רבי אליהו מזרחי(רא"ם) מט

מוסכמים שלא לקדש עד שיפסקו הבירורים כל תנאי הזיווג והברורים אומרים שעדין לא פשרו אותם תימא הניח ההוכחה של הסבלונות המוכיחים על שהם קדושין או קדמו להם קדושין והלך אחרי ההסכמה שהיו מוסכמים שלא לקדש עד שיפסקו הברורים והלא הוכחת הסבלונות היא הוכחה גמורה והוכחת הסכמתם שלא לקדש אינה כלום שמאחר שכבר קבלו עליהם שני הצדדים לקיים כל מה שיגזרו האנשים הברורים מה לי אם יקדשו קודם שיפסקו או אחר שיפסקו אין בזה נפקותא כלל

עוד כתב שכיון שעדין לא היו מוסכמים בתנאי הזווג והשדוכים היו תלוים ועומדים עד שיפסקו הוה ליה כאלו לא שדך עדין תימא והלא הוכחת הסבלונות אינה אלא מפני ששדך בה ונתרצית לו להיותה אשתו וכיון שכן וכבר שדך בה ונתרצית לו להיות אשתו ואין שום ספק בדבר אפילו בסך הנדונייא וסך התוספות שיוסיף הוא כי כבר קיימו וקבלו עליהם לקיים כל מה שיגזרו הברורים מעתה מוכחה מלתא דהני סבלונות דשדר לה אחר השדוכין או קדושין הם או כבר קדמו להם קדושין דמכיון שכבר נתרצית לו מסתמא אינו אלא לשם סבלונות ומכיון דהסבלונות מוכיחים על הקדושין לא חיישינן בהו דלמא קדושין הם או קדושין קדמו להם

עוד כתב ואם באנו לחוש שמא שלחם לשם קדושין אם כן היה צריך שיתנו לה בפני עדים ליתא דדלמא מה שכתב רש"י ושלח לה סבלונות בעדים אינו רוצה לומר שצריך שיתנו לה בפני עדים כדפירש הר"ן ז"ל את דברי רש"י ז"ל אלא שצריך שיהיה שלוח הסבלונות בעדים כדפירש רבינו שמחה את דברי רש"י ז"ל דבזה די ואין צריך שיתנו לה בפני עדים

עוד כתב וכיון שהמסרק והמנעלים ומיני מתיקה הכל נתן שלא בעדים ועל ידי אשה וקטן אין חוששין להם אפילו אם היה המשדך שולחם תימא וכי אין האשה לשליחות ראויה כמו האיש. עוד כתב כל שכן שהמסרק לא נתנו המשדך רק אמו נתנתו לארוסה והמנעלים ומיני המתיקה לא נתנו רק לאמה שאין כאן מקום לחוש שמא הם קדושין וזה אין צריך לפנים אדרבא זה צריך לפנים ולפני פנים שהרי במסרק יש לחוש שמא בנה נתנו לה להוליכו לארוסתו או אמו נתנו לארוסתו במקום בנה שזכתה אותו לה שרוב הסבלונות ששולחים האבות לארוסות ביניהם אינם אלא שהם מזכים אותם לבניהם וכאלו שלחום הבנים לארוסותיהם. עוד כתב שאם לא כן לא הנחת בת לאברהם אבינו שלא תהיה ספק מגורשת שכל אשה שנשתדכה שתקבל מתנה משום אדם ניחוש אדרבה אם לא ניחוש למה שמוליכה האם לארוסת בנה לא הנחת בת לאברהם אבינו שתהיה מקודשת בחששת סבלונות כלל שהרי עינינו הרואות שרוב הסבלונות הנשלחים מהארוס לארוסתו בדרך הצניעות והכבוד ולא כדרך בעלי היוהרות מנהגן הוא תמיד להוליך האם הסבלונות של הארוס לארוסת בנה במקום שיוליכום אנשים אחרים נכרים בקולי קולות וביוהרות

עוד כתב שאפילו באבי המשדך מוכח בגמרא דלא חישינן דלמא שליח שוייה הבן לאב דלא חציף איניש לשוויי לאבוה שליח לא דק הלשון דמלשון אפי' באבי המשדך דנקט משמע וכל שכן באם המשדך ואין הדבר כן דגבי אב הוא דאמרינן דלא חציף איניש כו' אבל לגבי אם חציף וחציף מפני שהבן אצל האם הוא רגיל לעשות זה שכן אמרו בתורת כהנים גבי איש אמו ואביו תיראו כאן הקדים אם לאב לפי שגלוי לפניו שהבן ירא את אביו יותר מאמו ובכבוד הקדים אב לאם לפי שהבן מכבד את האם יותר מאביו לפי שהאם משדלתו בדברים והנה עינינו הרואות בזמנינו זה שהבנים בוטחים בענייני ארוסותיהם לגלות סודותיהם לאמותיהם ולא לאבותיהם ומה שיש להם לשלוח בדרך סוד לארוסותיהם הכל הוא על ידי אמותיהם ומי יחלוק על המוחש

עוד כתב משום דהוי ספק ספקא שמא נתרצה הבן ואפילו אם תמצא לומר שנתרצה עדין הסבלונות לדעת רבינו חננאל זיל אינם קדושים אלא דחישינן להו שמא קדש כבר וכולי האי לא חישינן תימה מה ספק ספקא נופל בכאן והלא ספקא דשמא נתרצה הבן לא שייך אלא היכא דלא שדך כלל או בששדך ועדין לא נתרצית לו אבל היכא דשדך בה ונתרצית לו שלא נשאר הדבר אלא לקדש ואח"כ לסבל אם הוא באתרא דמסבלי והדר מקדשי היאך יפול ספק אם נתרצה בה אם לא נתרצה בה

עוד כתב וידענו בהם בברור שלא קדמו להם קדושין כבר כתבתי בזה שאין הדבר כן וא"כ כל מה שבנה על זה הוא בנוי על תוהו הטרוד והעלוב אליא מזרחי שאלה כ

וששאלתם על דברי הרמב"ם בפרק י"ג מהלכות גרושין במה שכתב האשה שאמרה לבעלה גרשתני בפני פלוני ופלוני ובאו אותן העדים והכחישוה ואח"כ הלכה היא ובעלה למדינת הים ושלום בעולם ובאה ואמרה מת בעלי אינה נאמנת שזו הוחזקה שקרנית ורוצה להשמט מתחת בעלה בא עד אחד והעיד לה שמת בעלה לא תנשא שמא היא שכרה אותו וכן אם היתה מלחמה בעולם ובאה ואמרה מת בעלי במלחמה אינה נאמנת ואע"פ שהיה שלום בינו לבינה תסמוך דעת' כו' לפיכך אינה נאמנת אפילו אמרה מת במלחמה וקברתיו אבל אם אמרה מת על מטתו נאמנת כו' היתה שנת רעבון ואמרה מת בעלי אינה נאמנת מת וקברתיו נאמנת והוקשה לכם תחלה איך פסק כרב חנינא שאמר טעמא דקטטה בינו לבינה דקתני במתניתין שאינה נאמנת הוא משום דמשקרא ולא כרב שימי שאמר משום דאמרה בדדמי והא רב שימי לחומרא ורב חנינא לקולא כדאמרינן בפרק האשה שלום מאי בינייהו איכא בינייהו דארגיל איהו לקטטה ופירשו התוספות דלמאן דאמר משום דמשקרא היתה יראה כל כך לשקר כיון דרחמא ליה ולמאן דאמר בדדמי כיון שיש קטטה בדבר מועט אמרה בדדמי ואי תימא אמאי לא תשקר והלא היא משקרת שאמרה גרשתני כו' יש לומר שזה לא היתה עושה שתשקר לומר מת בעלי ואם יבא תצא מזה ומזה וכל הדרכים האלו בה ועוד איך סתם ואמר אינה נאמנת שזו הוחזקה שקרנית ולא חלק בין ארגיל איהו לקטטה ובין ארגילה איהי והלא בהדיא אמרו בגמרא מאי