רבי אליהו מזרחי(רא"ם) מז

חוששים להם וא"כ אף על פי שאבי הנערה ואמה אומרים שלא שלחה לארוסה רק לאמה ראוי לחוש לדבריו יש לומר דאפי' לדעת רבינו חננאל ז"ל צריך שיתברר איך שלח הסבלונות לאשה וקבלתן ואף אם לא יתברר על ידי עדים לפחות צריך שתודה האשה בהם שאם לא כן איך נאסור גם האשה בלי שום ראיה וכי מפני שהוא אומר ששלחם לה נאסור אותה זה אי אפשר שאפילו בשניהם מודים בסבלונות איכא לספוקי טובא היאך תהיה מקודשת אם אין עדות בדבר דהא קימא לן שאין דבר שבערוה פחות משנים ואם כן תאמר האשה ונוציא אותה מחזקת פנויה בלי ראיה. אלא שכתוב בתרומת הדשן שכיון ששניהם מודים בסבלונות הרי הוא כאלו שניהם מודים שקדשו בפני שנים והלכו להם למדינת הים אבל אם אין שניהם מודים כמו בנדון זה שהאשה מכחישתו לדברי הכל אין חוששין לה וכל שכן שמדברי הרמב"ם ז"ל שכתב בפרק תשיעי מהלכות אישות משמע דסבירא ליה שצריך עדות בדבר שכתב מקום שנהגו לשלוח סבלונות לארוסה אחר שנתארסה ובאו עדים שראו סבלונות הובלו לה חוששין לה שמא נתקדשה ע"כ דבריו נראה מאחר שצריך עדים שיראו איך הובלו לה הסבלונות ואין לומר דסבירא ליה כרש"י דשלחם לה לשם קדושין ומשום הכי מצריך עדים הא ליתא דאם כן הוה ליה למימר חוששין שמא הם לשם קדושין אבל שמא נתקדשה משמע שנתקדשה קודם לכן. ועוד יש הוכחה לזה ממה שכתב הרמב"ם ז"ל וצריכה גט מספק אע"פ שרוב אנשי העיר אין משלחין סבלונות אלא קודם הקדושים ע"כ דבריו ונראה שהוא גורס גרסת הגאונים דחיישי למעוטא מה שאין כן לגרסת רש"י דסבירא ליה דאי רובא מסבלי והדר מקדשי אף על גב דאיכא דמקדשי והדר מסבלי אין חוששים ואף על פי שאפילו לפי גרסת הגאונים היה אפשר לישב דעת רש"י מ"מ כיון שרבינו חננאל והרי"ף והגאונים דלא סבירא להו כרש"י כולהו שוו להחליף גרסת רש"י מסתברא שגם הרמב"ם ז"ל שהוא גורס גרסתם סבירא ליה כוותייהו ולמדנו מדבריו שצריך עדים להוציא האשה מחזקת פנויה וגם הטור אפשר דלא סבירא ליה שבלי שום עדות תאסר האשה ואף על פי שכתב שאפילו לא שלחם בעדים חוששין לה לדעת רבינו חננאל מ"מ אפשר שצריך עדים שראו הסבלונות ביד האשה אחר כך או שיש קלא דלא פסק מזה בין השכנים והשכבות אבל בלי שום הוכחה מאלו לא נאסור את האשה ובין שנאמר שיתברר בעדים או על ידי קול כמו שכתבתי בין שהברור יהיה על פי הודאת שניהם כדברי בעל תרומת הדשן בנדון זה שאין לנו שום ראיה מאלו שאין שום עדים ולא שום קול בין השכנים והאשה מכחשת ואומרת שלא שלח לה שום דבר וגם הקטן שהוליכם אף על גב דלאו בר עדות הוא אומר שלא אמר לו שיתנם לארוסה ולא נתנם רק לאמה ועוד שיש אמתלא בדבר שלא היו בעד הארוסה שהנה המנעלים לא היו בעד נערה קטנה רק בעד אשה גדולה נראה לי לענ"ד שאין לחוש בסבלונות אלו שום חששא ובר מן דין ובר מן דין נראה לי שיש להתיר בנדון זה אפילו היה שולח סבלונות גמורים בקושטנטינה מפני שזה האיש שלח כבר עיקר הסבלונות בשלוניקי וידענו בהם בברור שלא קדמו להם קדושין ואם כן הנה נתברר לנו שזה המשדך הוא מכלל האנשים דמסבלי והדר מקדשי שהרי לא הקפיד להמתין בסבלונות עד שיקדש ולכן אין לנו לחוש באלו הסבלונות המועטים ששלח בקושטנטינה שמא שלחם לשם קדושין אד שמא קדמו להם קדושין לפי שיש הוכחה גדולה שלא קדש שאני אומר כשם שהסבלונות הראשונים שהיו עקר הסבלונות היו בלא קדושין כך הם כל השאר וכן כתב הרשב"א ז"ל בתשובה על ששאלוהו בא' ששדך את בתו לשמעון ועשו הקנין בפני הקהל ואחר כך בפני קצת מהקהל שנשארו שם לקח המשדך סבלונות ונתנם בחיק הארוסה והיא קבלתם ועוד שלח לה אחר כך בכל יום סבלונות מכסף וזהב והמשדך אומר ששלחם בתורת קדושין והיא אומרת שלא קבלתם רק בתורת סבלונות והשיב וז"ל דעו כי מי ששולח סבלונות לאשה שנשתדכה לו דינו תלוי במנהג המקומות כי יש מקומות שמקדשין תחלה ואחר כך נותנים הסבלונות ויש מקומות שלעולם הרוצה לתת סבלונות נותן ואחר כך מקדש ובאותם המקומות שמקדשין ואחר כך נותנים הסבלונות חוששין לקדושין ולא שהסבלונות אלו קדושין הם כיון שנתן לה סתם ולא פירש אלא חוששין שמא קודם ששלח לה סבלונות אלו כבר קדש לפי המנהג המקום ההוא בשלוח הסבלונות שאין שולחים אלא אם כן קדשו כבר והמקומות שלא נהגו לעולם לשלוח סבלונות אחר הקדושין אלא קודם הקדושין אין חוששין לסבלונות ולפי זה אם מקומכם מקום שלעולם כל משלחי סבלונות משלחים קודם הקדושין אין דברי האיש כלום כי מה שטוען שנתנם לשם קדושין אינו כלום לפי מה אול שהקדמתי לכם שהנותן סתם ולא פירש לקדושין אם אינו מדבר עמה על עסקי קדושיה כיון שמנהג המקום לשלוח סבלונות ואחר כך מקדשים גם אין חוששין שמא כבר קדש כיון ששולח סבלונות שהרי אין מנהג המקום ואפי' למעוט האנשים להמתין לשלוח הסבלונות אחר הקדושין אלא שהרוצה לשלוח שולה קודם שיקדש ועוד אני אומר שאפי' יהיה מקומכם מקום שמקצת מקדשין ואחר כך עושין סבלונות במעשה איש זה אין לחוש לפי שכבר אמרתי שאין הסבלונות עצמם קדושין וכן אין לחוש שמא זה שנתן הסבלונות כבר קדש שהרי שדך עכשיו בפנינו ואם מפני התכשיטין ששלח לה אחר מכאן פעם אחר פעם אין זו ראיה שכבר קדש שהרי איש זה כבר ראינוהו שנתן מתחלה סבלונות קודם קדושים ואם כן אין סבלונות לעולם ראיה על שכבר קדש ולפיכך אין חוששין לדבריו כלל עכ"ל הרשב"א ז"ל ולמדנו מדבריו מה שכתבתי לעיל שהאיש שכבר שלח סבלונות אחרים וידענו בהם שהיו קודם הקדושין אין לנו לחוש לכל הסבלונות ששלח אחר מכאן ולכן אני אומר שאף אם היה שולח זה המשדך בקושטנטינה סבלונות גמורים אין חוששין להם מן הדין ואין לחלק ולומר דשאני נדון זה מאותו נדון דהרשב"א ז"ל דהתם היו כל הסבלונות במקום אחד ולכן אנו לוקחים ראיה מהפעם האחת לשאר הפעמים אבל בנדון שלפנינו שהסבלונות היו בשני מקומות דיש לומר שבכל מקום ומקום נהג לפי מנהגם ובשלוניקי