רבי אליהו מזרחי(רא"ם) סה

הכא דאיכא רגלים לדבר דבכי האי גוונא כולי עלמא מודו דאין עדותן שקובלה שלא בפניו עדות כלל אפילו בדיעבד והראיה מההיא דפרק כיצד הרגל בבעיא דליעודי תורא או ליעודי גברא כו' דבעי תלמודא מודא למפשט לה ואמר אי אמרת ליעודי תורא שפיר אלא אי אמרת ליעודי גברא למרו הנך קמאי אנן מי ידעינן דמתרי ותלתא יומי מתו הני ומייעדי ליה וכתב שם רבינו שמעיא תלמידו של רש"י ז"ל והכא לא מצינן לאוקומי בשהביאן ניזק שלישי שלושה ימים לבית דין להעיד על השור ליעודי גברא דאם כן היאך עדותם מקובלת כלל בפני בית דין הא לא מייעד גברא כלל שלא היה לו לניזק ג' לבא ביום ראשון שלא היה לו נזק עדין עד יום שלישי לאחד שהעידו שתי כיתי עדים בשני ימים על שתי נגיחות שנגחו זו ביום זה ושניה ביום אחר וכיון שבא ניזק שלישי עם כת ראשונה ביום ראשון רגלים לדבר דעדי שקר הם שייעץ אותם ניזק ג' שיעידו בג' ימים ליעודי גברא עד כאן דבריו הרי דכתב בהדיא דאין עדותן מקובלת כלל ולא מייעד גברא כלל כיון דאיכא רגלים לדבר דעדי שקר הן ועוד ראיה מפרק קמא דמכות דתנן באו אחרים והזימום אחרים והזימום אפי' מאה כלם יהרגו רבי יהודה אומר איסטיסיס היא זו אינה נהרגת אלא כת ראשונה בלבד ופירש הרי"ף דהכי פירושה שאותה כת שהזימה כת ראשונה הזימה כל הכתות האחרונות בשביל זה אמר ר' יהודה איסטיסיס היא זו כלומר זו העדות שהזימה כל הכתות יורה של איסטס הוא בתמיהא שכל הנוגע בה יצטבע ולהכי אין להאמין להרוג כל הכתות אלא הכת הראשונה בלבד הא קמן בהדיא דכל היכא דאיכא רגלים לדבר שהיא משקרת לא מקבלינן סהדותא הורה אליבא דרבי יהודה דהיינו טעמא דרבי יהודה דמשום דאיכא רגלים לדבר לא מהמנינן לה דאמרינן כולי עלמא גבי הני הוו קיימי כדמפרש התם תלמודא ולפיכך אינה נהרגת רק הכת הראשונה ורבנן נמי לא פליגי עליה אלא התם דאין מחשבתה נכרת מתוך מעשיה והא לא עבדא מעשה כלל כדאיתא התם ולהכי אמרינן אפשר דמקרי הכי דהוו כל הני גבה אבל בנדון דידן שמחשבתו נכרת מתוך מעשיהם שהרי הבעל דין הצועק שלא היו דברים מעולם וגם היה שם בעיר ולא רצו לקרותה להעיד בפניה אלא העידו בסתר שלא בפניה וגם שהדברים מוכיחים שהם עדי שקר מאחר שלא נתקדשה בגלוי בקבוץ נכבדים ולא בתוך קרוביה שאפילו אביה לא היה שם כל כי האי גוונא אפילו רבנן מודו דגריע טפי מאיסטסיס ולא מהניא עדותם כלל וכיון שחזרו ובטלו עדותם הראשונה הרי היא בטלה לגמרי ואין כאן משום חוזר ומגיד

וכן הראיה השנית שהבאנו לפטרה בלא גט מפני שעדותו של גרשום לא נתקבלה בפני שלשה אלא בפני שנים בלבד שאין דינם דין והויא לה כאלו קובלה חוץ לבית דין ויכולים לחזור מעדותם ראשונה לומר כי אין אנו ואין כאן משום כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד לא נתבטלה אלא משום דפליגי בה שמואל ורבי אבהו בפרקא קמא דסנהדרין שרבי אבהו אמר שנים שדנו אין דינם דין ושמואל אמר דיניהם דין אלא שנקרא בית דין חצוף ונחלקו בזה השאלתות וההלכות גדולות עם שאר כל הפוסקים שהשאלתות וההלכות גדולות פסקו כשמואל ושאר כל הפוסקים פסקו כרבי אבהו וכרבי יוחנן דאמרי אין דינם דין ואין לנו להכניס ראשנו בין ההרים הללו וכ"ש באסור אשת איש

ועוד שהמחלוקת שבין שמואל ורבי אבהו אינה אלא היכא דלא קבלינהו עלייהו כדלעיל אבל בקבלינהו עלייהו כולי עלמא מודו דדינם דין ואם כן הכא בנדון דידן שהלכו הדיינים בבית אבי הנערה הנז' ואמר להם הוא וחתנו שיבררו זה הענין וישאלו העדים איך היה הענין כולי עלמא מודו שדינם דין ועדותו של גרשון שקובלה בפניהם קבלה בבית דין היא ושוב אינו יכול לחזור ולהגיד דכיון שהגיד אינו חוזר ומגיד הא נמי כי מעיינא בה טפי משכחנא דלא איפלוגו בה היכא דלא קבלינהו עלייהו וגם לא מודו בה היכא דקבלינהו עלייהו אלא לענין דיניהם בלבד שלא יוכלו אחר הגמר דין לא התובע ולא הנתבע לחזור בהם ולא להחליף טענותיהם שטענו בפניהם אבל לא לענין שיקראו בית דין כבית דין של שלשה שתהיה ההודאה בפניהם כהודאה בבית דין וקבלת העדות בפניהם כקבלת העדות בבית דין של שלשה שלא יוכלו העדים לחזור בהם משום כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד אלא אף ע"פ שדיניהם דין ולא יוכלו לא התובע ולא הנתבע לחזור בהם וגם לא יוכלו להחליף טענותיהם שטענו בפניהם אף על פי כן העדים יכולים לחזור בהם ואין כאן משום חוזר ומגיד דהגדת עדותם בפניהם לאו הגדה בב"ד היא והסברא מוכחת כן שאלו היה מתחייב לומר שמכיון שדיניהם דין גם הגדת העדים בפניהם היא הגדה בב"ד ולא יוכלו לחזור בהם משום חוזר ומגיד אם כן היכא שהתובע והנתבע קבלו עליהם רועה בקר א' לדיין עליהם שדינו דין ואינם יכולים לא התובע ולא הנתבע לחזור בהם היתכן בזה לומר שגם קבלת העדות בפני הרועה ההוא היא הגדת עדות בבית דין שלא יוכלו העדים לחזור בהם דכיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד והדבר זר מאד ורחוק מן השכל מאד שאין השכל יכול לסובלו דנהי דהתובע והנתבע קבלוהו עליהם כבית דין של שלשה שכל מה שידון להם שיהיה דינו דין ולא יוכלו לחזור בהם מכל מקום העדים לא קבלוהו עליהם ואיך תהיה עדותם לפניו הגדה בבית דין שלא יוכלו לחזור בהם מטעם כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד והלא הרמב"ם ז"ל כתב בהדיא בפרק חמשי מהלכות סנהדרין יחיד שהוא מומחה לרבים אף על פי שהוא דן דיני ממונות יחידי אין ההודאה בפניו הודאה בבית דין אפילו אם היה סמוך הרי לך מכאן שהיחיד מומחה לרבים אף על פי שדינו דין אין ההודאה בפניו הודאה בבית דין אפילו היה סמוך אלמא דיניו דין לחוד והודאה בפניו כהודאה בבית דין לחוד ואין האחד מתחייב מהאחר ועוד שיש להוכיח מכאן שאפילו לשמואל שאמר שנים שדנו דיניהם דין נהי שדיניהם דין מכל מקום ההודאה בפניהם אינה הודאה בבית דין שהרי אפילו היחיד המומחה לרבים שמותר לו לדון לכתחלה כמו שכתב הרמב"'ם ז"ל בפרק שני מהלכות סנהדרין אחד שהיה מומחה לרבים או שנטל רשות מבית דין הרי זה מותר לו לדון יחיד אפילו הכי כתב שאינו חשוב ב"ד קל וחומר לשנים שדנו