רבי אליהו מזרחי(רא"ם) מא

האשה ותנשא לאחר ומשום הכי לא סמכי דעתייהו לסבולי עד שיקדש כדי שלא תוכל האשה לחזור בה (וא"ג) [ומנהג] דמדינה אם תחזור בה האשה הסבלונות חוזרים לארוס כמו שאמרו פרק מי שמת דסבלונות הדרי עם כל זה קפדי עליהו שמא תמכרם ותאכל ות בזבז אותם ולא ימצא אחר כך לגבות זכותו ואם מפני הכבוד גם כן שאם תחזור בה האשה יהיה לו לבושת לארוס ששלח לה סבלונות בקולי קולות וקרא לרעיו ולקרוביו שישמחו עמו ושאחר כך תאמר האשה שאינה חפצה בו ותנשא לאחר אין לך בושת גדול מזה ומשום הכי קפדי לקדש תחלה. ומעתה אבאר שאלתינו לעניות דעתי כשנדקדק בעין השכל נמצא שאף על פי שלכאורה משמע מדברי הפוסק שהענין תלוי בדעת האיש אם סמכה דעתו לסבל קודם קדושים אם לאו אף על פי כן הכל תלוי בדעת האשה אם יבטח לב האדם עליה שלא תחזור בה אם לאו שבמקום שסמכה דעתם שהאשה לא תחזור בה מפני שנהגו כך במקומם דרך צניעות נהגו לסבולי ברישא ולא קפדי אסבלונות ובמקום שלא סמכה דעתם באשה שלא תחזור בה בכאן נהגו לקדש מקודם דקפדי אסבלונות מפני הממון ומפני הכבוד כמו שכתבתי נמצא לפי זה שהכל תלוי במנהג מקום האשה שהוא הגורם הקפידה והחששה לפי שהמנהג מודיע לנו דעת בנות המקום בענין זה אם ראוי לסמוך עליהם אם לאו. ראיה לזה דאי לא תימא הכי יש תימא גדול מה ראו אנשי מקומות אלו דמסבלי והדר מקדשי לסמוך דעתם לסבל קודם הקדושים דבשלמא אתרא דמקדשי והדר מסבלי יש להם טעם נכון שהם יראים שמא תחזור בה האשה ויהיה ממונם וכבודם על קרן הצבי ומשום הכי לא סמכה דעתייהו לסבולי עד אחר הקדושים אבל באתרא דמסבלי ברישא קשיא לי טובא איך איפשר שימצא בעולם מקום דכולהו או רובייהו סמכי דעתייהו ולא קפדי לא על הממון ולא על הכבוד וכל שכן לדעת רבנו חננאל דלא משכחת מקום שאין חוששים לסבלונות אלא היכא דכולהו מסבלי ברישא וק"ו בן בנו של ק"ו לפי דברי הרשב"א שאומר שרוב המקומות אינם מקפידים על הסבלונות וכי כלם הם שוטים שאינם מקפידים על הממון והכבוד אלא שנראה אה לי בהכרח יש לנו לומר שכל אחד מאלו המקומות נהגו מנהגם כפי מה שידעו והכירו דעת נשי מקומות שיחשב בניהם לגנאי גדול שתחזור בה האשה מהשידוך שנשדכה בפרהסייא והאשה שתחזור בה תהיה לבושת ולחרפה כאלו עשתה פריצות גדולה שיצאה מדרך הצניעות ובמקמות אלו סמכה דעתייהו דאינשי לסבולי ברישא דקים להו שלא תחזור בה האשה ולכן נהגו דמסבלי והדר מקדשי ואפשר שאם יבוא אדם א' ויאמר שאינו רוצה לתת סבלונות עד שיקדש שיקבלו לה הקרובים לקלון לפי שמחזיק האשה כפרוצה ומעיד אני עלי שמים וארץ שראיתי בספור פעם א' שנתקלקל הזיוג מפני שהחתן רצה לקדש קודם שיתן הסבלונות שהקפידו קרובי הכלה על זה ויש מקומות אחרים שאף על פי שתחזור בה האשה מהשידוך לא יחשבו בו דבר כל כך לגנאי לפי שאומרים שיותר רע יהיה אם תנשא האשה למי שאין לבה חפץ בו וגם שיראים מהאומות פן תצאו הבנות על זה לתרבות רעה וגם האשה עצמה לא כסיפא לה מלתא שיאמרו עליה שחזרה בה אחר שנשדכה לפי שכבר נהגו באותו מקום שלא להקפיד מאד בזה ובמקומות אלו לא סמכה דעתייהו דאינשי לסבל קודם קדושים שהם יראים שמא תחזור בה האשה נמצא לפי זה שכל ההקפדה וסמיכות הדעת תלוי במנהג מקום האשה והוא מודיע לנו אם ראוי לחוש שהשולח סבלונות שם שלחם לשם קדושים אם לאו ואין לנו עסק במנהג מקום הארוס שאף על פי ש שבמקומו לא הוה סמכו דעתייהו לשלוח לסבלונות דין היה להם שלא לסמוך דעתם שם כיון שלא הוחזקו בנות מקומם שאינם חוזרות בהם ודין הגון הוא שיסמכו דעתם כשישלחו הסבלונות במקום הארוסה כיון שהוחזקו הבנות שם בצניעות ושאינם חוזרות בהם ולכן דין הוא שאף על פי שנחוש לסבלונות שנתן הארוס במקומו לא נחוש לסבלונות שנתן במקום הארוסה ואף על פי שיאמר הארוס שלא היה יודע מנהג מקום הארוסה ועל דעת מנהג מקומו שלחם לאו כל כמיניה שדבר ידוע ומפורסם לכל הוא שאין בכל אלו הגלילות מקום שיחושו לסבלונות אלא קושטנטינה. ועוד שחזקה היא שכל השולח סבלונות חוקר ודורש על מנהג המקום קודם שישלח הסבלונות ואנן סהדי שגם זה חקר ודרש ועל סמך מנהג המקום שלחם שכל הנושא אשה על דעת אותו מקום נושא אותה ואין לנו לחוש שמא שינה מנהג המקום דאי איתא ששינה המנהג קלא הוה לה למלתא כיון שכל המקום נוהגים שלא לקדש מקודם וכל הטוען תמורת המנהג עליו להביא ראיה כמו שכתב רבינו האי גאון ז"ל ועוד יש לי ראיה שאין חוששים לסבלונות שניתנו במקום שאין חוששים להם דלמאי ניחוש לה אי משום שמא שהסבלונות שלחם לשם קדושים כדעת רש"י ז"ל מה לי שישלחם לשם קדושים אם היא אמרה בפירוש שאינה מקבלת אותם לשם קדושים שהרי כיון שמנהג מקומה הוא שלא לקדש קודם הסבלונות הוה ליה כאילו אמרה בפירוש שאינה מקבלת אותם לשם קדושים או לפחות שלא ידעה שהיו לשם קדושים ואנן דעת המקדשת בעינן גם כן ואם באת לחוש לדעת רבנו חננאל שמא קדשה קודם לכן הרי מנהג המקום מעיד שלא נתקדשה קודם לזה לפי שמנהגם הוא לסבולי ברישא וזה עדיין לא סיבל עד עכשיו ואם תאמר הרי מנהג מקום הארוס חולק על זה ומעיד שנתקדשה שהרי נהגו ביניהם לקדושי ברישא ואם כן הוה ליה כשנים אומרים נתקדשה ושנים אומרים לא נתקדשה דאמרינן בפרק האשה שנתארמלה שלא תנשא הא ליתא שמנהג מקומו אינו מעיד שנתקדשה האשה שקבלה הסבלונות אלא כשתקבלם במקומם דהוו אתרא דמקדשי והדר מסבלי אבל כשתקבלם באתרא דמסבלי ברישא לא וכ"ש שכמו שכתבתי הכל תלוי באשה אם היא מוחזקת במנהג שרגילה לחזור בה אם לאו ולכן אין לנו עסק במנהג הארוס כלל ועוד יש לי ראיה שאין הדבר תלוי במנהג מקום האיש אלא במנהג המקום שהסבלונות נתנים שם ממה שאמרו בגמרא אמר רב פפא באתרא דמקדשי וכו' חיישינן באתרא תרא דמסבלי והדר וכו' לא חיישינן וכו' הרי שלא תלו האסור וההיתר אלא במקום הקדושים והסבלונות שכן אמרו באתרא דמקדשי ובאתרא דמסבלי אם איתא שאפי' באתרא דמסבלי ברישא היה הדין נותן שנחוש אם יהיה האיש ממקום שמקדשים ואחר כך מסבלין אם כן לא הוה ליה למימר באתרא דמקדשי ובאתרא