רבי אליהו מזרחי(רא"ם) נב

ואלו בעיא דעד א' במלחמה ובעיא דעד א' ביבמה דמספקי בה בטעמא דעד א' אי משום דעבידא לאגלויי הוא אי משום דאשה דייקא ומנסבא הוא איפשיטא להו דמהימן ומשמע טעמא דעד א' משום דמלתא דעבידא לאגלויי הוא כדפרישית דבכמה מקומות בתלמוד תמצא זה וכן כתב הרמב"ן ז"ל בספר מלחמות ה' בריש האשה שלום שמצינו בתלמוד דברים רבים שלא נתפשטו בגמרא ופשיטותן יוצא לנו ממקום אחר וכיוצא בזה כתב הרי"ף ז"ל בבעיא דעד א' במלחמה ז"ל ואע"ג דלא אפשיטא מיהו כיון דאמרינן בפ' דלקמן ההוא גברא דטבע בדיגלת וכו' שמעינן מנה דעד א' במים שאין להם סוף וכו' וה"ה לעד א' במלחמה ומעתה מה שכתב הרמב"ם ז"ל בא עד א' והעיד לה שמת בעלה לא תנשא שמא היא שכרה אותו ולא אמר שמא טעמא דעד אחד מהימן הוא משום דאשה דיקא ומנסבא והכא לא דיקא ומנסבא שמפני זה הספק נשארה הבעיא בתיקו הוא משום דאע"ג דלא אפשיטא הבעיא של עד א' בקטטה מ"מ כיון דפשיטא ליה להרמב"ם ז"ל דטעמא דעד א' דמהימן משום דמלתא דעבידא לאגלויי הוא ולא משום דאשה דייקא ומנסבא כדמשמע מפשיטותא דעד א' ביבמה ועד א' במלחמה כדפרישית א"כ מן הדין היה שיהיה גם בעד אחד בקטטה נאמן להנשא על פיו כמו העד של מלחמה ושל יבמה מכיון דטעמא דכולהו משום דמלתא דעבידא לאגלויי לא משקרי בה הוא אלא שהרב ז"ל החמיר בו כמנהגו להחמיר בכל מקום ואמר אע"פ שעד א' במלחמה ועד א' ביבמה מהימן משום דמלתא דעבידא לאגלויי הוא ולא משקרי בה אינשי מ"מ הכא בעד א' בקטטה אין ראוי להאמינו מפני שכבר הוחזקה האשה הזאת שקרנית שהרי אמרה שנתגרשה ממנו בפני פלוני ופלוני ובאו העדים ההם והכחישום והוברר הדבר שהיא שונאה אותו ומחזרת עליו להשמט ממנו בכמה מיני שקרים ותחבולות ועכשיו שבא העד הזה והעיד לה שמת בעלה שנמצא בזה שהוא מסייע לה לקיים רצונה להשמט מתחתיו כמו שהיתה מחזרת על זה מתחלה יש לחוש בה שמא היא שכרה אותו להעיד לה כדי להשמט מתחת בעלה מאחר שהיא מוחזקת לשקר כדי להשמט מתחתיו ואע"ג דמלתא דעבידא לאגלויי הוא ולא משקרי בה אינשי ה"מ היכא שמעיד לעצמו בלא פיתוי ושכירות אבל היכא שיש לחוש לפתוי ושכירות לא מהמנינא ליה דכה"ג עביד לשקר והנה גם בעל הטורים הרגיש בזה ואמר ואפי' עד אחד מסייעה אינה נאמנת ואם נשאת כתב הרמב"ם לא תצא כיון שהעד מסייעה ונראה שהוא סובר שמה שכתב הרמב"ם בא עד א' והעיד לה שמת בעלה לא תנשא דמיירי בשאמרה היא מתחלה מת בעלי ולא האמינוה מפני שהוחזקה שקרנית ואח"כ בא העד הזה והעיד לה שמת בעלה שנראה כמסייע לה ויש לחוש שמא היא שכרה אותו אבל אם לא אמרה מתחילה שמת בעלה אלא העד הזה לבדו הוא שאמר שמת בעלה נאמן הוא דומייא דעד אחד במלחמה ועד אחד ביבמה דטעמא דכולהו משום דמלתא דעבידא לאגלויי הוא ולא משקרי אינשי אבל בעל המגיד לא הרגיש בזה וחשב שמה שכתב הרמב"ם בא עד א' והעיד לה שמת בעלה לא תנשא הוא מפני הבעיא של עד א' בקטטה שנשארה בתיקו וכל תיקו דאוריתא לחומרא ולכן כתב עליו בא עד א' וכו' שם איבעיא להו עד אחד בקטטה מהו וכו' עד תיקו ובהלכות איבעיא להו עד אחד בקטטה מהו ולא איפשיטא ע"כ ולזה פסק רבי' לא תנשא ואם נשאת לא תצא ומחשבתו זאת הביאתו להקשות עליו מדבריו אדבריו ואמר ויש קצת תימא בזה שהרי הוא סבור דטעמא דעד א' נאמן משום דמלתא דעבידא לאגלויי הוא כמו שכתב בארוכה בסוף הלכות גרושין ואם כן אפילו לכתחילה תנשא והוצרך להכניס עצמו בדוחק לומר ואולי שאף על פי שהוא סובר שהטעם כן הוא לא סמכינן עלה היכא דנפקא לן מידי לענין דינא כיון דבגמרא לא אפשיטא וזה שבוש בלי ספק שאם היה סובר הרמב"ם ז"ל דלא אפשיטא טעמא דעד אחד מהימן אי משום דעבידא לאגלויי הוא ולא משקרי בה אינשי אי משום דאשה דייקא ומנסבא הוא איך כתב הרמב"ם בסוף הלכות גירושין בהדיא שהטעם של עד אחד נאמן הוא משום דמלתא דעבידא לאגלויי לא משקרי בה אינשי והא בגמרא לא אפשיטא ועוד מאי דקאמר דלא סמכינן עלה היכא דנפקא לן מידי לענין דינא והא מההיא דפרק החולץ שאמרו בהדיא והלכתא אפילו קרוב או אשה מעידים על היבם שהוא אחי המת מאביו ושזו היא יבמתו אשת אחיו המת משום דגלויי מלתא בעלמא הוא פירוש דמלתא דעבידא לאגלויי לא משקרי בה אינשי שמעינן דסמכינן אמילתא דעבידא לאגלויי אפילו שאף על פי שיש ב בעדות זה איסור כרת אלא שעם כל זה לא תקן בשלמות אלא נשאר במבוכה ואמר ומכל מקום יש תימא מאין הוציא זה שכתב שמא שכרה אותו כיון שלא נזכר זה בגמרא בשום מקום ולפי מחשבתו זאת לא היה לו לתמוה על הרמב"ם מאין הוציא זה שכתב שמא שכרה אותו אלא היה לו להקשות בדרבה מניה לומר שאין זה הטעם שאמרו בתלמוד שהרי שם אמרו טעמא דעד אחד נאמן משום דמלתא דעבידא לאגלויי הוא או דלמא משום דאשה דייקא ומנסבא הוא אלמא עד א' בקטטה דמספקא להו אי נאמן הוא אי לא אינו אלא משום דמספקא להו דלמא טעמא דעד אחד מהימן משום דאשה דייקא ומנסבא הוא והכא דאיכא קטטה בינו לבינה ולא דייקא ומנסבא לא מהימן לא משום דלמא שכרה ליה כמו שכתב הרמב"ם שזו היא קושיא בלי ספק לא מה שתמה הוא מאין הוציא זה כי יש כמה וכמה דברים שכתב הרב ז"ל בחבורו הגדול הזה שלא נודע טעמם ומאין הוציא ונבוכו בהם כל המעיינים הבאים אחריו עד היום. ונראה לי שאשר הביא לבעל המגיד לחשוב המחשבה הזאת הוא מפני שראה להרי"ף ז"ל שכתב גבי עד אחד בקטטה איבעיא להו עד אחד בקטטה מהו ולא איפשיטא וחשב שפירוש ולא איפשיטא הוא על טעמא דעד אחד אי משום דעבידא לאגלויי הוא ולא משקרי בה אי משום דאשה דייקא ומנסבא הוא שכך חשבו גם הרשב"א והריטב"א ז"ל ולפי' תמהו עליו מ"ש עד אחד בקטטה מעד אחד במלחמה היכא דאמר מת וקברתיו כי היכי דפשיטא ליה גבי מלחמה דטעמא דעד אחד מהימן משום דמלתא דעבידא לאגלויי הוא ולא משקרי בה אינשי והוי מהימן גבי קטטה נמי יהא נאמן מכיון דמלתא דעבידא לאגלויי הוא ולא משקרי בה אינשי וחשבו שגם הרמב"ם שכתב בא עד אחד והעיד לה שמת בעלה לא תנשא ואם נשאת לא תצא הוא מפני הספק של