רבי אליהו מזרחי(רא"ם) נו

בפני פלוני ופלוני ובאו אותן העדים והכחישוה שהוחזקה שהיא שונאה אותו ורוצה להשמט ממנו הכא ליכא למיחש לה שמא משקרא להשמט ממנו דלמה תשקר אם כדי לאסור עצמה עליו הרי כבר נאסרה עליו בנשואי השני בעודה תחתיו ואם כדי להנשא לאחר שלא ימנעוה מפני שעדיין היא קשורה לבעלה הראשון שהרי לא קבלה ממנו גט מעולם מ"ש הא מכל נשים דעלמא שהן נאמנות לומר שמת בעלה להנשא לאחרים כי היכי דבשאר נשים דעלמא מהימנינן להו משום דאשה דייקא ומנסבא וכל שכן במלתא דעבידא לאגלויי דלא משקרי בה אינשי הכא נמי נימא הכי ואי משום דאמרה בדדמי שמרוב שנאתה בו לא שמה לבה בעת הסכנה לראות שמא לא מת וחושבה ש שבודאי מת הא לא אמרה היא שנהרג בעלה אלא מפי אחרים שאמרו לה דהתם ליכא למיחש בהו בדדמי וכיון שכן הוא למאי ניחוש לה וכיון שכן הוא גם העד שהעיד לה ראוי להאמינו דעד כאן לא קמיבעיא להו עד אחד בקטטה מהו אלא משום דמספקא להו דלמא טעמא דעד אחד נאמן הוא משום דאשה דייקא ומנסבא והכא בעד אחד בקטטה כיון דאיכא קטטה בינו לבינה לא דייקא ומנסבא אבל בנדון דידן שהאשה עצמה נאמנת אפי' אם לא אמרה היא מעולם שמת בעלה אלא שהעד הזה העיד לה לבדו הרי הוא נאמן ואין זה צריך לפנים זהו הנראה לי לע"ד הטרוד והעלוב אליא מזרחי שאלה כב

מאור עינינו ותפארת גלותינו מורנו ורבינו נר ישראל יצ"ו אשה אחת נתאלמנה שני פעמים ובפעם השני נפלה לפני יבם ורוצה לייבם והיא אינה רוצה אלא בחליצה ואומרת כיון שנתאלמנה שני פעמים הרי היא כמו יבמה שאינה ראויה להתייבם מפני שהיא בחזקת קטלנית ולדעת הרא"ש אפי' אם נשאת תצא ועוד שהיא בת מ"ה שנה ואינה ראויה לילד ואין כאן מצות ייבום ילמדנו רבינו אם מכח אלו הטענות כופין ב"ד את היבם לחלוץ אם לאו וכסאך יהיה נכון עד עולם אמן

התשובה נראה לי שאין חזקת הקטלנית סבה מונעת היבום מאחר שאנו רואים היום בעינינו כמה תלמידי חכמים גדולים וחסידים אנשי מעשה דלא קפדי בה גם אין שום מוחה בידם ולא קורא תגר עליהם כמו שכתב הרב הגדול בעל תרומת הדשן ונתן הטעם בזה שאף על פי ששנינו בבריתא בשלהי פרק הבא על יבמתו נשאת לראשון ומת לשני ומת לשלישי לא תנשא דברי רבי רבן שמעון בן גמליאל אומר לשלישי תנשא לרביעי לא תנשא והלכתא כרבי בנשואין ומלקיות וכרבן שמעון בן גמליאל בווסתות ושור המועד ופסק הרא"ש שכופין אותו להוציא משום דחמירא סכנתא מאסורא וכי היכי דבית דין חייבים להפרישו מאסורא הכי נמי מסכנתא גם הרמב"ם ז"ל פסק שלא תנשא לכתחלה אע"פ שהוא חולק על הדיעבד ואמר שאם נשאת לא תצא מ"מ אלו המתירים סומכים על דברי האור זרוע שכתב בתשובותיו דהא דבעינן הלכתא כרבי שלא תנשא לכתחלה לשלישי לא לאסור ולא לודאי חששא הוא אלא לספק חששא בלבד וכיון דספק חששא הוא אין אנו נזהרים בה כמו שאין אנו נזהרים מכמה מילי דאזהירו רבנן עלייהו משום חשש סכנה משום שומר פתאים ה' וכה"ג אמר בפרק מפנין לענין הקזת דם בשלישי דקימא מאדים בזוזי ופריך התם אי הכי מעלי שבתא נמי מאדים קימא בזוזי ומשני כיון דדשו בה רבים שומר פתאים ה' ופרש"י הורגלו בו מפני דוחקן שהיו קרובים לסעודת שבת ואמר בפירקין דלעיל כבוד שבת בדגים גדולים ובמסכת ע"ז אמרו שני לדם דג וא"כ ה"ה נמי בנדון דידן מתוך שאנו מתי מעט וצריכים אנו לישא מאשר נמצא ודשו בה רבים בים שומר פתאים ה' וכן בפרק אלו עוברין אמרו לא יאכל תרי ולא ישתה תרי ולא יקנח תרי ולא יעשה צרכיו תרי והיכי תקינו רבנן ארבעה כוסות בפסח דהוי מלתא דאתו בה לידי סכנא ותירצו אמר קרא ליל שמורים הוא לה' ואנן קא חזינן דלית מאן דאשגח בהו עכ"ל דמכיון דדשו בה רבים שומר פתאים ה' וכל שכן בנדון דידן דאיכא כמה נ שים ילדות דאיתרע בהו כי הך מלתא ואם תהיינה אסורות לינשא יש לחוש שמא ח"ו תצאנה לתרבות רעה ועוד דפליגי בה רב הונא ורב אשי בטעמא דהאי סכנתא רב הונא אמר מעיין גורם ורב אשי אמר מזל גורם ואמר התם מאי בינייהו איכא בינייהו דאירסה ומית אי נמי דנפל מדיקלא ומית למאן דאמר מעיין גורם לא הוחזקה זו קטלנית שהרי מעיינה לא גרמה לו שהרי לא מת מחולי או לא שימש עמה והמתירים סוברים כרב אשי דאמר מעיין גורם ורוב המתים הם או בעודו ארוס או בנפילה מהדקל או מהחומה וכיוצא בהם כגון שמת בשינוי אויר בדבר או שנהרג או נשרף בגזירות עם הצבור או בשאר מכות המדינה כגון במלחמה וכיוצא בה דמכת מדינה לא תלינן במזלא דגברא אלא נקרה נקרה וכיון שכן שאפילו שלא במקום מצוה לא קפדינן בה היאך נבא להקפיד במקום מצוה דמשמיא הוא דקא מקנו לה וביבמות בפרק יש מותרות שנינו יש מותרות לבעליהן ואסורות ליבמיהן כיצד כהן הדיוט שנשא את האלמנה ויש לו אח כהן גדול חלל שנשא כשרה ויש לו אח כשר ישראל שנשא בת ישראל ויש לו אח ממזר, ממזר שנשא ממזרת ויש לו אח כשר ומסיים בה שניות מד"ס שנייה לבעל ולא שנייה ליבם אסורה לבעל ומותרת ליבם שנייה ליבם ולא שנייה לבעל אסורה ליבם ומותרת לבעל משמע דוקא הני ודכוותייהו דבעמוד והוצא קאי אבל בשאר אסורי לא והראיה הגמורה על שאין סבת הקטלנות מונעת הייבום הוא דחייבי לאוין גופייהו מן הדין היה שיתייבמו שהייבום מצות עשה וכל מקום שאתה מוצא עשה ולא תעשה יבא עשה וידחה את לא תעשה אבל חכמים גזרו שלא יתייבמו חייבי לאוין ולא שניות מד"ס גזירה שמא יבא עליה פעם שניה והרי ביאתה אסורה ואין שם מצוה שאין מצות עשה אלא ביאה ראשונה וכיון שכן יחוייב מזה בהכרח שאסור הקטלנות ידחה מפני מצות עשה דייבום דהא הכא לא שייך גזרה משום פעם שנייה שאין שם מצוה משום דאפילו שלא במקום מצוה אם עבר ונשא את הקטלנית לא תצא וכן אם עבר וקדש את הקטלנית יכנוס כמו שכתב הרמב"ם כ"ש הכא שנשאת בהיתר במקום קיום מצוה ולאו דוקא לדעת הרמב"ם ז"ל אלא אפילו לדעת הרא"ש שכופין אותו להוציא הני מילי כשעבר ונשאה באסור אבל הכא שנשאה בהיתר