רבי אליהו מזרחי(רא"ם) סג

לחזור ולהגיד ואי משום דכל שלא נחקרה עדותם בב"ד לעולם חוזרים ומגידים אפילו הם העידו בדברים שאינם צריכים דרישה וחקירה כדמשמע מההיא דריש לקיש דאמר עדים החתומים על השטר נעשה כמי שנחקרה עדותן בב"ד ושוב אינם חוזרים ומגידים דמשמע דבחקירה תליא מלתא וטעמא דעידי השטר הוו כמי שנחקרה עדותם בב"ד לפיכך אינם חוזרים ומגידים הא אלו לא הוו כמי שנחקרה עדותם בב"ד אלא כמי שהוגדה עדותם בב"ד בלבד היו חוזרים ומגידים וכן משמע נמי מההיא דירושלמי דאמרי העדים שהעידו בין לאסור בין להיתר בין לקרוב בין לרחוק ושוב חזרו בהם ואמרו מבודים היינו אם עד שלא נחקרה עדותם בב"ד נאמנים וכו' משמע דבחקירה תליא מלתא שכל זמן שלא נחקרה עדותם בב"ד חוזרים ומגידים וכיון שחזרו ובטלו עדותם ראשונה הרי היא בטלה ואין כאן משום כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד הרי הרשב"א כתב בתשובה על זה שבאותם דברים שאינם צריכים דרישה וחקירה כיון שנגמרה עדותם בב"ד הגדה שלמה היא וכל שלא נגמרה עדותם בב"ד שעדין אינה נקראת הגדה שלמה הרי הוא יכול לחזור בו ואין כאן משום חוזר ומגיד והא דקאמרי בירושלמי אם עד שנחקרה עדותם בב"ד ואם עד שלא נחקרה לאו דוקא נחקרה אלא אפילו לא נחקרה לא כיון שנגמרה כגון בדיני ממונות שאינם צריכים דרישה וחקירה שוב אינם חוזרים ומגידים אבל מפני שכל העדיות מן הדין צריכים דרישה וחקירה תפשו בלשונם הלשון השוה בכלן ועוד דאפילו בדיני ממונות גופייהו שתקנו בהם שלא יהיו צריכים דרישה וחקירה כדי שלא תנעול דלת בפני לווין הא צריכים דרישה וחקירה היכא שהדין מרומה כדאיתא בסנהדרין ואע"פ שיש כמה מהגדולים שהם חולקים עליו בזה כמו (ו) רבינו ישעיא הרב הראשון שכתב בפ"ב דכתובות גבי הא אמר ריש לקיש עדים החתומים על השטר נעשה כמי שנחקרה עדותם בב"ד פירוש משום הכי אמר כמי שנחקרה ולא אמר כמי שהוגדה עדותם בב"ד משום דאם הגידה ולא נחקרה עדותם עדין יכולים לחזור בהם ולומר שקר העדנו כדתניא בפרק שני דתוספתא דכתובות העדים שאמרו מעידים אנו באיש פלוני שהוא בן גרושה ובן חלוצה נתין ממזר אם עד שלא נחקרה עדותם אמרו בדאין אנחנו נאמנים ואם משנחקרה עדותם אמרו בדאין אנחנו אינם נאמנים כללו של דבר העדים שהעידו לטמא ולטהר לרחק ולקרב אם עד שלא נחקרה עדותם אמרו בדאין אנו נאמנים ואם משנחקרה עדותם אמרו בדאין אנו אינם נאמנין וכן נראה גם מדברי הרמב"ם ז"ל ממה שכתב בפרק שלישי מהלכות עדות אחד דיני ממונות ואחד דיני נפשות בדרישה וחקירה שנאמר משפט אחד יהיה לכם אבל אמרו חכמים כדי שלא תנעול דלת בפני לווין אין עדי ממון צריכים דרישה וחקירה כיצד אמרו העדים וכו' ואחר כך כתב כל עד שנחקרה עדותו בב"ד בין בדיני ממונות בין בדיני נפשות אינו יכול לחזור בו כיצד וכו' כללו של דבר כל דברים שיאמר העד אחר שנחקרה עדותו שיבא מכללן בטול העדות או תוספת תנאי בה אין שומעים לו וכתב אחר זה מיד עדים החתומים על השטר הרי זה כמי שנחקרה עדותם בב"ד ואין יכולים לחזור בהם משמע דוקא החתומים על השטר אבל עדי על פה שאין עדותם כמי שנחקרה בב"ד יכולים לחזור בהם אף על פי שבדיני ממונות אינם צריכים דרישה וחקירה מ"מ באסור אשת איש בנדון דידן אין להקל אלא שצריך להחמיר בכל עוז אפילו אם יהיו החולקים רבים ואי משום דראובן הוא רשע גמור ודמאי גדול שנודעו בשערים מעשיו הרעים עד שהעידו עליו שהיא משתבח שבא על עזיזא ועל אמה שהיא אשת איש וכבר הועד עליו שהיה מבקש עדי שקר לזה הענין בעצמו ואחר שדחו אותו ולא עלה בידו מצא אלה העדים ומכיון שהוחזק לבקש עדים שקרנים בפרט על הדרוש הזה שוב אין לסמוך על עדותם של אלו דאיכא למיחש שמא השכירם להעיד כמו שאמרו בפ' האשה שלום קטטה בינו לבינה ושלום בעולם ובאה ואמרה מת בעלי אינה נאמנת ואמרו בגמרא היכי דמי קטטה בינו לבינה אמר רב יאודה אמר שמואל באומרת לבעלה גרשתני בפני פ' ופ' ושאילנא להו ואמרו לא היו דברים מעולם וכיון דהוחזקה שקרנית לא מהימנה איבעיא להו עד אחד בקטטה מהו תיקו ופרש"י קטטה בינו לבינה והלך בעלה למדינת הים ובא עד אחד ואמר מת מי מהימן אי לא וכתב הרמב"ם בפ' י"ג מהלכות גירושין האשה שאמרה לבעלה גרשתני בפני פלוני ופלוני ובאו אותם העדים והכחישוה ואח"כ הלכה היא ובעלה ושלום בעולם ובאה ואמרה מת בעלי אינה נאמנת שזו הוחזקה שקרנית ורוצה להשמט מתחת בעלה בא עד אחד והעיד לה שמת בעלה לא תנשא שמא היא שכרה אותו הרי כבר אמרו בפרקא קמא דמכות ההיא אתתא דאיתא סהדי ואישתקור איתא סהדי ואישתקור איתא סהדי אחריני אמר רבי שמעון בן לקיש הוחזקה זו שקרנית אמר ליה ר' אלעזר אם היא הוחזקה כל ישראל מי הוחזקו והלכתא כר' אלעזר והדברים מוכיחים כוותיה דרבי אלעזר שהרי אפילו האוהב והשונא כשרים להעיד ואין זה אלא מפני שאינן חשודים להעיד שקר בעד האהבה והשנאה לעבור על אזהרת לא תענה ברעך עד שקר והא דפסילי לדון לא מפני שהם חשודים להטות הדין אלא מפני שעיון הזכות והחובה מבצבץ באדם בלא כיוון רשע שאפילו באהבה מועטת לבו נוטה לזכות ובשנאה מועטת לבו נוטה לחובה כמו שפירש הרא"ש ומה שחששו גבי הוחזקה שקרנית שלא יהיה העד שהעיד לה שמת בעלה נאמן דמכיון שהוחזקה שקרנית חיישינן שמא שכרה אותו לשקר אינו אלא בעד אחד שהתורה לא האמינתו לכל עון ולכל חטאת אלא לענין שבועה בלבד משום דעד א' עביד לשקר ולא סמכינן עליה אלא בעדות אשה בלבד אי משום דאשה דייקא ומינסבא אי משום דמלתא דעבידא לאגלויי לא משקרי בה אינשי והיכא דאיכא קצת ריעותא כי האי גוונא לא סמכינן עליה אבל בשני עדים שהאמינה אותם התורה לכל דבר אין לנו לחשוד אותם שקרנים מטעם שהוחזקה היא שקרנית שאם היא הוחזקה שקרנית כל ישראל מי הוחזקו ואי משום דגרשון שהוא העד הא' עליו שהיה אוכל נבלות בפרהסייא שהוא פסול מדאורייתא ואע"פ שלא היו שני עדים מעידים עליו בכל מאכל ומאכל שהיה אוכל הנבלה אלא עד א' על אכילת הבשר הצלי