רבי אליהו מזרחי(רא"ם) עג

בשעת הקדושין ילמדנו רבי' אם יש כח ביד שום אדם להתיר שבועה זו שלא מדעת אבי הנערה אם לאו ואף אם תרצה לומר שאם התירו לו הוא מותר אם הופקע ג"כ שעבוד עשרת אלפים שנשתעבד לתת אם יעבור על התנאי שביניהם אם לאו

התשובה נ"ל דהא לא צריכא רבה דמלתא דפשיטא הוא יותר מביעתא בכותחא שאין לשום חכם כח להתיר שבועה שלא מדעת המשביע אותו וראיה מיתרו שהשביע למשה רבינו ע"ה ואמר לו השם אפי' בשליחותו של מקום במדין נדרת במדין לך להתיר נדרך ושעבוד העשרת אלפים שנשתעבד לתת אם יעבור על התנאי שביניהם אע"ג דקי"ל כל דאי לא קני אם נעשה בפני בית דין חשוב ובקניין דמעכשיו אין כאן אסמכתא וש ושעבודו שעבוד זהו הנראה לי לעניות דעתי אני הטרוד והעלוב אליא מזרחי שאלה כה

יורנו רבינו על טענת מאיס עלי האם נסמוך לדברי הרמב"ם שאמר שאינה כשבוית חרב שתבעל לשנוי לה לכופין אותו לגרשה או אם נסמוך להרא"ש וד"י שאמרו דאין כופין

אתת שאלתך קדמנא וראינו כל דבריך והנם מיוסדים ע"פ שרשי הדת והאמונה וכבר נשאלתי על כיוצא בזה מהר"ר דוד ן' יחיא זלה"ה ומהר"ר אברהם בן יעיש על שומרת יבם שהיתה רוצה להנשא לשוק בעדות עד אחד שהעיד במיתת יבמה ע"פ הרי"ף והרמב"ם שפסקו עד א' נאמן להגיד שמת יבמה שתנשא לשוק אם ראוי להמשך אחרי דברי הרא"ש ז"ל שחולק עליהם ואומר שאינו נאמן אלא להתירה ליבם דוקא אבל להתירא לעלמא לא מהימן בין אם אומר מת יבמיך בין אם אומר מת בעליך ואח"כ יבמיך מכיון שכל חכמי ספרד זלה"ה כלם קבלו תורה מפיו וראוי ללכת אחרי רבים וכבר קבלוהו עליהם כל זרע אברהם ואינם רשאים לצאת מדבריו בכל דיניו ובכל הוראותיו אע"פ שיהיו כל הפוסקים חולקים עליו והדין עמהם שאפי' אם לא היו מקבלים תורה מפיו ולא היו תלמידיו כלל מ"מ מכיון שנהגו לעשות כל מעשיהם על פיו אינם רשאים לצאת מדבריו כדכתב הרשב"א ז"ל בתשובה או דלמא כיון שכבר יצאו ממקומם ובאו למקומות שאינם הולכים רק על פי רוב הפוסקים המפורסמים שבהם בחכמה ובמנין והם נוהגים בזה הדין בפרט על פי הרי"ף והרמב"ם ראוי שיהיו גם הם נמשכים על פי מנהג אנשי המקומות אשר הלכו שם והשיבותי להם לע"ד דהא לא צריכה רבה דמלתא דפשיטא הוא דיש לו לאדם ללכת אחרי מנהג המקום שדעתו להשתקע שם בין לקולא בין לחומרא שהרי ר' זירא אכל מגורמיתא דרב ושמואל בעלייתו לארץ ישראל מפני שהיה דעתו להשתקע שם ולא היה נוהג כחומרי המקום שיצא משם ולאו משום דבני בבל כייפי לבני א"י הוא דהא קי"ל כרב אשי דהוה בחדא דמתרץ למלתיה דרבה בר בר חנא דאכל תרבא דאיתרא בבבל ולא היה נוהג כאנשי בבל אפי' תימא מא"י לבבל רבה בר בר חנא דעתו לחזור הוה ולא כאביי דמתרץ לה ה"מ מבבל לבבל או מא"י לא"י אי נמי מבבל לא"י אבל מא"י לבבל כיון דאנן כייפינן להו עבדינן כוותייהו וכן פסק הרא"ש ז"ל והסכימו לדבריו ועשו הלכה למעשה על זה אבל בנדון דידן שאין בעיר מגנשיאה שום אחד מאנשי המקומות הללו אלא על דרך העברה בלבד והספרדים באו שם ונתיישבו שם לבדם אין זר אתם מאי זה טעם יצאו ממנהגם הא לא שייך הכא לומר באתריה דמר הוה כדאמרינן בפרק כל הבשר ולא חלוקת בבל לארץ ישראל בתרבא דאיתרא וכל שכן שאפילו במקומות הללו לא נהגנו להקל בענין זה ח"ו שהרי כמה נשים טענו טענת מאיס עלי ולא שמענו מעולם להשתמש בכפייה אלא יושבת היא לעצמה והוא לעצמו שאינה כשבויה שתבעל לשנוי לה עד שיתפייסו מעצמם כי מי הוא זה שירצה להכניס עצמו בספק אסור אשת איש להשתמש בכפייה וכל שכן בזמנים הללו שרבו הפרוצות דודאי יש לחוש בהן שמא נתנו עיניהן באחרים נאם הטרוד והעלוב המתפלל בשלומכם אליא מזרחי שאלה כט

מי שטען לא מצאתיך בתולה והיא שותקת או מודה מה דינה בכתובה ותנאי כתובה ואם היא מכחישתו מה דינה בזה

התשובה אין חלוק בין אשת כהן בין אשת ישראל בין קדשה אביה פחותה מג' שנים בין קדשה גדולה או קדשה עצמה גדולה בכל ענין נאמן להפסידה מנה מאתים וצריכה להשביעה ביעה בנקיטת חפץ שלא היתה בעולה קודם שישאנה וכל זה כשיטעון מיד אחר שנסתרה עמו ואח"כ תגבה התוספת ואף במנה מאתים אם היא טוענת שנאנסה תחתיו או מוכת עץ היתה קודם שישאנה שאנה ויש לה מכה נאמנת אליא מזרחי שאלה ל אם הוא רוצה לגרש בטענת מאיס עלי או שאר טענות שאינו נאמן בהן והיא אינה רוצה להתגרש ואינו יכול לגרשה מתקנת הקהלות מה דינה במזונות חייב לזונה או לא

התשובה מוכחת שמאחר שהוא רוצה לגרשה ויש בידו לפי הדין לגרשה ברצונה ושלא ברצונה אף על פי שמצד התקנה אינו יכול לגרשה בעל כרחה מכל מקום לא יהיה חייב במזונותיה מאחר שהעכוב הוא מצדה ולא מצדו שהרי הוא רוצה לגרשה וראיה מפרקא קמא דכתובות הגיע זמן ולא נשאה אוכלות משלו כו' ואין הפרש בזה בין נשואין לקדושין אלא שבקדושין הוא מלמעלה למטה ובנשואין מלמטה למעלה ואינו דומה גם כן עם ספק גרושין או למי שלא הגיע הגט בידה שחייב לזונה דהתם שניהם צריכים להתגרש אלא שלא הגיע הגט בידה ולפי זה אם כן בנדון דידן יורשה אף על פי שאינו מעלה לה מזונות שהעכוב הוא ממנה אליא מזרחי שאלה לא

השולח גט לאשתו על תנאי שאם לא ילך למקום האשה מהיום עד חודש שתהיה מגורשת