רבי אליהו מזרחי(רא"ם) מג

והדר מסבלי איכא למיחש בהו דלמא לשם קדושים שלחם והם הם הסבלונות הם הם הקדושים לרש"י ז"ל או קדמו קדושים לרבנו חננאל ז"ל, וכן כתב נמי בעל נמוקי יוסף בהדיא בפ' מי שמת גבי השולח סבלונות הם עניני אכילה או שאר ענינים ש שלוח החתן לכלה ואין כוונתו לומר שכלם נקראים סבלונות דאם כן תקשי ליה ההיא דסבלונות הדרי מאכל ומשתה לא הדרי דמשמע דמאכל ומשתה לא מקרו סבלונות אלא הכי פרושו דסבלונות דנקט תנא דמתניתן לאו דוקא דהוא הדין נמי פירות ושאר מיני מאכל והא דנקט סבלונות משום דארחא דמלתא הוא לשלח הארוס לארוסתו תכשיטין כדי להתקשט בהן. ומה שהוקשה לכ"ת בשלמא אם הסבלונות הם תכשיטין וחפצים ששולחים להתקשט בהם איכא למימר דלא סמכה דעתייהו לשלהם קודם קדושים מהם מפני שאינם רוצים להניח מעותיהם על קרן הצבי ומהם מפני שאינם רוצים להתקשט האשה עם החפצים והתכשיטין שלהם לפני בעל אחר דבכי האי גוונא נהגו להקפיד העולם אבל אם הוא דבד מאכל ששויו מעט איך יעלה על הדעת לומר דלא סמכה דעת המשדך לשלחם קודם הקדושים וכו' לא קשיא ולא מידי משום דאין פירוש דלא סמכה דעתייהו וכו' אינם רוצים להניח מעותיהם על קרן הצבי או שאינם רוצים להתקשט האשה בתכשיטין שלהם עם בעל אחר כמו שכ"ת סובר שהרי אמרו בהדיא בפ' מי שמת דסבלונות הדרי אפי' איהדר בה איהו וכ"ש אי הדרא בה איהי ואלו במאכל ומשתה אי הדרא בה איהי הדרי ואפי' כישא דירקא אבל אי הדר ביה איהו לא הדרי ואם כן אדרבא איפכא מסתברא ד בתכשיטים לא שייך כלל לומר דלא סמכה דעתיה דבעל לשלחם קודם קדושים מפני שאינו רוצה להניח מעותיו בקרן הצבי או מפני שאינו רוצה שתתקשט האשה עם חפציו ותכשטיו לפני בעל אחר כיון דבין הדר ביה איהו בין הדרא ביה איהי הדרי ובמיני מאכל ומשתה דאלו הדר ביה איהו לא הדרי שייך בהו טפי לומר דלא סמכה דעתיה דבעל להניח מעותיו בקרן הצבי דדלמא הדר בה איהו ולא הדרי אלא פירות דלא סמכה דעתייהו וכו' הוא מפני שהם יראים שמא ביני וביני תתחרט האשה ולא תרצה לקבלם ואתו לידי בושה אבל אחר הקדושין דלא שייך בה הרטא סמכה דעתייהו שפיר לשלח לה תכשיטין ומיני מאכל ומשתה וליכא למיחש למידי ולפי זה לא שנא תכשיטין לא שנא פירות ושאר מיני מאכל לא סמכה דעתייהו לשלחם קודם קדושין דלמא ביני וביני מקלקלא מלתא ולא תרצה לקבלם ואין לך בושה גדולה מזו וגדולה מזו אמרו קצת מהגדולים שאע"פ שכל המצות כלן מברך עליהן עובר לעשייתן חוץ מן הטבילה בלבד כדתניא טבל ועלה בעלייתו אומר אשר קדשנו במצוותיו וצונו על הטבילה מכל מקום בברכת קדושין דאיכא למיחש בה דלמא הדרא בה ביני וביני והוייא ברכה לבטלה לא מברכינן עד דמקדש תחלה והשתא בעד הקדושין עצמם שכבר נועדו האיש והאשה כדי לקדשה חיישינן לדלמא הדרא בה בעת שלוח הסבלונות שעדין לא נתועדו האיש עם האשה לקדשה לא כל שכן דאיכא למיחש דדלמא הדרא בה. ומעתה מה שטענת עוד דבשלמא לרש"י ז"ל דס"ל שהסבלונות עצמם הם קדושין אפשר לחוש בכל אי זה דבר שישלח המשדך לארוסתו שמא הוא לשם קדושים כיון שהקדושין איתנהו בשוה פרוטה אלא לרבנו חננאל ז"ל דלא חייש בהו אלא לשמא קדמו להם קדושין שהסבלונות הם הוכחה שקדמו להם קדושין אם כן מה הוכחה יש בדבר אכילה שנאמר שאלמלא שקדש לא היה שולח אותם לא קשיא ולא מידי דמכיון שחוששין דלמא הדרא בה ביני ביני ולא תקבלם ואתו לידי בושה ולא סמכה דעתייהו לשלחם קודם קדושין אין הפרש בזה בין תכשיטין לפירות ושאר מיני מאכל דבכולהו איכא הוכחה שקדמו לה קדושין דאם לא כן לא היה שולחם קודם קדושין דלמא אתו לידי בושה כדלעיל. וכן מה שדקדקת עוד מדברי רש"י ז"ל שממה שפירש סבלונות דורונות שדרך החתן לשלוח לארוסתו ולא אמר שהחתן שולח לארוסתו משמע דס"ל שלא כל איזה דבר נקרא סבלונות רק אותן הדברים שדרך החתנים באותו מקום לשלוח לארוסותיהם בדורון הראשון שעושים להם הא ודאי שפיר קא דייקת שלא נקראו סבלונות אלא התכשיטין שדרך החתן לשלוח לארוסתו להתקשט בהם ולא הפירות ושאר מיני מאכל שכך אמרו בהדיא בפ' מי שמת סבלונות הדרי מאכל ומשתה לא הדרי אלמא סבלונות לחוד מאכל ומשתה לחוד אלא שלענין הדין שוים הם והא דנקט סבלונות אורחא דמלתא נקט שדרכן של חתנים תמיד לשלוח הדורון הראשון לארוסותיהם סבלונות ולא פירות ושאר מיני מאכל כדלעיל אבל אם שלח לה נמי פירות ושאר מיני מאכל במקום סבלונות דינן כסבלונות כדפרשית ומה שנסתפק לכבוד תורתך עוד אם הסבלונות שחוששין להם במקום הזה הם אותם הנשלחים על ידי שליח ששולח החתן לארוסתו בקולי קולות בפומבי כמנהג או אפילו אם יתנם לה הארוס עצמו מידו לידה חוששים להם לשם קדושין דשמא הם עצמם קדושין או שמא קדושין קדמו להם ואמרת שהסברא מכרעת שכיון שאנו מוציאים האשה מחזקת פנויה וגם רוב אנשי העיר מסבלי והדר מקדשי צריך שיהיו הסבלונות שאנו חוששים להם בדרך הוכחה וראיה על הקדושין דהיינו כשהם נשלחים בפרהסייא מפני שאותו הפרסום מורה ששולח אותם לשם קדושים או שקדמו להם קדושים מה שאין כן במתן שנותן הארוס לארוסתו בינו לבינה ליתא דהא כיון דטעמא דחשש סבלונות דשמא קדושין הם או שמא קדושין קדמו להם אינו אלא משום דכיון דשדך בה מתחלה ונתרצית לו ואחר כך שלח לה הדורונות מוכחא מלתא בודאי דהני דורונות סבלונות נינהו ששולח הארוס לארוסתו ולא כשאר דורונות דעלמא ששולחים האהובים זה לזה וכיון דסבלונות נינהו ורובא דמתא מקדשי והדר מסבלי אם שלחם שיתנו לאשה בעדים כדפירש הר"ן ז"ל את דברי רש"י ז"ל או שהיו העדים בעת ששלחם אף על פי שלא היו עדים בשעת נתינתן לאשה כדפירש רבנו שמחה ז"ל את דברי רש"י ז"ל חיישינן בהו דלמא לשם קדושין שלחם אע"ג דמעוטא מסבלי והדר מקדשי ודלמא לשם סבלונות שלחם ולא לשם קדושין ומהאי טעמא גופה חיישינן לרבנו חננאל ז"ל שמא קדושין קדמו להם אף על פי שלא היו שם עדים לא בעת השלוחים ולא בעת שנתנו לאשה וכיון שכן הוא אם כן אין הבדל מעתה בין אם שלח לה הסבלונות בקולי קולות ובפומבי ובין אם נתנם לה הוא עצמו