רבי אליהו מזרחי(רא"ם) סח

מרומה ומכיון שהביא זה הדמיון לעדות אשה המכחישתן על כרחן לומר ששניהם שניהם ממין א' הם שכמו שעדי ההודאות וההלואות שהם מאותם שאינם צריכים דרישה וחקירה אפי' במכחישן אלא אם היה מרומה אף עדות אשה אין צריך דרישה וחקירה אלא במכחישתו שהוא נחשב בה כדין מרומה ואם תאמר סוף סוף הרי ר"י הצריכה גט מפני הלעז אף על גב דמדינא לא בעיא גיטא יש לומר שאני התם שקובלה עדותם בבית דין של שלשה ובפני בעל דין שכל העם חושבים שעשו שם דרישה וחקירה דלא חישינן לבית דין טועין אי נמי כולי עלמא לא גמירי דינא וחושבים דאין צריכים דרישה וחקירה אלא בדיני נפשות בלבד אבל בקדושי אשה אף על פי שמכחישתו אין בדין דרישה וחקירה והויא לה קבלת עדות זו קבלה גמורה וכיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד והעדות הראשונה במקומה עומדת ואם יפטרוה בלא גט איכא לעז טובא אבל בנדון דידן שלא היה בית דין של שלשה בקבלת עדות גרשון וגם האשה שהיא הבעל דין בנדון דידן צועקת בשוקים וברחובות על שקבלו העדות שלא בפניה בהא ודאי כולי עלמא ידעו דליכא מששא בעדותו זו ויכול לחזור בו להכחיש עדותו ראשונה ואין בזה לעז כלל ולפיכך אין להצריכה גט מפני הלעז מאחר שאין כאן לעז ועוד דבכי האי גוונא דנדון דידן כולי עלמא מודו דצריכים דרישה וחקירה כדמשמע מההיא דרב פפא דפרק אחד דיני ממונות ואחד דיני נפשות בדרישה וחקירה דפריך בגמרא ודיני ממונות מי בעו דרישה וחקירה ורמינהו שטר שזמנו כתוב באחד בניסן וכו' ותנן נמי שטרי חוב המוקדמים פסולים והמאוחרים כשרים ואיס"ד בעו דרישה וחקירה מאוחרים אמאי כשרים ומשני אמר רב פפא לא קשיא כאן בדין מרומה כאן בדין שאינו מרומה ופירש רש"י בית דין מרומה כגון שב"ד מכירין בתובע זה שהוא רמאי או מבינים טענת רמאות בדבריו ופרשו התוספות בלא שיודעים שהוא רמאי דאם כן אין לדונו כלל כדדרשינן בפ' שבועת העדות מקרא דמדבר שקר תרחק אלא כגון שחוששין בו שהוא מרומה וכן כתבו גם הרא"ש והמרדכי ז"ל כמו שתרץ מהר"ם שכתב דהיכא שהנתבע טוען טענה רמאית בעי דרישה וחקירה אבל היכא דהתובע טוען טענה רמאית לא ישתדל הדיין בדין זה כלל וכן דן הוא הלכה למעשה ואחר שכן הוא לא היה מן הראוי בשום צד להטפל שום דיין בדין התובע הזה שהוא בחזקת רמאי לכל העולם אלמלא שזה הוא אסור אשת איש שאין ראוי להסתלק ממנו לגמרי אך מכל מקום אי אפשר מבלי דרישה וחקירה וכיון שלא נעשתה בהם דרישה וחקירה הרי הם יכולין לחזור בהן להכחיש עדותם ואין כאן משום חוזר ומגיד דכל שלא נחקרה עדותו בבית דין חוזר ומגיד ואין בו משום חוזר ומגיד שבזה אין שום פוסק שחולק על זה שכלם מודים דהיכא שהרגישו הדיינים שהדין מרומה צריכים לחקור יפה יפה לבטל רמאותם ועוד מכיון שהדיינים הללו לא בקיאי בטיב קבלת העדות אין בקבלת העדות שקובלה לפניהם דין קבלת עדות כלל שכן כתב בעל העטור בהדיא תשובה מהרי"ף ז"ל שאם בא לפני בית דין שטר קבלת עדות אם בקיאים בדקדוק קבלת העדים ובחקירותם הולכים אחר השטר ואין חוששין לעדות העדים ואם: אינם בקיאים אין סומכין על קבלת העדות וכתיבתן אלא סומכין על העדים דקבלת עדות צריכה ג' דיינים מומחים היודעים הלכות העדים הפסולים והכשרים וזהירים בקבלתן לעיין עדות כל אחד ואחד כדתנן הוו זהירין בדבריכם שמא מתוכם ילמדו לשקר משום דבי דינא בתר בי דינא לא דייקי ומחדש התחילו ההדיוטות לקבל עדות ומטים עקלקלות וכל המקבלים. ואינן ראוים לקבל עדות כאלו מקבלים עדות שקר ואין ראוי לדון על פי אותו שטר קבלת העדות שקובלה לפניהם עכ"ד ומכאן אנו דנין ופשיטא לן כביעתא בכותחא שהדיינים הללו שלא היו בקיאים בקבלת עדות כלל דבר פשוט היא שכבר נתבטל מושב הוועד של בית דינם וכאלו לא קובלו עדותם כלל ויכולין העדים לחזור להכחיש עדותם ואין כאן משום חוזר ומגיד וכיון שכבר חזרו בהן ואמרו בדאין אנו כבר נתבטלה עדותם לגמרי וכן הראיה החמשית שהבאנו לפטרה בלא גט מפני שכל שלא נחקרה עדותם בבית דין לעולם חוזרים ומגידים אפילו העידו בדברים שאינם צריכים דרישה וחקירה כדמשמע מההיא דריש לקיש דאמר עדים החתומים על השטר נעשה כמי שנחקרה עדותם בבית דין ושוב אינם חוזרים ומגידים דמשמע דחזרת ההגדה ולא חזרתה בחקירה תליא מלתא וכן נראה גם כן מההיא דירושלמי דאמרי העדים שהעידו בין לאסור בין להתיר בין לרחק בין לקרב כו' כדלעיל חזרו ואמרו מבודים אנו אם עד שלא נחקרה עדותם בבית דין נאמנים ואם כן בנדון דידן שלא נחקרה עדותם בבית דין אפילו אינה מכחישתו שאינם צריכים דרישה וחקירה יכולים לחזור ולהגיד ואין כאן משום חוזר ומגיד לא נתבטלה אלא מדברי הרשב"א שכתב בתשובה על זה שבאותם דברים שאינן צריכין דרישה וחקירה כיון שנגמרה עדותם בבית דין הגדה שלמה היא וכל שלא נגמרה עדותם בבית דין שעדין אינה נקראת הגדה שלמה הרי הוא יכול לחזור בו ואין כאן משום חוזר ומגיד והא דקאמרי בירושלמי אם משנחקרה עדותם בבית דין ואם עד שלא נחקרה דמשמע דבחקירה תליא מלתא לאו דווקא נחקרה אלא אפילו לא נחקרה אלא כיון דנגמרה כו' כדלעיל וכי דייקינן בה שפיר משכחנא דההיא תשובה דהרשב"א לא שייכא הכא בנדון דידן כלל אי משום דבנדון דידן האשה מכחישתו דבכי האי גוונא מודה גם הרשב"א ז"ל דבעינן דרישה וחקירה כמו שכתב ר"י בהדיא כדלעיל ועוד מכיון שהוא דין מרומה שהרי התובע הזה הוא רמאי גדול שמכירין בו כל העולם וגם הכל מכירין בטענתו זאת שהוא רמאות שאלו היתה טענתו אמתית מדוע לא קדשה לפני קבוץ נכבדים מהקהל ולפני אביה שהוא זקן נכבד ולפני חתנו אבל הלך וקדשה בסתר בין שתי הפתחים של בית רבי יהודה פראני ורבי יהודה עצמו לא ידע מאומה מזה הענין כאלו היתה נפקת ברה היתכן שתהיה רמאות גדולה מזאת וכיון שהוא כן אפילו בדיני ממונות צריכין דרישה כל שכן בדיני אישות שהוא קרוב לדיני נפשות שעל ידי העדות הזאת נאסרה לכל והבא עליה במיתה וכיון שהעדים הללו דנדון דידן צריכים דרישה וחקירה בבית דין ולא נחקרה עדותם הרי הם חוזרים ומגידין ואין כאן