רבי אליהו מזרחי(רא"ם) מד

מידו לידה לרש"י ז"ל בעדים ולרבנו חננאל ז"ל אף בלא עדים דהא זיל בתר טעמא הוא טעמא מאי חיישינן בהו לרש"י ז"ל שמא קדושים הם ולרבנו חננאל שמא קדושים קדמו להם משום דכיון דשדך בה מתחלה ונתרצית לו ואחר כך שלח לה הדורונות מסתמא לשם סבלונות שלחם ולא כשאר דורונות דעלמא ששולחים האהובים זה לזה וכיון דסבלונות הוו ורובא דעלמא מקדשי והדר מסבלי חיישינן בהו לרש'"י ז"ל שמא קדושין הם ולרבנו חננאל ז"ל שמא קדמו להם קדושים וכיון שכן מה לי שלחם לה בקולי קולות מה לי נתנם לה הוא בעצמו מידו לידה הא דשדך בה מתחלה ונתרצית לו ואחר כך נתן לה התכשיטין או מיני המאכל הוא עצמו מידו לידה ודאי מוכחא מלתא בודאי דהני לשם סבלונות נתנם לה ולא לשם דורונות כשאר דורונות דעלמא שנותנים האהובים זה לזה וכיון דלשם סבלונות נתנם להורובא מקדשי והדר מסבלי איכא למיחש בהו לרש"י ז"ל שמא הם עצמם קדושים הם אם שלחם לה בעדים ולרבנו חננאל ז"ל שמא קדושים קדמו להם אף אם לא שלחם בעדים דמאי זה טעם לא ניחוש בהם אי משום דנתנן לה הוא עצמו מידו לידה בלא שום פרסום כמנהג הסבלונות מאי נפקא מנה מאותו הפרסום הא לא תליא מלתא אלא אם הם סבלונות או דורונות דאי סבלונות הוו כיון דרובא דעלמא מקדשי והדר מסבלי חיישינן בהו לרש"י ז"ל שמא קדושים הם ולרבנו חננאל ז"ל שמא קדושים קדמו להם ואי דורונות בעלמא הוו כשאר דורונות דעלמא ששולחים האהובים זה לזה אפי' כולי עלמא מקדשי והדר מסבלי ליכא למיחש בה לא לשמא קדושים הוו ולא לשמא קדושים קדמו להם ואם כן כיון שהשדוכים ששדך בה מתחלה ונתרצית לו הם המוכיחים שאותם ששלח לה אחר כך או שנתן לה מידו לידה הם סבלונות ששולח או שנותן הארוס לארוסתו ולא כשאר דורונות דעלמא ששולחים האהובים זה לזה אם כן מה לי שלחם לה בקולי קולות מה לי נתנם לה הוא עצמו מידו לידה ומה שמפרש רש"י ז"ל שהסבלונות הם אותם שדרך החתן לשלוח ולא אמר שדרך החתן לתת לארוסתו לאו למימרא דאם נתנם לה הוא בעצמו מידו לידה אינם סבלונות אלא דורונות בעלמא אלא ארחא דמלתא נקט שדרך החתן לשלחם ולא לתתם מידו לידה והיינו דנקט בלישניה שדרך החתן לשלוח וכו' כלומר שדרכו בכך ומפני זה מזכירן התלמוד בכל מקום בלשון שליחות השולח סבלונות לבית חמיו. ומה שכתב רש"י ז"ל גבי חוששין לסבלונות מי ששדך האשה ונתרצת לקדש ושלח לה סבלונות בעדים לאו למימרא ששלוח הסבלונות צריך שיהיה בעדים כדי לפרסומי מלתא שהן סבלונות ולא כשאר דורונות דעלמא אלא הכי פרושא כדי שיהיו לעדים בעת נתינתן לאשה כמו שפרש הר"ן את דברי רש"י או כדי שיהיו בשלוח הסבלונות לבדו אף על פי שלא יהיו שם בעת נתינתן לאשה כדפרש רבינו שמחה את דברי רש"י ז"ל

ומה שבקשת ממני עוד אם לן יועיל שתאמר האשה בפני עדים בעת קבלת הסבלונות שאינה מקבלת אותן לשם קדושים אליבא דרבנו חננאל ז"ל דחייש לקדושין קודמין מפני שיש הוכחה גדולה בזה שלא נתקדשה קודם לכן דאם איתא דנתקדשה קודם לכן מאי איכפת לה אם יהיו הסבלונות הללו לשם קדושין או לא אתמהא וכי מפיה אנו חיים עד שנדקדק בדבריה אם יש בהם הוכחה שלא נתקדשה מעולם קודם לכן והלא אפי' אם אמרה בפירוש שלא נתקדשה מעולם וגם אם נשבעה על זה ואפילו בעלה מודה לה אינה נאמנת ואין משגיחין בדבריה כלל מכיון דרובא מקדשי והדר מסבלי שכל מקום שהכריעו ז"ל שלכך נתכוון אינו נאמן לומר לא נתכוונתי לכך כדכתב הרב בעל תרומת הדשן והביא ראיה על זה ממה שכתב הטור אי איכא עדים שלא קדשה מהני משמע דאינהו גופייהו לא מהימני וליכא למימר הני מילי אחר קבלתן אבל בעת קבלתן ממש מהימנא דמאי נפקא מנה אם קבלתן אם לא והלא שלוח הסבלונות הוא הגורם חשש קדימת הקדושין שכיון שכבר קדש מתחלה ונתרצית לו ואחר כך שלח הסבלונות ורובא מקדשי והדר מסבלי איכא למיחש בהו שכבר נתקדשה קודם שלוח הסבלונות ומכיון שהשלוח הוא הגורם לחשש הקדושין ולא קבלתן בידה מה לו ולקבלתן

ומה שנסתפק כבוד תורתך עוד אם תועיל הסכמת הקהלות בקנס נח"ש ששום אדם לא יקדש בפחות מעשרה עם החזן של קהלתו וא' מממוני קהלתו ולא באופן אחר דבהאי גוונא נראה דליכא למיחש לא לשמא קדש קודם הסבלונות לדעת רבנו חננאל ז"ל ולא לשמא קדשה עם הסבלונות לדעת רש"י ז"ל דמסתמא לא עבר על החרם ואם יאמר שקדשה בפני עשרה עם החזן והממונה של קהלתו הם יכחישוהו ויעידו שלא קדש בפניהם נראה לי לעניות דעתי דמלתא דפשיטא היא דהסכמת הקהלות בקנס נח"ש אינה מועילה כלל דהא אלו אמר האיש שעבר על חרם הקהלות וקדשה בפני פלוני ופלוני והלכו למדינת הים וגם האשה מודה לו מי לא הוו קדושין וכיון שכן הוא אם כן בנדון דידן דפסקי רבנן למלתייהו ואמרי דהיכא דרובא מקדשי והדר מסבלי חוששין לסבלונות ולא מהימני לומר שלא נתקדשו מעולם אפי' אמרו זה שניהם יחד האיש והאשה וגם נשבעו יחד על זה משום דכל מקום שהכריעו החכמים ז"ל את דעתן שלכך נתכוונו אינן נאמנים לומר לא כווננו הוה ליה כאלו שניהם מודים שנתקדשה בעדים והלכו כלם למדינת הים שאין חרם הקהלות מועיל בזה כלל אפילו אם אמרו שעברו על החרם במזיד וליכא למימר מכיון שעבר על החרם נימא כל המקדש אדעתא דרבנן קא מקדש ואפקעיניהו רבנן לקדושין מיניה דהא איכא חייבי לאויין ושניות לעריות וכמה עבדות דאורייתא ודרבנן דתפשי בהו קדושין כדכתב המרדכי בריש פרק האומר ואפילו חרם דרגמ"ה לא אלימא לאפקועי קדושין כל שכן וכל שכן בדורות הללו וכל שכן אם אמרו ששכחו החרם או שלא שמעוהו ואם כן אף על פי שיש בזה הסכמת הקהלות בקנס נח"ש עדיין שיש לחוש שמא נתקדשה לרש"י ז"ל באותן סבלונות עצמם ולרבנו חננאל קודם אלו הסבלונות ובתשובות הרשב"א ז"ל כתוב בהדייא ששאלוהו אם יש תקנה בעיר בחרם ובקנס שלא לקדש בת ישראל אלא בעשרה ושליח צבור וראובן שדך בתו עם שמעון אח"כ נתבטלו השדוכין ולחשו לראובן שיתן שמעון גט כדי שלא יוציא עליה קול שהיתה מקודשת ואח"כ ראובן הנזכר שדך בתו לאלעזר הכהן