רבי אליהו מזרחי(רא"ם) כט

אתה מסכים בכל מה שכתוב בשטר הזה שבינך לבין ישראל עם כל התנאים הכתובים בו ענה ואמר כן אמרתי ואם תעבור בשום תנאי ממה שכתוב בו אתה מקבל עליך חרם חמור וגמור אמר כן אז אמרתי, לעיני כל ישראל אם כן הוי יודע שאם תעבור על שום דבר ממה שכתוב בו יחולו עליך ועל זרעך כל האלות הכתובות בספר התורה הזה וענה בקול גדול ואמר אמן, אחר זה אמרתי דע שאם תעבור על שום דבר מכל הכתוב בו הנה כל ישראל מקבלים עליהם מהיום שיהיה מוחרם ומנודה כל מי שיבא באבלך או בגילך וענו כלם ואמרו אמן אחר זה עניתי גם אני ואמרתי שאני מקבל עלי בכח השבועה שאם יתברר לי בברור גמור בראיה גמורה שעברת על שום דבר מכל הכתוב בו בשאט בנפש שאהיה פורש עצמי ממך כל ימי חיי ולא יראו פני אליך כל ימי חייך זהו מה שעבר לפני כל ממוני הקהלות יצו' וכל ישראל יצאו משם בשמחה ובשירים אחר כך באו אלי קצת מנכבדי הקהלות ואמרו לי למ"ה תשתדל לכתוב פסק של התרת החרם הזה כי כבר התריזו קצת מישראל והוציא קול שהחרם הזה אין בו התרה ושלא כדין התרת מה שהתרת ואני מפני שיש בזה חלול השם הוצרכתי לכתוב פסק על זה שכל מה שנעשה נעשה כדין וכהלכה ויחתמו בו כל חכמי הקהלות וכל המעיינים הנמצאים בעיר למען ידעו כל ישראל מן היום הזה והלאה הריקות של אותם המתריזים כנגד רבותיהם המורים שלא כהלכה ושוב לא יסמכו על דבריהם כי הם אינם אלא מהתלמידים שלא שמשו כל צרכם ומבקשים להתגדל בפני עמי הארץ ובפני אנשי עירם וקופצים ויושבים בראש לדין ולהורות בישראל והם המרבים המחלקות בישראל והם המחריבים את העולם והמכבים נרה של תורה והמחבלים כרם יי צבאות עליהם אמר שלמה בחכמתו אחזו לנו שועלים שועלים קטנים מחבלים כרמים

ומעתה אתחיל ואומר דהך מלתא דנדון דידן מלתא דפשיטא היא כבעיתא בכותחא דאית בה התרה ואין זו צריכה לפנים ולא לפני [ו] לפנים דלמאי ניחוש לה אי משום דהודר ברבים ותנן בפרק השולח המוציא את אשתו משום שם דע לא יחזיר משום נדר לא יחזיר רבי יהודה אומר כל נדר שידעו רבים לא יחזיר ושלא ידעו בו רבים יחזיר ומפרש בגמרא מאי טעמיה דרבי יהודה דכתיב לא הכום בני ישראל כי נשבעו להם נשיאי העדה והוה להו לאיתשולי אשבועתייהו אי לאו משום דהודר ברבים הא רבנן פליגי עליה ואמרי שאפי' נדר שהודר ברבים יש לו הפרה כדמשמע מהא דקאמרי עליה בגמרא ורבנן התם מי חלה שבועה עלייהו כלל והא דלא קטלינהו משום קדושת השם ופרש"י ורבנן דאמרי דיש לו הפרה התם דלא הכום לאו משום דאין לו הפרה הוא דאפילו הפרה לא צריך דמי חיילא שבועה עלייהו כלל הלא בטעות היתה והא דלא הכום אינו אלא שלא יאמרו הגוים עברו ישראל על שבועתן ואיכא חלול השם ואמר אמימר הלכתא אפילו למאן דאמר נדר שהודר ברבים יש לו הפרה על דעת רבים אין לו הפרה ופסקו התוספות הלכה למעשה נדר שהודר ברבים יש לו הפרה מדהזכיר אמימר לישנא דהלכתא ואפילו לספרים דלא גרסי הלכתא מכל מקום מדפסיק בעל דעת רבים אין לו הפרה מכלל שסובר דברבים יש לו הפרה דאי אין לו הפרה כל שכן על דעת רבים ומה הוצרך לפסוק הלכתא בעל דעת רבים כיון דאפילו ברבים אין לו הפרה וכן פסק בהדיא גם הרמב"ם ז"ל אחד הנשבע בינו לבין עצמו ואחד הנשבע לרבים ואפי' נשבע בשם המיוחד ביי אלהי ישראל וניחם הרי זה נשאל על שבועתו ומתירין לו וכן פסק גם הסמ"ג והמרדכי והטור ואי משום דאותו חרם כיון שהיו הרבים מכריחים אותו להשבע ולקבל החרם ההוא הרי הוא כאלו אמרו על דעתנו אנו מדירין אותך והוה ליה על דעת רבים ואין לו הפרה הא נמי ליתא דהא כבר פירש רש"י בהדיא דלא מיקרי על דעת רבים אלא כשיאמרו לו הרי אנו מדירין אותך על דעתנו והמרדכי כתב והיינו על דעת רבים כשאומר לרבים על דעתכם אני נודר או אפילו שלא בפניהם כשאמר על דעת פלוני ופלוני אני נודר וכמח רבים רב נחמן אמר שלשה ורבי יצחק אמר עשרה וכגון שפרט אותם פלוני ופלוני אבל אם אמר סתם על דעת רבים יש לו הפרה וכתב הטור שבספר המצות כתוב בשם רבינו תם שאם נדר בפני שלשה אפילו לא פרט אותם אלא אמר סתם על זיעת רבים אין לו הפרה דמסתמא כשאמר לפניהם על דעת רבים על רעת אותם רבים שעומדים לפניו קאמר ואינו צריך לפרוט אותם בשמותם הרי לך בפירוש שכשלא אמר בפירוש על דעתכם אני נודר או שיאמרו אנו מדירין אותך על דעתנו או שיאמר לפניהם סתם על דעת רבים אין זה על דעת רבים

עוד אפילו אם תמצא לומר שזהו על דרך רבים כיון שכל ממוני הקהלות חתמו בשטר ההתרה איך כלם מסכימים בהתרתו וע"כ זה לא הותר באותו יום כדי שילכו ויודיעו הדבר לקהלות שלהם ולמחר באו כלם ואמרו שכלם מסכימים בהתרתו הרי כבר הותר על דעתם ואלה הקצת שהם צועקים אחר כל זה ואומרים שאינם מפוייסים בהתרתו אינו אלא אם מפני שהם מעוטא דמעוטא שאין בדבריהם כלום ולפיכך לא חששו מהם ממוני הקהלות ולא רצו להזכירם ביום המחרת כשחזרו ובאו והתירוהו או שהסכימו בראשונה ביום הראשון ואחר כך נתחרטו וחזרו וצועקים ואין בכך כלום ועוד אפילו אם תמצא לומר שלא שמעו איך רוצים התירו וכששמעו אותו צעקו ואמרו שאינן מתרצין בהתרתו וגם שהם אנשים רבים ורשומים ואנשי שם שראוי לחוש לדבריהם אפי' הכי אין בכך כלום ויכולים להתיר לו אפי' לכתחלה מההיא דאמימר דאמר בפרק השולח הא דעל דעת רבים אין לו הפרה הני מילי לדבר הרשות אבל לדבר מצוה יש לו הפרה כההו' מקרי דרדקי דאדריה רב אחא דהוה פשע בינוקי ואהדריה רבינא משום דלא אשתכח דדייק כותיה הכא נמי כיון דלא אישתכח כותיה להיות לו כח לעמוד להטיב לישראל שכלם צועקים ואומרים שאין להם שום מנוחה ונחת רוח מה מחלב שיש להם מפני שכלם אנשים הדיוטים ואין דבריהם נשמעים לפני השרים ותכף ומיד שיגזור השר שום גזירה על שום יאודי מיד רצים ומביאים אותו לפני השר ההוא לקיים גזירתו באי זו גזירה שיגזרו עליו ונמצא שהם נזוקים מאלה המחלבשידיס שלהם מה שאין כן האיש