רבי אליהו מזרחי(רא"ם) מה

שישאנה כיון שלא נעשה הגט אלא מפני חששא הנזכרת והשיב גט זה פוסל בכהונה הוא דמאן לימא לן שלא נתקדשה לו כהוגן ואף על פי שיש תקנה בעיר בחרם ובקנס נח"ש שלא לקדש אלא בעשרה ושליח צבור דלמא עבר וקדש הרי לך בהדיא דאף על גב דעשו תקנה בחרם שלא יקדש אלא בעשרה אפילו הכי השיב הרשב"א ז"ל דיש לחוש דלמא עבר וקדש שמע מנה תרתי שמע מנה שאם עבר וקדש אין כח בתקנת הקהלות והחרם שלהם להפקיע הקדושין ושמע מנה שאע"פ שיש תקנת חרם בקהלות אכתי איכא למיחש לשמא עבר וקדש אך אם יסכימו כל אנשי הקהלות אשר במדינה הזאת שמהיום הזה והלאה שיתנהגו על פי המנהג הזה ששום אחד מהם לא יקדש ואחר כך לסבל אלא שיסבלו תחלה וא"כ לקדש נראה לי לעניות דעתי דבהא לית דין ולית דיין דודאי אין חוששין לסבלונות כיון דכולהו מסבלי והדר מקדשי אפילו לרבנו חננאל ז"ל דחייש למעוטא הכא ליכא למיחש דלמאי ניחוש להו אי משום דלמא האי גברא עבר על הסכמת הקהלות ומנהגם וקדש ואחר כך סבל הא אפילו היכא דאיכא מעוטא דמקדשי והדר מסבלי לא חיישינן להו אפילו למאן דחייש למעוטא אלא היכא דאותו מעוט מקפידים בכך שאין סומכים לשלוח סבלונות אלא לאחר קדושין דבכה"ג הסבלונות מוכיחים לפי מנהג אותו המעוט שכבר קדמו להם קדושין אבל היכא דלא קפדי לשלוח הסבלונות אחר הקדושין אע"ג דמקדשי והדר מסבלי מפני חשש דברים אחרים אין חוששין לסבלונות שיהיו קדושין או שקדמו להם קדושין כיון דאין מקדשין תחלה קודם הסבלונות מפני הקפדת הסבלונות אין הסבלונות הוכחה על הקדושין כדכתב הר"ן ז"ל כ"ש היכא דליכא מעוטא דמקדשי והדר מסבלי לא משום הקפדת הסבלונות ולא משום חשש דברים דבהא כולי עלמא מודי דאין חוששין לסבלונות זהו הנ"ל לע"ד הטרוד והעלוב אליא מזרחי זלה"ה שאלה יח

מעשה בא לידי מראובן שנית שהיה דר בשלוניקי ששדך בתו לשמעון שהיה דר בקושטנטינה והתנו ביניהם כדי לסלק מביניהם קטטות שישימו שני אנשים ברורים שיפסקו למתי יהיו זמן הקדושין וגם כן סך הנדונייא שיתן האב לבתו וסך התוספת שיכתוב החתן בכתובה וקבלו עליהם שני הצדדים לקיים כל מה שיגזרו עליהם הברורים ההם ועם זה נגמרו השדוכין אך לא רצו הצדדים לעשות קדושין עד שיפסקו הברורים הנזכרים התנאים הנזכרים והחתן שלח הסבלונות לארוסתו כמנהג ובאותה העיר שלוניקו אינם חוששין לסבלונות, אחר כך נתגלגל הדבר שבא ראובן אבי הארוסה עם בתו לדור בקושטנטינה ואחרי בואם הלכה אמו של המשדך לראות את כלתה ונתנה לה מסרק אחד מוזהב ולא היו שם עדים רק בינה לבינה וגם המשדך שלח ביד נער אחד קטן כבן תשעה שנים מנעלים ומיני מתיקה בבית חמיו ולא אמר למי יתנם והלך הקטן ונתנן לאם הנערה ואחר כך עלתה קטטה ביניהם ולא רצו הבירורים שבררו ביניהם לתת פסק בתנאים יען ראו שהזיווג אינו עולה יפה ויתפרדו איש מעל אחיו ועם היות שהמשדך אינו מערער על דבר הסבלונות לומר ששלחם בתורת קדושין עם כל זה נסתפקו קצת אנשים אם יש לחוש לאותם הסבלונות שנתן בשלוניקי כיון שהמשדך היה מקושטנטינה שהוא מקום שנוהגים לחוש לסבלונות ואף אם תמצא לומר שאין חוששין להם שמא יש לחוש לאותו המסרק שנתנה אמו של המשדך לארוסה וכן לאותם המנעלים ומיני מתיקה ששלח הארוס בבית חמיו אחרי בואם בקושטנטינה כיון שנהגו לחוש לסבלונות ואף על פי שהארוסה אומרת שלא שלח לה אותם המנעלים ומיני המתיקה וגם אביה ואמה אומרים שלא היו בעד הארוסה רק ששלחה לאם הנערה מפני שהיא שלחה לו דורון אחר מקודם ונותנין אמתלא לדבר שהמנעלים הם גדולים הרבה ואינם בעד נערה קטנה וגם הקטן לא נתנה רק לאמה עם כל זה נסתפקו שמא יש לחוש בזה כיון שהמשדך אומר ששלחם שלחם לארוסתו יש לדעת הדין מהו וזאת היתה תשובתי

מסתברא שאין כאן בית מיחוש כלל דלמאי ניחוש לה אם מפני הסבלונות שנתנו בשלוניקי הדבר ברור שאין חוששין שם לסבלונות ואע"פ שהמשדך היה מקושטנטינה שהוא מקום שחוששין לה אין לנו לילך רק אחרי מנהג המקום שהסבלונות נתנים שם שכל הנושא אשה על דעת מנהג אותו המקום הוא נושא אותה וגם התלמוד תולה חשש הסבלונות במנהג המקום שהסבלונות נתונים שם אי הוי אתרא דמקדשי והדר מסבלי או איפכא וכיון דאיתברר לן דשלוניקי הוא אתרא דכולהו מסבלי ברישא אין לנו לחוש שמא שינה מנהג המקום שהטוען תמורת המנהג עליו להביא ראיה כמו שכתב רבינו האיי גאון ז"ל וכל שכן בנדון זה שהיו שני הצדדים מוסכמים שלא לקדש עד שיפסקו הברורים ביניהם כל תנאי הזיוג והברורים אומרים שעדיין לא פשרו אותם שאין חוששין לאותן הסבלונות כלל ואם מפני המסרק והמנעלים ומיני מתיקה שנתנו בקושטנטינה גם בזה איני רואה חשש קדושין שכיון שעדיין לא הוו מוסכמים בתנאי הזיוג והקדושין והשדוכין היו תלויים ועומדים עד שהברורים יפסקו אותם הוה ליה כאלו לא שידך עדין שלשון שדוכין הוא השקט והסבמה בין הצדדים כדמתרגמינן ותשקוט הארץ ושדוכת ארעא ואם השדוכין עדין לא נגמרו אין שום חשש בסבלונות ולדברי הכל אין חוששין להם אלא אם כן שידך וכן כתב רש"י ז"ל בהדיא חוששין לסבלונות מי ששידך אשה ונתרצית וכו' עד כאן והר"ן ז"ל כתב שגם לדעת רבנו חננאל ז"ל אין חוששין לסבלונות אלא כש שדך ואם כן אחרי שהשדוכין לא נגמרו עדין ועוד שהסכימו שלא לקדש עד שיצא הפסק מתחת ידי הברורים אם כן ליכא למיחש שמא שלחם בתורת קדושין ואף אם תמצא לומר שאולי חזר בו המשדך מאותה ההסכמה אף על פי כן בנדון זה ליכא למיחש ולא מידי שהנה חששת הסבלונות היא או כדברי רש"י ז'"ל דחיישינן שהסבלונות עצמם שלחם לשם קדושין או כדברי רבנו חננאל והגאונים ז"ל דחיישינן שמא קדש כבר בפני עדים והלכו להם למדינת הים ואם באנו לחוש שמא שלחם לשם קדושין אם כן היה צריך שיתנו בפני עדים שכן כתב רש"י ז"ל ושלח סבלונות בעדים עד כאן