רבי אליהו מזרחי(רא"ם) עה

דבר הרי היא כאשתו לכל דבד אלא שאינה צריכה המנו גט שני דברי רבי יהודה רבי מאיר אומר בעילתה תלויה רבי יוסי אומר בעילתה ספק וחכמים אומרים מגורשת ואינה מגורשת ובלבד שימות ומוקי לה בגמרא דר' מאיר ור' יוסי איכא בינייהו אשם תלוי דלרבי מאיר לא מייתי אשם תלוי אם ימות אלא פטור לגמרי דמשמע ליה מעת שאני בעולם היינו משעת נתינה וכשמת איגלאי מלתא למפרע דגרושה הויא בשעת ביאה ואם לא מת הבא עליה בחטאת ולרבי יוסי מייתי אשם תלוי אם ימות דמשמע ליה מעת שאני בעולם היינו משעה הסמוכה למיתתו וכל שעתא ושעתא מספקא לן דלמה זו היא השעה הסמוכה למיתתו הילכך כשבא עליה מספקא לן אי גרושה הואי אי לא ואף על גב דחיי טפי אין ברירה ולא אמרינן איגלאי מלתא למפרע דשעת ביאה לאו שעה הסמוכה למיתה הואי הילכך מביא אשם תלוי אם מת ואם לא מת מביא חטאת ודאי ורבי יוסי וחכמים איכא בינייהו מזוני דחכמים ס"ל דיהיב לה בעלה מזוני בכל אותם הימים ומשום הכי נקטי בלישניהו מגורשת ואינה מגורשת לאשמועינן מועינן מזוני דאמר שמואל כל מקום שאמרו חכמים מגורשת ואינה מגורשת בעלה חייב במזונותיה ור' יוסי לא נקט בלישניה מגורשת ואינה מגורשת כי היכי דלא תשמע מינה דבעלה חייב במזונותיה דלדידיה לית לה מזוני מבעלה באותן הימים אבל לעולם אימא לך דר' יוסי נמי מגורשת ואינה מגורשת ס"ל כחכמים אם כן פלוגתא דהני תנאי בתרי גווני דרבי יהודה ור' יוסי וחכמים פליגי עם רבי מאיר במשמעות מעת שאני בעולם דרבי מאיר ס"ל דמשעת נתינת הגט הוא דקאמר כלומר הרי זה גיטך מעתה שאני בעולם אם מתי הילכך כשמת למפרע דגרושה הואי בשעת ביאה ופטור הבא עליה מכלום ור' יהודה ורבי יוסי וחכמים ס"ל דמשעה הסמוכה למיתה הוא דקאמר כלומר הרי זה גיטך מעת שאני עדין בעולם דהיינו משעה שנשאר לו חיות בעולם שהיא השעה הסמוכה למיתה אלא דפליגי בברירה דרבי יהודה אית ליה ברירה ומשום הכי קאמר דכשימות איגלאי מלתא למפרע דשעת ביאה הויא שעה שאינה סמוכה למיתה והיא אשת איש גמור' והבא עליה בחטאת ור' יוסי וחכמים לית להו ברירה תימר מאי שנא גבי ספיקא דסמוכה למיתה ואינה סמוכה דלית ברירה ומאי שנא בספקא דשמא ימות ולא ימות דאית ברירה והבא בחטאת אם לא ימות ומשום הכי קאמרי דכשימות נמי איכא לספוקא לשעת ביאה אטו שעה הסמוכה למיתה והבא עליה חייב אשם תלוי אם כן מכל הני משמע דכולי עלמא מודו דהיכא דפרש הדבר ואמר הרי זה גיטך משעת נתינת הגט אם מתי ומת הבא עליה פטור משום דהויא מגורשת למפרע דע"כ לא קמיפלגי אלא במשמעותא מעותא דלישניה דמר סבר משעת נתינה משמע ומר סבר משעה הסמוכה משמע הילכך בנידון דידן דקאמר לה מעכשיו אם מתי כולי עלמא מודו דכשמת איגלאי מלתא למפרע דגרושה הואי בשעת ביאה וכן לכל דבריה ובעלה אינו זכאי לא במציאתה ולא במעשה ידיה ולא בהתרת נדריה ולא יורשה ולא מטמא לה כללו של דבר הרי היא מגורשת לכל דבר דהא כולי עלמא מודו ליה לרבי מאיר בפרטי דבריו כנדון דידן ורבי מאיר פליג ארבי יהודא ואמר מגורשת לכל דבר דהא עלה קאי ונקט בעילתה להודיעך כחו דר' מאיר דאפי' באסור ביאה דחמירא אמרינן דמשעת נתינת הגט הוא דקא מגרש לה ואגלאי מלתא למפרע דגרושה הואי כל שכן באסור הקל כי היכי דנקט רבי יהודה שאר מילי ולא נקט אסור ביאה להודיעך כחו דרבי יהודה דאפילו באסור הקל הויא כאשתו דאמרינן משעה הסמוכה למיתה הוא דקאמר לה כל שכן באסור ביאה החמורה ונראה לי דהוא הדין נמי דאינו חייב במזונותיה בכל אותם הימים בנדון דידן דהא אפילו בלא פרש דבריו דאיכא לספוקי בכל ש שעתא ושעתא שבין אותם הימים בשעה הסמוכה למיתה איפליגו בה רבי יוסי וחכמים כל שכן בנדון דידן ומדפליגי בלא פירש דבריו שמע מנה דבפירש כולי עלמא מודו כל זה לפרש"י ז"ל דפירש דמתניתין דמה היא באותם הימים היא מלתא באנפי נפשה דהיינו היכא דסתם בלישניה וקאמר הרי זה גיטך מעת שאני בעולם דמשמע למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה אבל היכא דפירש דבריו ואמר הרי זה גיטך מהיום אם מתי ברישא דמתניתין לכולי עלמא הרי גט משעת נתינה אבל לפי' רבינו תם ורבינו חננאל דמפרשי דמתניתין דמה היא באותם הימים קאי ארישא דמתניתין אם היום אם מתי וברייתא נמי דפליגי בה רבי יהודה ורבי מאיר ורבי יוסי וחכמים עלה קאי ואם כן בנדון דידן נמי פליגי צריך לומר דהלכתא כרבי יוסי כדאיתא בערובין פרק מי שהוציאוהו ומכיון דרבי יוסי סבירא ליה דהויא ספק מגורשת משום דכל שעתא ושעתא שבכל אותם הימים מספקא ליה אם היא כשעה הסמוכה למיתה אם לא דלית ליה ברירה אם כן על כרחך צריך לומר שאינו מטמא לה ואינו מפר נדריה משום דספיקא דאורייתא לחומרא דשמא מגורשת היא וקא עבר עליה בלאו דלא יטמא והיא עוברת בלאו דלא יחל ואינו יורשה נמי דכל מקום שהיא בספק גירושין ומתה אין בעלה יורשה דאוקי ממונא בחזקת מריה וממונא בחזקת אשתו או יורשי אשתו קיימא ואינו חייב נמי במזונותיה אליבא דרבי יוסי דבריתא כדאיתא התם אבל אליבא דרבי יוסי דמתניתין דקתני מגורשת ואינה מגורשת חייב במזונותיה כדרבי זירא דקאמר משמיה דשמואל דכל מקום שאמרו מגורשת ואינה מגורשת בעלה חייב במזונותיה ותרי תנאי אליבא דרבי יוסי וכן פירש"י ז"ל ואם כן צ"ל דאליבא דרבי יוסי דברייתא אין בעלה זכאי במציאתה ולא במעשה ידיה מכיון דאינו חייב במזונותיה דטעמא דתקינו ליה רבנן דזכאי במציאתה ובמעשה ידיה אינו אלא משום איבה כדאיתא בכתובות פרק אע"פ גבי מעשה ידיה דאשה ומציאתה פרק נערה גבי בת וגבי אשה דיש אלמנה דיזין לה מדיליה ואיהי שקלא מעשה ידיה ומציאתה והכא דלית לה מזונות לא שייך בה תקנתא דמציאתה ומעשה ידיה אבל לר' יוסי דמתניתין דחייב במזונותיה לכאורה משמע דהוא הדין נמי זוכה במציאתה ובמעשה ידיה כיון דמציאתה ומעשה ידיה הם כנגד מזוני כדאיתא בכתובות ולא היא דהא תנן במציעא פרקא קמא מציאת אשתו שגרשה הרי היא שלה ופריך התם גירשה מאי בעייא גביה ומשני הכא במאי עסקינן במגורשת ואינה מגורשת דכל מקום שאמרו חכמים מגורשת ואינה מגורשת בעלה חייב במזונותיה ומשום