפיו ואחר כך אמר כוונתי לשנות כדי לקלקלה אבל אמר לסופר לכתוב ולחתום גיטו סתם וטעו באחד מאלו והבעל אינו מערער הגט כשר ותנשא לכתחלה וכן כתב רבינו האיי וסוף דבריו ואי מנסבא לא מפקינן לה וכן היא מסקנת הראש ז"ל ובסמוך להא מלתא כתב ששאלת שליח הולכה שהביא גט ולא היו הווין ארוכים אם רשאי בית דין להאריכן והבעל רחוק מכאן לא הייתי פוסלו בשביל זה וכן אם יש תקנת עגון כגון שהובא ממקום רחוק יאריכו הווין כי מסתמא צוה הבעל לכתוב כתקון חכמים ואם לא כתב הסופר כראוי ניחא ליה לבעל שיתקנוהו ועל זה יש לסמוך בשעת הדחק עכ"ל הא קמן דניחא ליה לבעל לתקן מה שעוות הסופר כ"ש כשהדבר ידוע שהוא שליח להולכה וטעה הסופר דליכא מאן דפליג לע"ד ועוד בר מן דין ובר מן דין יכילנא למימר דאפילו טעה בשליחות דליכא למפסל הגט ר"ל בעל שמינה שליח להולכה ואחר כך כתב שליח אחר לקבלה דלא ביטל שליחות ואשר כתב טור אבן העזר בסוף סימן קמ"א וז"ל לשון מנוי שליחות קנינא מרבי יונה שנתן ארבע אמות קרקע בחצירו לרבינו שלמה ואגבן מינהו שליח להוליך גט לאשתו כו' אלא שאחר כך כתב זה הלשון ויותר על זה רבי יונה מנה עוד שליח בעדו בגט הנזכר לסופר הנז' הכותבו בענין שיתנהו בעדו לד' שלמה זה ואמר רבי יונה לסופר תן בעדי הגט הנז' מידך ליד רבי שלמה ותכף שיגיע מידך לידו תהיה מגרשת ממני ומותרת לכל אדם מי אמרינן ביטל שליחות הראשון או לאו תשובה. אע"ג דלכאורה משמע שבטל שליחות ההולכה ועשאו שליח לקבלה שהיה סבור שיש בידו למנות שליח לקבלה יראה לי בזה שאין לתלות שחזר בו משליחות ההולכה אלא ודאי תלינן הענין בטעות הסופר שזה המגרש לא רצה להמתין עד שיכתוב הגט ומינה לרבי שלמה ובשביל שמינה שליח על שליח טעה ואמר מיד לכשיגיע הגט ליד השליח תהיה מגורשת ממני וכך היה לו לומר לסופר תנהו לשליח שיתנהו לאשתי ומיד לכשיגיע לידה תהיה מגורשת ממני והשמיט הבעל זה או אמר והסופר השמיטו הילכך לא תלינן שחזר בו ועשאו שליח לקבלה דאדם יודע שאין בידו לעשות שליח לקבלה ואפי' אם תמצא לומר שהיה עם הארץ ולא ידע זה למה יש לנו לתלות בחזרה יש לנו לומר דליפות כחו נתכוון אם הועיל שליחות הקבלה שתתגרש בו מיד ואם לאו ישאר שליחות ההולכה במקומו והלשון שכתב ויותר על זה שרבי יונה מינה עוד שליח משמע שלתוספת נתכוון ומימר אמרינן תתגרש כל היכי דמגרשה לכן הן אם נתלה הדבר בטעות הן אם נתלה בתוספת אין כאן בטול שליחות ההולכה ע"כ הרי בהדיא דאפילו אם הבעל עשה שליח לקבלה שנוכל לומר דליפות כחו נתכוון ומימר אמרינן תתגרש כל היכי דמגרשה וק"ל

ועוד יכילנא לתרוצי לדבוריה דבעל דאם האשה לא עשאתו שליח לקבלה והבעל אמר תתקבל לה לכשיגיע לידה מגורשת שאדם יודע שאין בידו לעשות שליח לקבלה והתקבל והולך לה קאמר אי נמי אף על פי שעשאו שליח לקבלה לכשיגיע בידה קאמר לכן לעניות דעתי מכל הני אנפי סבירא לי למימר דלית כאן בית מיחוש ואם יטעון טוען ויאמר מה צריך שליח להולכה הלא הגט המובא על ידי שליח אין צריך ראיה על זה כאשר כתב הרמב"ם ז"ל בהלכות גירושין כו' נשיב לו כי כבר הורגלו העולם לעשותו

וכן הוא דעת הרי"ף ז"ל וכל הפוסקים מביאים אותו