רבי אליהו מזרחי(רא"ם) מב

דמסבלי לא הכי הוה ליה למימר בגברא דהוי מאתרא דמקדשי והדר מסבלי חיישינן ובגברא דהוי מאתרא דמסבלי וכו' לא חיישינן שהרי אתה אומר שהכל תלוי באיש מאי זה מקום הוא אם הוא מאתרא דמקדשי או מאתרא דמסבלי ואפילו באתרא דמסבלי ברישא אתה אומר שנחוש אם נוהגים במקום הארוס שקדש מקודם ואם כן הוה ליה לרב פפא לאשמעינן זה הדין באיש שיהיה חדוש גדול יותר וממילא שמעינן דמכל שכן דחיישינן במקום עצמו

ועוד היאך לא אישתמיט חד מרבוותא מכל הפוסקים הראשונים והאחרונים שהאריכו לבאר ענייני הסבלונות להודיע לנו זה החדוש הגדול והנורא שאפילו באתרא דמסבלי כולהו ברישא חוששין לסבלונות אם הארוס הוא ממקום שחוששין להם דכגון זה ודאי מיבעי ליה לאודועי ועוד איך כל חכמי הדורות הראשונים והאחרונים לא עלה על לבם לחוש במקומות שאין חוששין לסבלונות שמא המשדך הוה ממקום שנוהגים לחוש כיון שהחששא היא תלויה במקום המשדך ולא במקום המשודכה והנה מעשים בכל יום שהולכים מקושטנטינא לסלוניקי ואנדרינופולה ושולחים סבלונות ולא חששו להם מעולם אף על פי שיודעים שקושטנטינה נוהגים להם וגם בקושטנטינה באים מסלוניקי ואנדדינופולה ושאר מקומות ושולחים סבלונות ולא ראינו ולא שמענו שנהגו קולא בהם אף על פי שהמשדכים הם ממקומות שנהגו לסבל ואחר כך לקדש וזו ראיה גמורה שאין הדבר תלוי אלא במנהג המקום שהסבלונות ניתנים שם ואם נהגו להחמיר מחמרינן ואם נהגו להקל מקלינן ועוד שאם אתה בא לחלק במקום אחד בסבלונות ולומר שהסבלונות חוששין להם ואלו אינם חוששין להם אם כן נמצא שחכמים נתנו דבריהם לשעורים במלתא דנפיק מנה חורבה גדולה שקרוב הדבר לבא לידי ממזרות ולכן הדעת רוצה שאין לנו לראות רק מנהג המקום שהסבלונות ניתנים שם לארוסה בין לקולא בין לחומרא זה דעתי. אני הצעיר אברהם ן' יעיש

תשובה על מה שנשאלתי על אודות הסבלונות פלפלתא חריפתא ואבקתא דמרגניתא שורש היחס והמעלה בכל מעלה ותהלה אהובי ידידי ידיד נפשי החכם השלם הר"ר אברהם ן' יעיש אתא שאלתך קדמנא ואשיבך את אשר בלבבי לעניות דעתי הגם כל רז לא אניס לך ראשונה מה ששאלת אם הסבלונות יש להם גבול רוצה לומר אם צריך שיהיו תכשיטין וחפצים שהיו מנהג לשלוח לארוסות כל איש ואיש וכו' עד קשיא לי טובא וכו' עד לא אשכחן דפליג עליה בפירוש מהות הסבלונות

התשובה בזה נראה לי לע"ד דאע"ג דמההיא דפרק מי שמת דיתיב רב אויא סבא קמיה דרב פפא וקאמר בין שמתה היא בין שמת הוא ואפילו הדר ביה איהו הסבלונות הדרי מאכל ומשתה לא הדרי הדרא בה איהי אפילו כישה דירקא הדרא משמע דמיני מאכל ומשתה לא מקרי סבלונות מ"מ נהי דלא מקרי סבלונות דינא דסבלונות מיהא אית להו והא דתנן בפרק מי שמת השולח סבלונות לבית חמיו וכן הא דאמר רב הונא בפרק האיש מקדש חוששין לסבלונות לאו דווקא סבלונות אלא הוא הדין נמי דורונות של מיני מאכל ומשתה והא דנקט סבלונות אורחא דמלתא נקט מפני שדרך החתנים לשלוח לארוסותיהם סבלונות להתקשט בהם תדע דהא זיל קרי בי רב הוא בחד טעמא הוא טעמא מאי חוששין לסבלונות משום דכיון ששידך בה קודם קדושין ונתרצית לו ואחר כך שלח לה סבלונות מוכחא מלתא דודאי לשם סבלונות שלחם ולא לשם דורונות בעלמא כדרך האהובים השולחים דורונות זה לזה וכיון דרובא מקדשי והדר מסבלי איכא למיחש בהו וחיישינן לשם קדושין שלחם והם הם הסבלונות והם הם הקדושין אע"ג דמיעוטא מסבלי והדר מקדשי ושמא לשם סבלונות שלחם ולא לשם קדושים וכיון שנתנו לה בעדים כדפירש הר"ן את דברי רש"י ז"ל חיישינן שינן דלמא קדשה בהם, ואף על פי שלא פרשו לה בעת נתינת הסבלונות בעדים שהם לשם קדושים והוה ליה כהיה מדבר עמה על עסקי קדושים ואח"כ נתן לה כסף או פירות ושאר מיני מאכל ולא היו עסוקים מענין לענין ובאותו ענין דלא הוו קדושין אפי' לרבי יוסי דאמר דיו שאני הכא שכבר נתרצית לו בעת השדוכין ומסתמא הדורונות ששלח לה אחר שנתרצית אינן אלא סבלונות ששולח הארוס לארוסתו וכיון דרובא מקדשי והדר מסבלי חיישינן בהו שמא לשם קדושין שלחם לה ולשם קדושין קבלתן היא לפירוש רש"י ז"ל או שמא קדשה קודם שלוח הסבלונות לפירוש רבנו חננאל וכיון שכן מה לי תכשיטין מה לי פירות ושאר מיני מאכל הא כיון ששדך מתחלה ונתרצית לו ואחר כך שלח לה פירות ושאר מיני מאכל ודאי אינו אלא דורונות ששולח הארוס לארוסתו וכיון דרובא מקדשי והדר מסבלי איכא למיחש שמא לשם קדושין שלחם לה והם הם הסבלונות והם הם הקדושין אם נתנום לה בעדים אליבא דרש"י ז"ל או שמא קדמו לה קדושין אליבא דרבנו חננאל ז"ל אפי' אם נתנום לה שלא בעדים וכל זה לפירוש הר"ן ז"ל שפירש דברי רש"י ז"ל במה שכתב ושלח לה סבלונות בעדים שבעת נתינתם לאשה נתנם לה בעדים אבל לפי' רבי' שמחה ז"ל שפירש בדברי רש"י ז"ל במה שאמר ושלח לה סבלונות בעדים שבעת השלוח היו שם עדים אף על פי שלא היו בעת נתינתן לאשה משום דאנן סהדי דלשם קדושים שלחם ובודאי השליח עשה שליחותו ונתנם לה כמו שצוה המשלח ובהכי סגי דהוי שפיר עדות של שנים בדבר ערוה כדאמרינן בפ' האומר לב"ה הם הם עידי יחוד הם הם עידי ביאה ואף על גב דהביאה היא המקדשת האשה והעדים לא ראו הביאה הואיל וראו דברים שמתוכם יבואו לידי ביאה חשיב עדות והוא הדין נמי בשולח סבלונות אע"פ שנתנום לה בלתי עדים, אם כן אף לרש"י ז"ל דחייש בהו גופייהו משום קדושים אין צריך שיתנום לה בעדים וכל שכן לר"ח ז"ל דלא חייש בהו לשום קדושין אלא משום שמא קדושין קדמו להם לא שנא אם היו הדורונות ההם ששלח לה אחר השדוכים שנתרצית לו דברים של תכשיטים לא שנא אם היו הדורונות ההם ששלח לה פירות ושאר מיני מאכל דמכיון דשדך בה מקודם ונתרצית לו מקודם מוכחא מילתא בודאי דהני דורונות ששלח לה לאחר השדוכים שכבר נתרצית לו אינם אלא סבלונות ששולח הארוס לארוסתו ולא דורנות ששולח האהוב לאהובו וכיון דרובא מקדשי