רבי אליהו מזרחי(רא"ם) סו

שאינם רשאים לדון לכתחלה כדמשמע מלישנא דשדנו ומלישנא דנקרא בית דין חצוף דודאי פשיטא שהודאת העדים בפניהם אינה הודאה בב"ד ואפילו היכא דקבלינהו עלייהו למידן להו נהי שהם דנים אותו לכתחלה ודינם דין מכל מקום אינם חשובים ב"ד מקל וחומר דיחיד מומחה לרבים שמותר לו לדון יחידי לכתחלה ועם כל זה אינו חשוב בית דין ואף על פי שהרא"ש ז"ל חולק על הרמב"ם בזה ואומר שאין חלוק בין יחיד מומחה לשלשה הדיוטות לכל דבר שכמו שהג' הדיוטות חשובים בית דין כך היחיד מומחה חשוב ב"ד מכל מקום ביחיד שאינו מומחה או אפילו בשנים שאינן מומחים מודה שאף על פי שקבלום עליהם ויכולים לדון לכתחילה אליבא דכולי עלמא אינם חשובין בית דין שאם היו חשובים ב"ד אם כן כשכתב הטור בשם הרא"ש שאין חלוק בין יחיד מומחה לשלשה הדיוטות הוה ליה למכתב שאין חלוק בין יחיד מומחה ליחיד שאינו מומחה שקבלוהו עליהם או לשלשת הדיוטות אף על פי שלא קבלום עליהם דלמה הוצרך להודיע החלוק שבין הרא"ש להרמב"ם ביחיד מומחה ולא ביחיד הבלתי מומחה שקבלוהו עליהם היה לו להודיע גם כן החלוק שבינו לבין הרמב"ם ביחיד הבלתי מומחה שקבלוהו עליהם לומר שלהרמב"ם אינו חשוב בית דין ולהרא"ש חשוב בית דין אלא על כרחך לומר שגם הרא"ש מודה להרמב"ם ביחיד שאינו מומחה שאף על פי שקבלוהו עליהם ודיניו דין מכל מקום אינו חשוב ב"ד ואם כן בנדון דידן אף אם תמצא לומר שקבלום עליהם התובע והנתבע שאז לכולי עלמא דיניהם דין מ"מ אין הודאת העדים בפניהם הודאה בבית דין ויכולים העדים לחזור בהם ואין כאן משום חוזר ומגיד כל שכן שלא קבלו אותם רק התובע לבדו אבל לא הנתבע כדאוכחנא לעיל דכי האי גוונא יש להסתפק אפילו בדינם אם דינן דין כשמואל או אין דינם דין כרבי אבהו ורבי יוחנן דאמרי אין דינם דין אבל לענין חשובים בית דין לכולי עלמא אינם חשובין בית דין וקבלת העדות בפניהם אינה הגדה בבית דין וכיון שחזרו ובטלו עדותם ואמרו בדאים אנו עדותם בטלה לגמרי ואין כאן משום כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד ואין לטעון מההיא תשובה דהר"ן ז"ל שכתב שבעדות אשה אין צורך שיעידו בבית דין ולומר שאם כן עדותם חוץ לבית דין הויא כעדותם בבית דין וכיון שכשהועדה בבית דין שוב אינם חוזרים ומגידים הכי נמי בעדות זו שקובלה בפני השנים אף על פי שאין ההודאה בפניהם חשובה הודאה בבית דין לגבי עדות אשה הרי הוא כאלו קובלה בבית דין ושוב אינם חוזרים ומגידים שכבר השיב הר"ן ז"ל בתשובה ההיא בעצמה שאף על פי שבעדות אשה אינו צריך בית דין מכל מקום אם קובלה העדות חוץ לבית דין חוזרים ומגידים אף על פי שמכחישים דבריהם הראשונים והביא ראיה מאותה ששנינו העדים שהעידו בין לטמא בין לטהר בין לרחק בין לקרב בין לאסור בין להתיר בין לזכות בין לחייב אם עד שלא נחקרה עדותם בבית דין אמרו מבודים אנו הרי הם נאמנים ואם אחד שנחקרה עדותם בבית דין אמרו מבודים אנו אינם נאמנים הרי שכללו כאן כל מיני עדיות אפי' אותם שאין צריכים שיהיו נעשים בית דין שהרי שנינו בין לאסור בין להתיר ואפילו הכי אמר שאף על פי שהעידו בבית דין כל שלא נחקרה עדותם עדין יכולים לומר מבודים אנו לפי שאין העדים מעידים עד שעת גמר עדותם בבית דין וזו ראיה שאין עליה תשובה עד כאן דבריו הרי לך בפרוש שאף על פי שבעדות אשה אינם צריכים שיעידו בבית דין מכל מקום אם קובלה עדותם שלא בבית דין חוזרים ומגידים

וכן הראיה השלישית שהבאנו לפטרה בלא גט מפני שהדיין האחד משני הדיינים שקבלו עדות גרשום הוא אהובו של חיים התובע דנדון דידן ושותפו במשא ומתן ומעותיו בידו כמו שהודה הוא בעצמו לפי מה שהעיד עליו ותנן בפרק זה בורר והאוהב והשונא מכלל הפסולין לדון ויותר האחד לבדו ומסתמא מגרר גריר בתר חבריה שהוא חכם הקהל ונהיה גם הוא כמוהו ואין דינם דין ולא קבלת עדות העדים בפניו קבלת בית דין וכיון שחזרו העדים בהם ובטלו עדותם הראשונה הרי היא בטלה לגמרי ואין כאן משום חוזר ומגיד לא נתבטלה אלא ממה שאמרו בגמרא בפרק זה בורר אי זהו אוהב זה שושבינו ואמר רבי ירמיה בר אבא אמר רב כל שבעת ימי המשתה אלמא לא מקרי אהובו שיהא פסול לו לדונו אלא כי האי גוונא אבל באופן אחר לא כדלעיל וכי מעיננא בה טפי אשכחנא שאהבתו של זה עם חיים התובע בנדון הזה היא יותר גדולה מאהבת שושבינו והוא פסול לדונו אפי' בדיעבד שהרי מה שאמרו איזהו אוהב זה שושבינו לא אמרו אותו אלא לפוסלו אפילו בדיעבד אבל לכתחלה אפי' אינו שושבינו רק שיש לו קצת אהבת הלב עמו אינו יכול לדונו וזהו שאמרו בפרק בתרא דכתובות אמר רב פפא לא לדון איניש לא למאן דרחים ליה ולא למאן דסני ליה ופרש הרא"ש שאינו רוצה לומר בשושבינו דוקא כההיא דהאוהב והשונא דפ"ב דסנהדרין דהכא אפילו אינו אוהבו כל כך לכתחלה לא לדייניה משום דכיון דרחים ליה לא חזי ליה זכותא כי עיון הזכות והחובה מבצבץ באדם בלא כיון רשע ובלא כיוון זכות לפיכך באהבה מועטת לבו נוטה לזכות ובשנאה מועטת לבו נוטה לחובה וכיון שכן לא היה לו להיות דיין לכתחלה אף אם היה בית דין של שלשה ושהיה גם בפני בעל דין אבל כי האי גוונא שלא היה דיין אלא הוא וחבירו בלבד וגם שלא בפני בעל דין אף על פי שהבעל דין היה באותה העיד והוא לא קרא לא הבעל דין שהיא עזיזא הנזכרת ולא את אביה ואמה וקרוביה שהיו כלם בעיר ובפרט את אמה שהעדים מעידים עליה שהיתה היא עם בתה בעת קבלת הקדושין וששאלו אותח אם היה ברצונה ואמרה הן והוא לא חשש להביאם וגם לא חשש להביא עמו כמה אנשים מהקהל לאפושי גברי כי היכי דלמטייה שיבא מכשורא כמצות חכמים ז"ל וכמו שהוא המנהג אפילו בדיני ממונות אבל אפילו שלשה שהיה מחוייב לקרוא כדי שיהיו בית דין לכתחלה לא רצה להביא אלא הוא וחברו בלבד דלא כמאן שהרי מלכתחלה כולי עלמא מודו דבעינן שלשה ואלו היה במדבר מקום תוהו אשר לא עבר בה איש עדין לא היה לו לדון דבר גדול כזה אלא להמתין עד שימצא אנשים רבים והגונים ודי לפחות שלשה שיהיו בית דין של שלשה ועוד