רבי אליהו מזרחי(רא"ם) נג

עד אחד בקטטה שהוא על טעמא דעד אחד מהימן אי משום דעבידה לאגלויי הוא אי משום דאשה דייקא ומנסבא הוא שנשאר בתיקו וכל תיקו דאורייתא לחומרא ולפיכך הוקשה להם על מה שכתב שמא שכרה אותו ואמרו והלא בגמרא לא הוזכר חשש זה כלל אלא משום דאיהי לא דייקא ומנסבא גם הוסיפו עוד להקשות שאם היא הוחזקה שקרנית כל ישראל מי הוחזקו והא לא קשיא ולא מידי דאיכא למימר הני מילי דליכא למיחש ביה לפתוי ושכירות אבל היכא דאיכא למיחש ביה אלמביה לפתוי ושכירות אפילו במלתא דעבידא לאגלויי משקרי בה אינשי והכא שאשה הזאת שהוחזקה שקרנית ומחזרת על בעלה להשמט מתחתיו בדברים שהוכחשה בהם וזה העד שבא להעיד לה שמת בעלה שהוא מסייעה בעדותו לקיים רצונה ומחשבתה יש לחוש בו שמא היא שכרה אותו כדי לאסור עצמה על בעלה בנשואי השני ותשמט מתחתיו אע"פ שאם יבא בעלה הראשון תצא מזה ומזה וכל הדרכים האלו בה וכל שכן לפי' בעל הטורים שפירש דברי הרמב"ם דמיירו בשאמרה היא מתחילה שמת בעלה ולא האמינוה מפני שהוחזקה שקרנית ואחר כך בא העד הזה והעיד לה שמת בעלה שהדברים מודים שהיא שכרה אותו להעיד לה שמת בעלה כדי לקיים דבריו להשמט מתחת בעלה כיון שהיא מוחזקת בכך

ונראה לי שגם דברי הרי"ף ז"ל אינם כמו שחשבו הרשב"א והריטב"א ז"ל דאיכא למימר דפי' ולא אפשיטא אינו על טעם העד אחד נאמן אם הוא משום דעבידא לאגלויי או משום דאשה דייקא ומנסבא שהיא הבעיא עצמה שהסתפקו בה בתלמוד דהא ודאי אפשיטא דכיון דגבי עד אחד במלחמה ועד אחד ביבמה אפשיטא שהוא נאמן בהם אע"ג דאשה ביבמה איכא למיחש בה דלמא מרחמא ליה ליבם ולא דייקא ומנסבא ואשה במלחמה איכא למיחש בה דלמא סברא בדדמי ולא דייקא ומנסבא משמע דסבירא ליה דטעמא דעד אחד משום דעבידא לאגלויי הוא ולא משקרי בה אינשי והכא נמי לא משקר דאי סלקא דעתך משום דאשה דייקא ומנסבא הוא א"כ בעד אחד במלחמה ובעד אחד ביבמה אמאי מהימן הא אשה לא דייקא ומנסבא בהו אלא על כרחך לומר דפי' ולא אפשיטא הוא לענין העד אחד בקטטה אי מהימן הוא אי לא דדוקא גבי עד אחד במלחמה ועד אחד ביבמה דאשכחן בהדיא מהימן מהמנינן ליה אבל גבי עד אחד בקטטה דלא אפשיטא אי מהימן הוא אי לא אע"ג דמפשיטותא דעד אחד במלחמה ועד אחד ביבמה דאמרי דמהימן איכא למשמע דטעמא דעד אחד משום דעבידא לאגלויי הוא ולא משום דאשה דייקא ומנסבא כדפרישית מ"מ אי הוי נאמן אי לא ליכא למשמע מנה דאיכא למימר אע"ג דטעמא דעד אחד משום דמלתא דעבידא לאגלויי הוא מ"מ בעד אחד בקטטה איכא למיחש ביה דלמא שכרה ליה כיון שהוחזקה שקרנית דכי האי גוונא עביד לשקר אפילו במלתא דעבידא לאגלויי כלעיל. ואם תאמר והלא בגמרא אמרו בהדיא דאי טעמא דעד אחד משום דעביד לאגלויי הוא ולא משקרי בה אינשי בעד אחד בקטטה נמי לא ואם כן כיון דאפשיטא לן דטעמא דעד אחד משום דעבידא לאגלויי הוא תו ליכא לספוקי דלמא שכרה ליה ומשקר אע"פ שזאת הוחזקה שקרנית יש לומר דהוא הדין נמי אם היה הטעם של עד אחד משום מלתא דעבידא לאגלויי לא משקרי בה אינשי עדיין היה מסופק הדבר לומר דכיון שהוחזקה שקרנית יש לחוש שמא שכרה אותו לשקר דכי האי גוונא עביד לשקר אף במלתא דעבידא לאגלויי אלא דעדיפא מניה קאמר דאפילו אם תמצא לומר דלא חיישינן לדלמא שכרה ליה מכל מקום איכא למיחש שמא הטעם של עד א' אינו אלא משום דייקא ומנסבא והיכא דאיכא קטטה בינו לבינה לא דייקא ומנסבא ואם כן אע"ג דאיפשיטא לן דטעמא דעד א' משום דמלתא דעבידא לאגלויי לא משקרי בה אינשי מ"מ אכתי איכא לספוקי ביה כיון דהך איתתא הוחזקה שקרנית דלמא שכרה ליה דכי האי גוונא עבידי לשקר. ועל מה שהוקשה להם עוד במה שכתב הרמב"ם ז"ל שאם היתה מלחמה בעולם ובאה ואמרה מת בעלי במלחמה אינה נאמנת אפילו אמרה מת במלחמה וקברתיו וטענתם על זה ארבעה טענות א' ממה שאמרו מ"ט דמלחמה אמר רבא משום דאמרה בדדמי דסלקא דעתה בכל הני דאיקטול הוא פליט וכיון דטעמא דלא מהימנה אינו אלא משום דחיישינן דלמא אמרה בדדמי אם כן כשאמרה וקברתיו דלא שייך ביה בדדמי אמאי לא מהימנא והלא אפילו ברעבון דגריע ממלחמה כדאמר רבא בפ' האשה שלום אמרו שאם אמרה מת וקברתיו דלא שייך ביה בדדמי נאמנת וכן כתב הרמב"ם עצמו במלחמה דעדיפא מניה לא כל שכן. ועוד מאי שנא מת וקברתיו ממת על מטתו דאילו במת וקברתיו לא מהימנא ואילו במת על מטתו מהימנא אי חישת לה למשקרא במת על מטתו נמי ניחוש לה ואי לא חיישת לה למשקרא אלא בדדמי ובמת על מטתו דלא שייך ביה בדדמי מהימנא במת וקברתיו נמי דלא שייך ביה בדדמי מהימנא ועוד קל וחומר הוא אם במקום שמת על מטתו לא מהימנא במת וקברתיו מהימנא במקום שמת על מטתו מהימנא אינו דין שבמת וקברתיו מהימנא ועוד דמההיא דאמר רבא בפרק האשה שלום רעבון גריע ממלחמה דאילו מלחמה כי אמרה מת בעלי במלחמה לא מהימנא הא מת על מטתו מהימנא ואילו רעבון עד דאמרה מת וקברתיו משמע דגבי מלחמה נמי אם אמרה מת וקברתיו נאמנת דאי סלקא דעתך דאינה נאמנת מאי גריעותיה דרעבון ממלחמה במלחמה במת על מטתו מהימנא ובמת וקברתיו לא מהימנא וברעבון במת וקברתיו מהימנא ובמת על מטתו לא מהימנא אלא על כרחך לומר דגבי מלחמה נמי אם אמרה מת וקברתיו נאמנת אלו הם הטענות אשר טענו על דברי הרמב"ם ז"ל והריטב"א תלמידו ז"ל הטענה הראשונה ובעל הטורים הטענה השלישית ובעל המגיד משנה הטענה הרביעית ונראה לי שאין מכולם שום טענה לא על דברי הרב ולא על דברי הרי"ף ז"ל שסובר גם הוא כסברת הרמב"ם ז"ל מפני שהרי"ף ז"ל סובר שאפילו שני עדים שהעידו על אדם אחד שמת במלחמה ולא אמרו קברנוהו אינם נאמנים דאיכא למיחש בהו בדדמי ולפיכך פירש הבעיא של עד א' במלחמה דמיירי כשאמר מת וקברתיו דהדין עמו דאם לא כן מאי קא מבעיא ליה הא אפילו שני עדים שבאו ואמרו