רבי אליהו מזרחי(רא"ם) עב

שחזרה בתשובה לא הייתי מגרש ונמצא הגט בטל ובניו ממזרים ומ"מ אם עבר והחזירה אין מוציאין אותה מידו אליא מזרחי שאלה כו

וששאלתם שמעון שהיה משרת של ראובן להביא אליו כל צרכי ביתו פעם היה נותן הדבר שהיה מביא ביד בעל הבית שהוא ראובן ופעם היה נותנו ביד אשתו של ראובן וברוב הפעמים ביד בתו ולילה אחד הטמין שמעון המשרת שני עדים אחורי הגדר והביא טישטימיל א' של ורדים ונתנו ביד בתו של ראובן הנזכר ואמר לה הנה הורדים אשר שאלתני ובידה היה עץ דלוק ולקחה הטישטימיל מידו ופתחה אותו ואמרה אלה הורדים הם כמו פניך ענה הוא ואמר אלה הורדים הבאתים ליך לקדושין ענתה היא ואמרה משחקת הא הא קדושין קדושין והעדים מעידים על כל הכתוב לעיל יש חשש קדושין או לא זהו כלל העולה משאלתכם אשר שאלתם אלי

התשובה הא מלתא לא צריכא רבה היא דמלתא דפשיטא היא דאין כאן חשש קדושין כלל מכמה אנפי חדא שכשאמר לה אלה הורדים הבאתים ליך לקדושין היה אחר הנתינה שכבר היו בידה ובזה אם שתקה ולא אמרה הן אין שום א' מכל הפוסקים שאמר שהן קדושין כדתניא בפ"ק דקדושין אמר לה כנסי סלע זח בפקדון וחזר ואמר התקדשי לי בה בשעת מתן מעות מקודשת לאחר מתן מעות רצתה כלומר שאמרה הן מקודשת לא רצתה כלומר דשתקה ולא אמרה הן אינה מקודשת כשלא אמרה הן לאחר מתן מעות לא כלום הוא ואע"ג דקשו בה בפום נהרא משמיה דרב הונא בריה דרב יהושע מי דמי התם בתורת פקדון יהבינהו ניהליה סברא אי שדינא להו מחייבנא בהו הכא בתורת קדושין יהבינהו ניהליה אם איתא דלא ניחא להו תשדינהו הא פריך בה רב אחאי אטו כולהו נשי דינא גמירי ופרש"י ידעה כיון דלא קבלה נטירותא עלה אי שדיא להו לא תחייב ופסק הר"ם במז"ל בסוף פ"ה מהלכות אישות נתן לה אגודה של הדס כיוצא בה ואמר לה הרי את מקודשת לי בזו וקבלה אותו אמרו לו והלא אין בו שוה פרוטה ואמרו לו תתקדש בד' זוזים שיש בתוכה אם אמרה הין הרי זו מקודשת ואם שתקה אינה מקודשת שהשתיקה שלאחר מתן מעות אינה מועלת כלום ואע"ג דשלחה רב אחא בר רב קמיה דרבינא ושלח ליה אנן לא שמיע לן הא דרב הונא בריה דרב יהושע אתון דשמיע לכו חושו לה וכתב הרי"ף ז"ל הילכך לאפוקי צריכה גט ולעיולי צריכה קדושי אחריני ולא סגי בהנהו קדושי ה"מ בההיא עובדה דציפתא דשמא דמיסתברא דאי לא ניחא לה בהנהו קדושין הויא דשדיא להו כיון דהוא איניש דעלמא ולא היתה רגילה עמו בכך אבל הכא בנדון דידן שהעידו עליה שכך היה מנהגם תמיד לקחת מידו כל מה שהיה מביא לצרכי הבית וכל מה שהיה צריך בבית היא היתה שואלתו והוא היה מביאו והיא היתה לוקחת אותו מידו כמו משרת בית מנכסי אבי הנערה אפילו הרי"ף ז"ל יודה בזה דאין כאן חשש קדושין כלל כ"ש וק"ו הכא דלא שלא אמרה הן אלא אדרבא כשאמר לה הורדים שהבאתי ליך הן לקדושין שחקה ע"ד לעג ואמרה הא הא קדושין קדושין ועוד שהעדים הללו היו מוכמנים שהיו על הכותל בעת נתינת הודדים בידה לשם קדושין וגם שהיה חשך ואפלה ועץ דלוק בידה באופן שהנערה לא ראתה את העדים כשאמר לה הבחור הנה אני נותן לך הורדים שהבאתי לך בעד קדושין והעדים היו רואים ואינם נראים שכן דרך העומד בלילה ונר דלוק בידו להיות נראה ואינו רואה דכה"ג אפילו שהיתה אומרת הן לית בהנהו קדושין מששא כלל דאיכא למימר דמשום דסברא דליכא סהדי קבלתן משום דמידע ידעה דהמקדש בלא עדים אין חוששין לקדושיו ורצונה לשחק בו כדכתב הרשב"א ז"ל ולא מההיא דתניא פ' זה בורר הכמין לו עדים אחורי גדר ואמרה לו מנה לי בידך אמר לו הן רצונך שתודה בפני פלוני ופלוני א"ל מתיירא אני שמא תכופני לדין למחר א"ל תנהו לי א"ל משטה אני בך פטור ולומר אם בדיני ממונות שכשניהם מודים אין צריך לעדים כלל דלא אברו סהדי אלא לשקרי אמרו בעדים מוכמנים דאין עדותם עולה בדיני קדושין דלא מהניא הודאתם לכ"ש בעדים מוכמנים דאין עדותם עולה דאיכא למימר מה לדיני ממונות שאין העדות עדות עד שיאמר הלוה אתם עדים וכל זמן שלא אמר אתם עדי יוכל לומר משטה הייתי בך ולכן בעדים מוכמנים אין עדותם עולה תאמר בקדושין דאינו צ"ל בהם אתם עדי אלא כיון שקדש בפניהם הרי זו מקודשת ולכן אפילו בעדים מוכמנים עדותם עולה אלא מסתברא דמלתא כדכתב הרשב"א דכיון דלא ראתה העדים המוכמנים וסברא דליכא עדים כלל קבלה הקדושין משום דמידע ידעה דהמקדש בלא עדים אין חוששים לקדושיו ורצתה לשחק בו הא קמן בהדיא מכל הני דלעיל שאין לאשה הזאת חשש קדושין כלל אמנה העדים ההם המוכמנים והמקדש ראוי להענישם בלי ספק מפני שבהכמנה הזאת נראה שלא היו רוצים להראות לה מפני שאלו ראתה אותם לא היתה מתרצה בקדושים ועם ההכמנה הזאת רצו שתתקדש בע"כ הפך מאמרם ז"ל שהאשה מתגרשת ברצונה ושלא ברצונה ואינה מתקדשת אלא ברצונה ואין לך נבלה גדולה כזו והנה כל הקהלות בקושטנטינה החרימו בחרם גדול בס"ת שלא תתקדש אשה אלא בי' ועליכם להענישם כאשר יראה לכם זהו הנראה לי לע"ד הטרוד והעלוב אליא מזרחי שאלה כז

ילמדנו מורנו ורבינו ותפארת גלותינו ראובן קדש את בת שמעון ובשעת הקדושין עשו תנאים ונשבע ראובן לדעת שמעון שלא יקדש שום אשה בעולם בחיי ארוסתו ושיכנס עמה לחופה לזמן מוגבל ביניהם ועוד נתחייב בב"ד חשוב בקנין גמור ובשבועה לתת לשמעון חמיו י' אלפים לבנים אם יעבור על שום א' מהתנאים הנז' ונתן רשות לעדים שיעידו עליו איך הוא חייב מעכשו החוב הנז' חוב גמור בכל אי זה דין שירצו ועכשו ראובן חוזר בו ולוקח אשה אחרת וטוען שחכם א' התיר לו השבועה שעשה