רבי אליהו מזרחי(רא"ם) נד

מת בעלה במלחמה ולא אמרו קברנוהו לא סמכינן עלייהו דאיכא למיחש להו בדדמי עד אחד לא כל שכן וכיון דבעיא דעד אחד במלחמה במת וקברתיו קא מיירי שמעינן מנה שהאשה עצמה שאמרה מת במלחמה וקברתיו אינה נאמנת דאי סלקא דעתך נאמנת אם כן בעד א' במלחמה אמאי קא מבעיא ליה השתא אשה גופה נאמנת על עצמה עד א' לא כ"ש ואע"פ שהרמב"ם ז"ל חולק עם הרי"ף ז"ל במה שאמר ואפילו תרי סהדי דאסהידו מת בעלה במלחמה ולא אמרו קברנוהו לא סמכינן עלייהו דדלמא אאומדנא דדעתא קא מסהדי והוא סובר דוקא דעד א' במלחמה בלא קברתיו הוא דחיישינן בדדמי אבל בשני עדים לא חיישינן בהו בדדמי ולפיכך אפילו אמרו מת במלחמה ולא אמרו וקברנוהו הם נאמנים ומשיאים את האשה על פיהם אפי' הכי איכא למימר שבפירוש הבעיא של עד א' במלחמה סובר כהרי"ף ז"ל דבמת וקברתיו קא מיירי ודייק לה מלשנא דתלמודא דמדקאמר עד א' במלחמה מהו טעמא דעד א' משום דמלתא דעבידא לאגלויי הוא ולא משקרי בה אינשי והכא נמי לא משקר שמע מנה דעד א' במלחמה במת וקברתיו קא מיירי דאם לא כן מאי דקאמר והכא נמי לא משקר נהי דלא משקר מכל מקום איכא למיחש ביה בדדמי שסובר שודאי מת דכולהו איקטול והוא פליט שהרי האשה עצמה שנאמנת על עצמה לומר מת בעלי משום דהוי מלתא דעבידא לאגלויי ולא משקרא ועוד דאשה דייקא ומנסבא גבי מלחמה אם באה ואמרה מת בעלי במלחמה אינה נאמנת משום דאיכא למיחש בה בדדמי דסברה ואמרה כולהו איקטול והוא פליט אלא על כרחך לומר דבעיא דעד אחד במלחמה במת וקברתיו קא מיירי דלא שייך ביה בדדמי וכיון דבעיא דעד אחד במלחמה במת וקברתיו קא מיירי על כרחך לומר דאשה גופה שאמרה מת במלחמה וקברתיו אינה נאמנת כדלעיל ואע"ג דמלשון הרמב"ם שאמר אם אמר קברתיו נאמן ותנשא על פיו ואם לא אמר קברתיו לא תנשא ואם נשאת לא תצא משמע דסבירא ליה להרמב"ם ז"ל שהבעיא היא במת בלא קברתיו ולא במת וקברתיו דאי במת וקברתיו ולא במת בלא קברתיו הוה ליה למימר גבי מת וקברתיו לא תנשא ואם נשאת לא תצא כיון דבעיא דלא אפשיטא היא ואזלינן בה לחומרא וגבי מת בלא קברתיו הל"ל אינו נאמן ואף אם נשאת תצא מכיון שאין בזה בעיא כלל וה"ל דומייא דאשה שאמרה מת בעלי במלחמה דאינה נאמנת ואם נשאת תצא מ"מ יש לומר דהרמב"ם ז"ל סבירא ליה שהבעיא סתמא היא לא שנא במת וקברתיו לא שנא במת ולא קברתיו דלגבי מת וקברתיו נפל הספק בו בטעמא דעד אחד אי משום דעבידא לאגלויי לא משקרי בה אינשי אי משום דאשה דייקא ומנסבא דאי משום דמלתא דעבידא לאגלויי לא משקרי בה הוא בעד אחד במלחמה נמי אם אמר מת וקברתיו לא משקרי ובדדמי נמי לא שייך ביה והוי נאמן ואי משום דאשה דייקא ומנסבא הוא בעד אחד במלחמה אע"פ שאמר מת וקברתיו אינה נאמנת משום דאשה במלחמה לא דייקא ומנסבא דסברה בדדמי כולהו איקטול והוא פליט וגבי מת בלא קברתיו נופל הספק בו שאפילו אם תמצא לומר דטעמא דעד אחד משום דמלתא דעבידא לאגלויי לא משקרי בה הוא שאני הכא דאיכא למימר נהי דלא משקר מ"מ איכא למיחש ביה בדדמי אלא שהתלמוד לא הזכיר אלא הספק הנופל בטעמא דעד א' מהו שהוא כולל את שניהם בין במת וקברתיו בין במת בלא קברתיו ועזב הספק הנופל האחר במת בלא קברתיו בלבד ולא במת וקברתיו ומפני שלגבי מת וקברתיו הספק שנופל בו הוא בטעמא דעד אחד אי משום דעבידא לאגלויי לא משקרי בה הא אי משום דאשה דייקא ומנסבא הוא וכבר נתפשט לו להרמב"ם מפשיטותא דעד א' ביבמה ומההיא דפרק החולץ ומההוא דטבע בדיגלת וכו' ואסבה רבא לדביתהו אפומא דשושביניה שהטעם של עד אחד אינו אלא משום דהוי מלתא דעבידא לאגלויי ולא משקרי בה אינשי כמו שגלה דעתו בפירוש בסוף הלכות גרושין לפיכך כתב גבי מת וקברתיו נאמן ותנשא על פיו משום דמלתא דעבידא לאגלויי הוא ולא משקר ולא שייך ביה נמי בדדמי וגבי מת בלא קברתיו שהספק בו הוא שאפי' אם תמצא לומר דטעמא דעד אחד משום דמלתא ד דעבידא לאגלויי לא משקרי בה הוא אכתי איכא למימר נהי דלא משקר מ"מ איכא למיחש בה בדדמי דהכא שייך ביה בדדמי נשארה הבעיא בתיקו ופסק בו לחומרא לא תנשא ואם נשאת תצא שאם לא נפרש הבעיא הזאת דמיירי או כפירוש הרי"ף שאמר דבמת וקברתיו בלבד קמיירי או כפירוש הרמב"ם ז"ל שפרש אותו בשניהם יחד אבל נפרש אותו במת בלא קברתיו בלבד כמו שפירשו קצת מרבוותא איכא לאקשויי דאם כן הוה ליה לתלמודא לומר ואפילו אם תמצא לומר דטעמא דעד אחד משום דעבידא לאגלויי הוא ולא משקרי בה אינשי אכתי איכא לספוקי ביה אי חיישינן ביה בדדמי דומייא דאשה אי לא חיישינן ביה בדדמי דומייא דשני עדים במלחמה אלא על כרחך לומר שהבעיא או במת וקברתיו בלבד קא מיירי או בין במת וקברתיו בין במת בלא קברתיו ודוק ומכיון שהבעיא הזאת של עד אחד במלחמה אי אפשר לפרשה אלא או במת וקברתיו בלבד או בין במת וקברתיו בין במת בלא קברתיו על כרחך לומר דאשה עצמה שאמרה מת במלחמה וקברתיו אינה נאמנת שאם היתה נאמנת מאי קמיבעיא ליה גבי עד אחד במלחמה שאמר מת וקברתיו השתא אשה גופה מהימנא עד אחד מבעיא

ומה שטענת בטענה הראשונה דכיון דטעמא דאשה שאמרה מת בעלי במלחמה דאינה נאמנת אינו אלא משום דלמא אמרה בדדמי אם כן אם אמרה מת וקברתיו דלא שייך ביה בדדמי אמאי לא מהימנא והלא אף רעבון דגרוע ממלחמה אם אמרה מת וקברתיו נאמנת מכיון דלא שייך בדדמי כ"ש במלחמה אינה טענה דאיכא למימר דדוקא גבי רעבון דעביד כי האי גוונא להתעסק האשה על בעלה לקברו אף על פי שהיא בהולה לברוח מפני הרעב היא נאמנת אבל גבי מלחמה דלא עביד כי האי גוונא להתעסק האשה על בעלה במלחמה לקברו שהרי היא בהולה לברוח מפני פחד המלחמה אינה נאמנת דמחזקינן בה למשקרת ומעתה מה שטענתם עוד מ"ש מת וקברתיו ממת על מטתו גם מה שטענתם ק"ו הוא אינה טענה משום דמת על מטתו גבי רעבון שייך ביה בדדמי שמתוך שהיא בהולה לברוח והניחתו