רבי אליהו מזרחי(רא"ם) נא

שקרה ואמרה גרשתני בפני פלוני ופלוני ואתו אנהו סהדי ואכחשוה דאף על גב דלגבי מת בעלי לא חישינן בה דלמא משקרא אלא בדדמי היינו טעמא משום דהתם היא יראה לשקר שמא יבא בעלה ותצא מזה ומזה וכל הדרכים האלו בה אבל גבי וקברתיו שאינה יראה שמא יבא בעלה ותצא מזה ומזה כו' שהדי כבר אמרה מת בדדמי שהיא סוברת שבודאי מת ולא הוסיפה לומר וקברתיו אלא כדי להוציא הספק מלב השומעים למה לא תשקר והלא מוחזקה היא בכך וליכא למימר הוא הדין נמי דהוה קא משני איכא בינייהו מת וקברתיו אלא דחד מינייהו נקט דאם כן הוה ליה למנקט מת וקברתיו דעדיפא מניה דהא מתניתין סתמא קתני קטטה בינו לבינה ושלום בעולם ובאה ואמרה מת בעלי אינה נאמנת לא שנא ארגילה איהי לקטטה לא שנא ארגיל איהו לקטטה ועלה קאמרי מאי טעמא דקטטה רב חנינא אמר משום דמשקרה ורב שימי אמר משום דאמרה בדדמי משמע דכולי עלמא מודו דבין ארגילה איהי לקטטה בין ארגיל איהו לא מהימנא למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה דדוחק הוא לומר דמתניתין מיירי דוקא בארגילה איהי ועוד בשלמא במה שפסק רבינו כמאן דאמר דלמא משקרא ולא כמאן דאמר דלמא אמרה בדדמי יש לו לבעל המגיד לומר הטעם מפני שרב חנינא לחומרא ורב שימי לקולא גבי קברתיו אף על פי שאין לו בזה ראיה ואינו מחוור כדפרישית אלא במה שסתם רבינו וכתב שאינה נאמנת שזו הוחזקה שקרנית ולא חלק בין ארגיל איהו לקטטה בין ארגילה איהי לא תקן כלום שהרי הוא סובר הפירוש של איכא בינייהו דארגיל איהו לקטטה כפירש התוספות כדאוכחנא לעיל ואם היה לו להרמב"ם ז"ל לומר במה דברים אמורים בשהרגילה היא לקטטה אבל הרגיל הוא נאמנת. ועל מה שהוקשה לכם במה שכתב הרמב"ם ז"ל בא עד אחד והעיד לה שמת בעלה לא תנשא שמא היא שכרה אותו היכן מצא זה והלא בגמרא אמרו עד אחד בקטטה מהו טעמא דעד אחד מהימן משום דמלתא דעבידא לאגלויי הוא ולא משקרי והכא נמי לא משקר או דלמא טעמא דעד אחד מהימן משום דאשה דייקא ומנסבא הוא והכא כיון דאיכא קטטה בינו לבינה לא דייקא ומנסבא ולא מהימן אלמא טעמא דעד אחד בקטטה דלא מהימן אינו אלא משום דלמא טעמא דעד אחד משום דאשה דייקא ומנסבא הוא ואשה בקטטה לא דייקא ומנסבא ולא משום דלמא שכרה ליה ואם כן הרמב"ם ז"ל היכי שביק טעמא דתלמודא וכתב טעם שלא הוזכר בתלמוד בשום מקום זאת הקושיא כבר הקשו אותה הרשב"א והריטב"א תלמידו והביאה גם בעל המגיד בפירושו ועוד הוסיפו הרשב"א והריטב"א להקשות שאם היא הוחזקה שקרנית כל ישראל מי הוחזקו ונראה לי שלא השגיחו להעמיק בדברי רבינו ז"ל ולכן טענו מה שטענו שהרי הרמב"ם ז"ל כבר גלה דעתו בסוף הלכות גרושין שטעם העד אחד שהוא נאמן אינו אלא משום דעבידא לאגלויי ולא משקרי בה אינשי וזה לשונו אל יקשה בעינך שהתירו חכמים את הערוה החמורה בעדות אשה או עבד או שפחה או גוי מסיח לפי תומו ועד מפי עד ומפי הכתב ובלא דרישה חקירה כמו שבארנו שלא הקפידה תורה על העדות שני עדים אלא בדבר שאין אתה יכול לעמוד על בוריו אלא מפי העדים כמו שהעידו שזה הרג את זה או הלוה את זה אבל דבר שאפשר לעמוד על בוריו שלא מפי העד הזה ואין העד יכול להשמט אם אינו אמת כגון זה שהעיד שמת פלוני לא הקפידה התורה עליו שדבר רחוק הוא שיעיד בה העד בשקר וכו' וכן כתב בפרק יב מהלכות גרושין שאם בא עד אחד והעיד לה שמת בעלה תנשא על פיו שהדבר עשוי להגלות וכו' ואע"ג דטעמא דעד א' נאמן בעיא היא ולא אפשיטא דאיבעיא להו עד אחד בקטטה מהו טעמא דעד א' מהימן משום דמלתא דעבידא לאגלויי לא משקרי בה הוא והא נמי לא משקר או דלמא משום דאשה דיקא ומינסבא הוא והכא לא דייקא ומנסיבא מ"מ כיון דאיכא תרי בעיי אחריני בגמרא בכי האי גוונא חדא בפרק האשה שלום עד אחד במלחמה מהו טעמא דעד אחד משום דמלתא דעבידא לאגלויי הוא ולא משקרי בה והא נמי לא משקר או דלמא טעמא דעד אחד משום דאשה דיקא ומנסבא הוא והכא לא דיקא ומנסבא ואידך בפרק האשה רבה עד א' ביבמה מהו טעמא דעד א' משום דמלתא דעבידא לאגלויי הוא ולא משקרו בה אהא נמי לא משקרי או דלמא טעמא דעד א' משום דהיא גופא דיקא ומנסבא הוא והכא כיון דזמנין דרחמה ליה לא דייקא ומינסבא ופשיט רב ששת להא דעד אחד ביבמה מההיא דאמרו ליה מת יבמיך וכו' דהוי מהימן ואידך פשטינן לה מההוא גברא דטבע בדיגלת ואסקוה אגישרא דשביסתנה ואסבה רבא לדביתהו אפומא דשושביניה שמע מינה דעד אחד במלחמה מהימן כדכתב הרי"ף ז"ל וכן כתב גם הרמב"ם ז"ל בעד אחד במלחמה שאם אמר ראיתיו שמת במלחמה וקברתיו נאמן ותנשא על פיו ובעד אחד ביבמה כתב נאמן עד אחד להעיד ליבמה שמת בעלה ומתיבמת על פיו שמעינן מינה דפשיטא להו לרבנן דטעמא דעד אחד מהימן משום דמלתא דעבידא לאגלויי הוא דאי סלקא דעתך דמספקא להו דלמא טעמא דעד אחד משום דאשה דיקא ומנסבא הוא אם כן בעד אחד במלחמה ובעד אחד ביבמה אמאי מהימן הא אשה במלחמה לא דיקא ומנסבא משום דסברה ואמרה כולהו איקטול והוא פליט ואשה ביבמה נמי איכא למיחש לה דלמא מרחמא ליה ולא דייקא ומנסבא אלא על כרחך לומר דסבירא ליה דטעמא דעד אחד משום דמלתא דעבידא לאגלויי הוא ולא משקרי בה אינשי והכי נמי אשכחן בכמה דוכתין דבמלתא דעבידא לאגלויי סמכינן עלה אף במילי דאורייתא דהא בפ' החולץ גבי ואשתמודעינהו דאחוה דמותנא מאבא הוא פליגי בה רב אחא ורבינא חד אמר בעדים וחד אמר אפילו בקרוב ואשה והלכתא אפילו קרוב ואשה דגלוי מלתא בעלמא הוא וכן כתב הרמב"ם ז"ל בפ' ד' מהלכות ייבום וחליצה ואפילו אמה או עבד או קטן נאמנים לומר זה פלוני אחי פלוני וזו היא יבימתו מש"כ בשאר עדויות של תורה מפני שזה דבר העשוי להגלות הוא כענין שבארנו בסוף הלכות גרושין ואל תתמה על שהבעיא של עד אחד בקטטה דמספקא להו בטעמא דעד א' אי משום מלתא דעבידא לאגלויי הוא ולא משקרי בה אי משום דאשה דיקא ומנסבא הוא ולא איפשיטא