רבי אליהו מזרחי(רא"ם) נה

חולה על מטתו סברה ואמרה דבההוא פורתא דנפפיתא דשבקה ליה לא הוה חיי ולפיכך אינה נאמנת וגבי מלחמה דלא שייך ביה בדדמי אלא כשאמרה מת במלחמה שהיא בהולה לברוח מפני פחד המלחמה אבל כשאמרה מת על מטתו שאינה בהולה לברוח לא הרי היא נאמנת וגבי מת וקברתיו גבי רעבון דעביד כי האי גוונא להתעסק האשה על בעלה לקברה שאינה בהולה כל כך לברוח כמו המלחמה היא נאמנת כיון דלא שייך ביה בדדמי וגבי מלחמה דלא עביד כי האי גוונא להתעסק האשה על בעלה במלחמה לקברו שהרי היא בהולה לברוח מפחד המלחמה אינה נאמנת דכי האי גוונא מחזקינן לה למשקרת ואם כן אין כאן שענה כלל לא מק"ו ולא ממ"ש. וכן מה שטענתם עוד מההיא דרבא דאמר רעבון גרוע ממלחמה דאלו מלחמה כי אמרה מת בעלי במלחמה הוא דלא מהימן הא מת על מטתו מהימנא ואלו רעבון דאמרה מת וקברתיו דמשמע דגבי מלחמה אי אמרה מת וקברתיו נאמנת דאם לא כן מאי גריעותיה דרעבון ממלחמה מה שיש בזה אין בזה ומה שיש בזה אין בזה דברעבון במת על מטתו אינה נאמנת ובמת וקברתיו נאמנת ובמלחמה במת על מטתו נאמנת ובמת וקברתיו אינה נאמנת אינה טענה כלל שהרי כבר בארנו דמת וקברתיו דלא מהימנא לגבי מלחמה לאו משום דשייך ביה בדדמי הוא אלא משום דכי האי גוונא להתעסק האשה במלחמה לקברה לא עבידא מה שאין כן ברעבון ורבא שאמר רעבון גריע ממלחמה לא כיון בו רק מענין בדדמי לומר שהרעבון גרוע בענין בדדמי יותר ממלחמה דאלו במלחמה לא שייך בה בדדמי אלא באמרה מת בעלי במלחמה אבל אם אמרה מת על מטתו לא ואלו ברעבון אפילו אמרה מת על מטתו שייך ביה בדדמי והיינו גריעותיה דרעבון ממלחמה תדע שהגרעון של רעבון ממלחמה אינו אלא לענין בדדמי שהרי מעיקרא סבר רבא למימר רעבון אינו כמלחמה דלא אמרינן בדדמי כיון דשמע לההיא אתתא דאתת לקמיה דרבא דאמרה בדדמי הדר אמר רבא רעבון גריעא ממלחמה וכו' שמע מנה דגריעותיה דרעבון ממלחמה אינו אלא לענין בדדמי כדפרישית אבל לענין אחר כגון אם אמרה מת וקברתיו במלחמה שאין בזה משום דאמרה בדדמי דהא לא שייך ביה בדדמי אלא משום משקרא ולא משקרא מלחמה גריע מרעבון דאלו ברעבון דעביד כי האי גוונא להתעסק האשה על בעלה לקברו לא מחזקינן בה למשקרא משום דמלתא דעבידא לאגלויי הוא ועוד דאשה דייקא ומנסבא ומשום הכי מהמנינן לה אף בשאמרה מת בלא קברתיו היכא דלא שייך בה בדדמי ואלו מלחמה דלא עביד כי האי גוונא להתעסק האשה על בעלה לקברו מחזקינן בה למשקרא אע"ג דמלתא דעבידא לאגלויי הוא אבל מה שתרץ בעל המגיד שהרמב"ם מפרש מלתיה דרבא דאמר רעבון גריעא וכו' דאלו מלחמה כי אמרה מת במלחמה אינה נאמנת בשום גוונא בין אמרה קברתיו בין לא אמרה הא אם אמרה מת על מטתו נאמנת אף על פי שלא אמרה קברתיו ואלו ברעבון כי אמרה מת על מטתו ושלא מחמת רעב אינה נאמנת עד שתאמר מת וקברתיו אינו מחוור דא"כ מאי גריעותיה דרעבון ממלחמה הא לא ראי זה כראי זה ולא ראי זה כדאי זה דגבי רעבון במת על מטתו אינה נאמנת ובמת וקברתיו נאמנת וגבי מלחמה במת על מטתו נאמנת ובמת וקברתיו אינה נאמנת אבל מה שכתב עוד ויש לומר לדעתו ז"ל שהטעם הוא דאע"ג דאנן לא חיישינן למשקרא כי אמרה מת במלחמה אע"ג דאמרה קברתיו חיישינן לה למשקרא הוא מסכים עם מה שכתבתי אני זהו הנראה לי לעניות דעתי אני הטרוד והעלוב אליא מזרחי שאלה כא

וששאלתם עוד על אודות האשה שנשתמדה עם בעלה והלך בעלה במקום אחר ונשא אשה עליה והיא כששמעה זה הלכה במקום שנשא בעלה ועמדה עמו בדיני העדכאות שאין בחוקם שישא האיש אשה על אשתו וטען הוא שאשתו הראשונה היא שנייתו ונשאה בהיתר בהיותו יהודי ועכשיו שהוא גוי והיא אסורה עליו בחוק הגויים נשא אשה אחרת בהיתר וזכוהו הגוים על זה והיא בראותה זה עמדה גם היא ונשאת לאחד מן המשומדים בחוקי הגוים ואחר שמת בעלה השני שבה בתשובה ושאלוה מבעלה הראשון ואמרה שמעתי שמת ואחר כך בא עד א' יהודי והעיד שנהרג בעלה במדינה פלונית ואמר שהאשה הזאת גרמה שיהרג מצד הקטטה שהיתה בינו לבינה והיא אמרה אמת שעברה ביני ובינו קטטות הרבה אבל לא גרמתי אני את הריגתו אלא שהעולם חושבים שמפני הקטטות שביני ובינו גרמתי שיהרג ובקשתם ממני להודיעכם דעתי בו אם האשה והעד נאמנים בזה או אין האשה נאמנת מפני שהיתה קטטה בינו ובינה ותנן בפרק האשה שלום קטטה בינו לבינה ובאה ואמרה מת בעלי אינה נאמנת וגם העד הזה מאחר שהוא עד א' בקטטה אין להאמינו משום דבעיא היא בפרק האשה שלום ולא איפשיטא ואזלינן בה לחומרא דכל תיקו דאוריתא לחומרא

התשובה נראה לי דהא לא צריכה רבה דמלתא דפשיטא שהם נאמנים האשה והעד דהא בפרק האשה שלום אמרו בגמרא במתניתין דקתני קטטה בינו לבינה ובאה ואמרה מת בעלי אינה נאמנת היכי דמי קטטה בינו לבינה אמר רב יהודה אמר שמואל באומרת לבעלה גרשתני בפני פלוני ופלוני ובאו אותן העדים והכחישוה ואמרו לא היו דברים מעולם דמוכחא מלתא שהיא שונאה אותו ורוצה להשמט מתחתיו אבל על קטטה אחרת לא

עוד אמרו מאי טעמא דקטטה רב חנניא אמר משום דמשקרא ורב שימי אמר משום דאמרה בדדמי ופרש"י משום דמשקרא שמרוב שנאתה מתכוונת לאסור עצמה עליו דאמרה בדדמי כל מקום סכנה שראתה בו אינה נותנת דעתה לומר שמא לא מת ולא אנשא דהואיל ושניא ליה לא דיקא כולי האי ואם כן בנדון דידן למה לא תהיה האשה נאמנת הא לא אמרה לבעלה גרשתני בפני פלוני ופלוני והכחישוה עד שנאמר שמכיון שהיא שונאה ורוצה להשמט ממנו השתא נמי ניחוש לה דאדרבה היא היתה רוצה להיות תחתיו ולגרש השנייה מרוב קנאתה בה שכל הנשים מתקנאות בירך חברתן והוא לא רצה אותה ונשתדל להוציאה מתחתיו ועוד אפילו אמרה לבעלה גרשתני