רבי אליהו מזרחי(רא"ם) סט

משום כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד וכיון שבטלו הם עצמם את עדותם ראשונה הרי היא בטלה ואין לדון על פיה כלל וליכא למימר דמסתמא עשו דרישה וחקירה כיון דסתם ב"ד עושים דרישה וחקירה וקי"ל דלא חישינן לב"ד טועין דשאני הכא שכל א' מהבתי דינין שקבלו עדותו של גרשון ועדותו של שמואל הכהן כתבו קבלת עדותם ולא הזכירו בשם אחד מהם שום אחת מן הדרישות והחקירות ועוד דהא דאמרינן בפרק יש נותנין דלא חישינן לב"ד טועין היינו דוקא בב"ד קבוע שהם בקיאים בדינין בהללו שיושבים בדין לפי שעה בלבד לא תדע שהרי בפרק זה בורר ובפרק שני דכתובות גבי שלשה שישבו לקיים את השטר אמרו ודלמא רבנן דבי רב אשי כשמואל סבירא להו דאמר שנים שדנו דיניהם דין ומשני דכתיב ביה ואמר לנא רבנא אשי אלמא לבית דינו בלבד אלו לא היה שם רב אשי היינו חוששים שיטעו ויסברו כשמואל קל וחומר בן בנו של קל וחומר בהללו שנתפרסם שהם טועים ואינם בקיאין בטיב קבלת עדות ולא בחקירות ובדרישות וכיון שלא נחקרה עדותם הרי הם חוזרים ומגידים ואין כאן משום חוזר ומגיד וכן הראיה הששית שהבאנו לפטרה בלא גט מפני שחיים הנזכר לעיל התובע דנדון דידן הוא רשע גמור שנודעו בשערים מעשיו הרעים עד שהיה מנבל פיו לומר שבא על עזיזא ואמה עם היותה אשת איש ושהיה מבקש עדי שקר לזה הענין בעצמו ואחר שדחו אותו ולא עלה בידו מצא את אלו העדים שהם אנשים ריקים ופוחזים ומכיון שהוחזק חיים זה התובע לאיש רשע מבקש להשכיר עדים שקרנים לתביעתו זאת איך נסמוך על עדותם של אלו היה לנו לחוש שמא השכירם להעיד כמו שחששו בפרק האשה שלום כדתנן קטטה בינו לבינה ושלום בעולם ובאה ואמרה מת בעלי אינה נאמנת ואמרו בגמרא היכי דמי קטטה בינו לבינה אמר רב יהודה אמר רב שמואל באומרה לבעלה גרשתני בפני פלוני ופלוני ושאילנא להו ואמרו לא היו דברים מעולם וכיון דהוחזקה שקרנית לא מהימנא ואיבעיא להו עד אחד בקטטה מהו תיקו ופרש"י קטטה בינו לבינה והלך בעלה למדינת הים ובא עד אחד ואמר מת מי מהימן אי לא וכתב הרמב"ם בפרק י"ג מהלכות גירושין האשה שאמרה לבעלה גרשתני בפני פלוני ופלוני ובאו אותם העדים והכחישוה ואחר כך הלכה היא ובעלה ושלום בעולם ובאה ואמרה מת בעלי אינה נאמנת שזו הוחזקה שקרנית ורוצה להשמט מתחת בעלה בא עד א' והעיד לה שמת בעלה לא תנשא שמא היא שכרה אותו לא נתבטלה אלא מההיא דפרקא קמא דמכות מההיא אתתא דאתייא סהדי ואישתקור אתייא סהדי ואישתקור אתייא סהדי אחריני אמר רבי שמעון בן לקיש הוחזקה זו שקרנית אמר ליה רבי אלעזר אם היא הוחזקה כל ישראל מי הוחזקו והלכתא כרבי אלעזר והדברים מוכיחים כותיה דר' אלעזר שהרי האוהב והשונא שכשרים לה להעיד אינו אלא מפני שאינם חשודים להעיד שקר בעד האהבה והשנאה וכו' כדלעיל וכי מעייננא בה שפיר אין זה בטול כלל משום דאיכא למימר נהי שהעדים אין לפוסלן מחמת שחיים התובע המביא אותם להעיד בעדו הוא מוחזק להביא עדים שקרנים מכל מקום לא היה להם לדיינים לקבל עדותם של אלו אלא באיומים רבים ובדרישות וחקירות רבות מאחר שהתובע המביאם להעיד הוא בעל החכולות וחשוד להשכיר עדים שקרנים שאין לך דין מרומה יותר מזה וכיון שלא נעשו בם התנאים הצריכים לעדים הללו ולא נחקרו בדרישה וחקירה הרי עדין לא עמדה קבלת עדותם וצריכים לחזור ולהעיד עם התנאים הצריכים להם ולחקור ולדרוש בהם בחקירות ובדרישות ובבדיקות יפה יפה ואם לא ימצאו דבריהם מכוונים בחקירות ובדרישות או בבדיקות תבטל עדותם לגמרי שאף על פי שאמרו שבדרים שאינם צריכים דרישה אם לא נמצאו דבריהם מכוונים בחקירות עדותם בטלה ובבדיקות אין בכך כלום מכל מקום באלה העדים דנדון דידן שהם צריכים דרישה וחקירה כדאוכחנא לעיל אפילו בבדיקות ואם לא נמצאו העדים בם מכוונים עדותם בטלה לגמרי כמו שהיא בטלה בדיני נפשות ובשאר כל הדברים הצריכים דרישה וחקירה וכיון שכן יכולים העדים לחזור בהם לבטל עדותם ראשונה מאחר שעדין לא נגמרה קבלת עדותן שהרי עדין לא נחקרה עדותם בבית דין וכיון שחזרו ובטלו עדותם הראשונה קודם שנגמרה קבלת עדותם הרי היא בטלה לגמרי ואין כאן משום חוזר ומגיד

וכן הראיה השביעית שהבאנו לפוטרה בלא גט מפני שגרשון שהוא העד האחד פסול לעדות שהרי העיד עליו עד אחד שבגליפולי היה יושב בחנות הישמעאל והיה אוכל מאותם הכדורים של בשר נבלה שהיו צלויים באש ועד אחד העיד עליו ששם בגליפולי היה אוכל סופגנין נילושין בחלב או בשומן של גויים והתרה בו ולא חשש לדבריו ועד אחד אדם חשוב ומפורסם בחסידות העיד עליו שביציאת חג הסוכות של שנת הדע"ו הזכיר לפניו שם השם בהזכרה עצמית לבטלה וקללו ובאותה שעה עצמה נשבע בהזכרת השם שלא לעשות דבר אחד ועבר ועשאו באותה שעה וכפר על שבועתו שנשבע לפניו והתרה בו ועם כל זה לא חשש ועד אחד העיד עליו שבהיותו בבלוקאסיר פועל באומנות הצמר ראהו מצחק בקובייא ושמע מפיו הרבה שבועות בהזכרת השם לשוא ולשקר והנה גם עתה בקבלת העדות הזאת השביעוהו ביעוהו בתפילין להגיד האמת ואחר כך חזר הוא עצמו והודה ששקר הגיד מה שהגיד וכשאמרו לו ואיך נשבעת בתפילין השיב שחיים דמני ואמר לי שכבר נתפשרתי עם החכם שלא ישביעך כי אם ברצועות והדיין האחד חברו של החכם מעיד שתפילין כשרים היו ולא רצועות דמסתמא תלינן קלקול במקולקל וכיון שדרכו להשבע לשקר בכל יום גם זה אחד מהם ואף על פי שלא היו שני עדים מעידים עליו בכל מאכל ומאכל מאכילת הנבלות ולא בכל שבועת שקר שבכל פעם ופעם אלא עד אחד בכל עברה ועברה מ"מ כיון דתרויהו מאכילת נבלה קא מסהדי ותרוייהו בשבועת שקר קא מסהדי הרי הם מצטרפים וראיה מההיא עובדא דפרק זה בורר דבר חמא קטל נפשא וכו' כדלעיל לא נתבטלה אלא מפני שהעדים שהעידו עליו לפוסלו לא העידו בפניו ואינו נפסל בעדות זו וכי דייקת בה טפי תמצא שלא מתורת עדות נגעו בו אלא מתורת חזקה ש שבאמצעות העדיות הללו יצא הקול עליו שהוא איש עבריין אוכל מאכלות אסורות בכל יום ומשחק בקוביאות ונשבע על שקר שכבר הוחזק למשומד שאינו נכנע לדת אלא פורש עצמו מדרכי צבור והולך אחרי שרירות לבו אדם