רבי אליהו מזרחי(רא"ם) לא

בתוככי הגבורים אשר מעולם המה החכמים החתומים באגרת הזאת לא חס ושלום להחזיק במעוז אבינו הזקן ציץ נזרנו ותפארתנו גולת גולתנו המלבישנו בגדי ישועת נפשנו חכמה ודעת ויראת י"י כי דברי אלה לא יעלו ולא יורידו בטלים במעוטם אצל גודל מעלתו ורוממותו ואם בדברים אשר כבשם כבשונו של עולם מפיו אנו חיים ועלינו תטוף מלתו על אחכ"מ וכמה במה שנודע לכל שדבריו דברי אלהים חיים ואין בם פקפוק כי אם לעורי לב שונאי אמת עושי סטים רודפי ה השררה והנצוח נגד יי ונגד משיחו ישלם יי לעושי הרעה כרעתם ואת ימי אדונינו ורבינו יאריך יגדיל ויאדיר תורתו אמן נאם המתאבק בעפר רגלי חכמתו ותורתו תם בכ"מ הר"ר דוד ן' יחייא זלה"ה

ואני אחרון חביב עלי להחזיק דברי מהר"ר יצ"ו במה שכבר עשהו ואף על פי שדברי מורה צדק אינם צריכים חזוק כי האמת עד לעצמו ושרגאי בטהרא לא מהניא כל שכן במאי דלא ידע לאהדורי סברא ולאוקומי גירסא אליבא דהלכתא מכל מקום למלאת הגזירה בחרתי הסתופף בבית אלהים קדושים חברים מקשיבים ואם קצתם האריכו למעניתם ודברי אלה אחרונה יסעו לדגליהם בשמרם עקב רב. נאם אליא הלוי זעיר שם ואני צעיר מצעירי תלמידי הרב כתלמיד קטן עושה מאמר רבו חתמתי שמי פה. אברהם בן לא"א כהר"ר שם טוב בן חיים זלה"ה שאלה ט"ז

וששאלתם על דבר המתנות שנוהגים אבי הכלה ואמה לתת לחתן לפעמים אחר הארוסין מיד ולפעמים אחר הקניינות מיד ומתה הכלה אחר שנכנסה לחופה בלא ולד של קיימא אם הדין הוא להחזיר הכל ליורשי הכלה או חציים בלבד כמנהגם או כבר זכה בהן החתן במתנה מוחלטת והשבותי לכם נ"ל לע"ד דבר פשוט הוא שהכל הן לחתן אם לא התנו בהן כפי מה שהתנו בנדוניא על פי המנהג שכל תנאי שבממון קיים דהיכא דאתנו אתנו היכא דלא אתנו יעמוד הדין במקומו ויהיו הכל לחתן ואין זה צריך לפנים ולא לפני לפנים ואחר כך בקשתם ממני לחוור הדברים מפני שיש קצת מחכמי העיר שמגמגמים בדבר הנני מוסיף לכם באור דמלתא דפשיטא היא דלא הדרי ליורשי הכלה מכיון דיהבינהו ניהליה בסתמא בלא שום תנאה ולא דמו לנדונייא דיהבינהו בסתמא ואפי הכי מחזיק חציים ליורשי הכלה דשאני התם דאיכא מנהג' ידועה וברורה ופשוטא לכל בני מתא והיכא דאיכא מנהגא כי האי גוונא לא בעינן לא תנאה ולא גלוי דעתא לא קודם מעשה ולא בשעת מעשה דאנן סהדי דאדעתא דהכי יהבינהו ניהליה ואדעתא דהכי קבלינהו מינייהו וכן כתב הרמב"ם ז"ל בפרק שביעי מהלכות זכייה ומתנה גבי שושבינות חוזרת שזה כמו תנאי היא אף על פי שלא פירש שעל דעת זה שלחם וכתב בעל העטור ומסתבר דמנהגא דמתא הוא למכתב לכתובה כדגרסינן בירושלמי אלין דכתבין אי מיתת בלא בני תהדר פורנא לבי נשא תנאי ממון הוא וקיים ומשום דלא מקדים אינשא פורענותא לנפשיה אמרו אף על גב דלא כתיבא כמאן דכתיבא דמייא וזה המנהג פשוט ביניהם וקימא לן בכתובות הכל כמנהג המדינה עד כאן לשונו. וכתב רבי האיי גאון ז"ל בשערי שבועות שכל הטוען תמורת המנהג עליו להביא הראיה וזה עקר גדול בדין עד כאן לשונו וכתב המדרכי בפרק שמיני דמציעא דמנהגא עדיפא מחזקה וראיה מפרק שמיני דפאה דמשמע התם דאפילו במקום מגו לא מהימן ואילו במקום חזקה בעיא היא בפרק ח' דבתרא ולא אפשיטא שמע מינה מנהגא עדיפא מחזקה עד כאן לשונו אבל גבי מתנות דליכא מנהגא ידועה ופשוטא לכל בני מתא לא סגי בלא תנאה וכיון דלא אתנו בפירוש בשעת מתנה זכה בהן החתן במתנה מוחלטת ואינו מחזיר כלום ליורשי הכלה וליכא למימר כיון דלגבי נדונייא חשיבא כתנאה גבי מתנות נמי חשיב כתנאה אף על גב דלית בהו מנהגא פשוטא מכיון דהוו טפלות לגבי נדונייא דאיכא למימר כיון דאין זו ראיה ברורה היכא דאתנו אתנו היכא דלא אתנו לא מפקינן ממונא מחזקתיה דהמוציא מחבירו עליו הראיה וכל מקום שאמר עליו הראיה אינה אלא ראיה ברורה דומייא דעדים אבל בראיה חלושה כי האי גוונא לא בטלה חזקה ואפילו אם תמצא לומר דרוב דייני דמתא נהיגי לחיובי לחתנא לאהדורינהו ליורשי הכלה והוה ליה מנהגא מכל מקום כיון דלא אתפשטא האי מנהגא לכולה מתא דהא איכא דייני טובא דדיני דלא הדרי ליורשי הכלה ופוק חזי לברא ולא תשכח לשום חד מבני מתא דידע מנהגא דמתא אלא מקצתיהו אמרי הכי ומקצתיהו אמרי הכי ולא אברירא להו שום התפשטות מנהגא כלל אלא כלהו מפקפקי בה מכל שכן גבי נדונייא דכולהו ידעי בה ואין שם שום פקפוק כלל והני דייני גופיהו נמי דדייני לאהדורינהו ליורשי הכלה לא דייני הכי אלא משום דשמיע להו מדייני קמאי דעבוד הכי ואיגרירו בתרייהו ולאו משום דאינהו גופייהו ידעי דמנהגא דמתא הכי הוה לית לן בה דמנהג פשוט לכולא מתא בעינן וליכא וכן כתב הרמב"ם ז"ל בפרק כ"ג מהלכות אישות וכל הדברים הללו וכיוצא בהן מנהג המדינה עיקר גדול ועל פיו דנין בכל מקום והוא שיהיה אותו מנהג מדינה פשוט בכל המדינה עד כאן לשונו ודברים הללו דברים של טעם הם שהרי אין כח המנהג יכול להתפשט גבי ממונא על מי שאינו רוצה להתנהג באותו מנהג עד שנוציא ממון מיד המחזיק בו בעל כרחו על פי המנהג כמו שהוא מתפשט גבי איסורא שחל עליו בעל כרחו ומפרישין אותו מאותו דבר שהוא הפך המנהג כדי להתנהג על פי המנהג וכן מצאתי בתשובה אחת של הרא"ש ז"ל ששאלוהו על יורשי אשה שמתה מן הנשואין בלא ולד שבאו לבקש מהבעל חצי הנדונייא על פי מנהג טוליטולא והשיב הבעל שיש מנהג פשוט בטוליטולא שהאשה יש לה כח לתת נכסיה לכל מי שתחפוץ ואין לשנות המנהג והראה שטר שאשתו נתנה לו כל נכסיה והשיב הרב שכל המנהגים שאמרו רבותינו ז"ל שיש ללכת אחר המנהג אינן אלא במנהג של אסור שרצו לעשותו דרך סייג והרחקה לבד כגון הנהו מנהגי דפרק מקום שנהגו אבל בענין ממון לא ידעתי איך יתנו ממונו של זה לזה על פי המנהג בשלמא לענין אסור מתפשט המנהג שנהגו בני המדינה לנהוג אסור בדבר אחד אף על