רבי אליהו מזרחי(רא"ם) רפב

דשייך ליה, אתת איגרתך קדמנא וחזינא בה דסבירא ליה למר דההוא מנעל דשדר לנא דוגמתיה לא חזי לחליצה משום דגבוה טפי דהוי מקרסולי' ולעיל כמו ח' או ט' אצבעות והתורה אמרה וחלצה נעלו מעל רגלו ולא מעל שוקו, ותמיה לי טובא דהא בהדיא אמרו בפרק מצות הליצה דאי כתב מרגלו הוה אמינא מרגלו אין משוקו לא והשתא דכתיב מעל רגלו שמע מינה אפילו שוקו ופריך התם אי הכי למעלה מהארכובה נמי ומשני מעל ולא מעל דמעל, והינו דתנן במתניתין מן הארכובה ולמט' חליצתה כשרה מן הארכובה ולמעלה חליצתה פסולה. וליכא למימר דההוא רבויא דמעל לאכשורי קא מיירי אבל למצוה אינו אלא מרגלו אבל משוקו לא, דבהדיא אמרו בירושלמי דהתרת דמעל שוקו מקום מצוה הוא דמעל רגלו אמר רחמנא ושוקו מעל רגלו הוא, וליכא למימר דההוא בנחתך רגלו קמיירי אבל ברגלו שלם מרגלו ולא משוקו, דכיון דשוקו מקום מצוה היא מ"ל שלם מ"ל נחתך אדרבא נחתך דלא שייך ביה בשוקו מעל רגלו דהא לית ליה רגל אין שוקו ראוי לחליצה אבל ברגלו שלם דשייך ביה בשוקו מעל רגלו חזי לחליצה, וכן פר"י בהדיא שאם נקטעה רגלו פסול לחליצה וברגלו שלם אם היה המנעל גבוה למעלה מן הארכובה פסול למטה מן הארכובה כשר ואפי' לרש"י ז"ל דפירש מתני' דמן הארכובה ולמטה חליצתה כשרה דמיירי בנחתך רגלו ואכשר בנחתך רגלו למטה מן הארכובה, מודה דהיכא דהוה רגלו שלם והיה המנעל גבוה למטה מן הארכובה כשר למעלה מן הארכובה פסול, וכן כתב בספר המצות ומיתי לה הטור בשמו צריך שיהא הקשר על בשר שוקו, וכן כתב כל בו וכשיבא לקשור הרצועות שהאחד באזן מכאן והאחד באזן מכאן יכרכם סביב האזנים ויקשרם על השוק ממש מבחוץ

, ועל ההא והקוף הנוגעין בגגיהן לא מצאתי שום פוסק שיתיר להפרידם בגרידה דכולהו סבירא להו דהיינו חק תוכות ממש דלאו דוקא תוכות אלא כל היכא שאינו עושה מעשה בגוף האות שנשארה אלא שבגרידה בלבד נעשה האות מעצמו חק תוכות קרינן ביה, ולכן כתב הרא"ש ז"ל בתשובה ומם פתוח' שנדבק' פתיחתה ונסתמה אינו מועיל לגרור הדבק לפותח' דכיון שאינו עושה מעשה בגוף האות שנשארה אלא גורר הסתימה ובזה נעשה האות ה"ל כחק תוכות, ולא כמו שפירשת תוכו' ממש עד שהוכרחת לפרש תשובת הרא"ש דגבי מ"ם פתוחה שנסתם פתיחתה דמיירי בחללה וכתבת כיון שאינו מתקן בגוף האות אלא באמצע במקום שנדבקה, משמע אבל אם מתקן בגוף האות כגון לגרור רגל ההא או הקוף שרי, ולפי סברתך הה"נ אם נדבק הירך של מם פתוחה ונעשה מם סתומה וחללה קיים שרי לגרור מקום דבוק הרגל אע"פ שאינו עושה שום מעשה בגוף האות שנשארה מכיון דאינו מתקן באמצע האות אלא בגוף האות בלבד, וזה הפך מה שכתבת משם ההגה של ברוך שאמר שאין למחוק המם סתומה לעשותה פתוחה, ומ"ש שהגה"מ מתירות לגרו' הדבקו' אינו אלא האותיות ששמן שוה בנגיעה ובלתי נגיעה כמו בשין והעין והאלף' והפה' והצדי והח' ששמן שו' בנגיעה ובלתי נגיעה, אבל ההא והקוף ששמן מתחלף שבנגיעה נקראי' בשם אחר שנמצא שע"י הגרידא מתחדש אות אחר שלא היה מתחלה ודאי חק תוכות קרינן ביה, וזהו שכתב בהגהות של טפר ברוך שאמר שאם עשה מם פתוחה סתומה אין למחוק כי נקרא חק תוכות שהרי בתחלה לא היה שמה עליה, משמע דהיכא דהוה שמה עליה כגון שין ועין וכיוצא בהן שאע"פ שאינו נוגע בהן הרגל של השין והרגל של העין מ"מ שם שין ועין עליהם שהרי א"א להדמות לצורת אות אחרת יכול לדבק ואין כאן משום שלא כסדרן, וכן נראה ג"כ מתשובת מהר"ם שכת' אמנם נ"ל שיש תקנה לתיקון האותיות ואין בזה שלא כסדרן דכמו שקודם שנותקן נמי הוו אותיות דלא חכים ולא טפש מצי קרי להו אלא שלא נדבקו כדינם יכול לחזור ולהדביקן, ובספר אגור כתוב בו בהדיא שאם נגעו הא וקוף פסול ואין תקנה במחיקה וכן כתב מהר"ם. הנ"ל לע"ד אנכי הטרוד והעלוב אליהו מזרחי שאלה צט

ארבעים סאה של מקוה שאמרו חכמים זכרם לברכה שהם אמה על אמה ברום שלש אמות, תדע שרביעית הלוג הוא אצבעים על אצבעים ברום אצבעים ומחצ' וחומש, מפני שהאמה על אמה הוה ששה טפחים על ששה טפחים שהוא עשרים וארבעה אצבעות על עשרים וארבעה אצבעות ברום שבעים ושנים אצבעות. שהעולה מהכאת ארבעה ועשרים על ארבעה ועשרים הם תקע"ו, והעולה מהכאת תקע"ו עם השבעים ושנים הם ארבעים וחמשה אלף תע"ב אצבעות, נמצא כל הארבעים סאה הם חמשה וארבעים אלף תע"ב אצבעות ונשמרם. ומפני שהסאה ששה קבין והקב ארבעה לוגין יחוייב שיהיו הארבעים סאה תתק"ס לוגין ורביעיות הלוגין יהיו שלשה אלפים תת"ס רביעיות נחלק החמשה וארבעים אלף תע"ב אצבעות השמודים על השלשה אלפים תת"ס רביעיות ויצא לכל רביעית עשרה אצבעות וארבעה חמשיות והם העולים מהכאת האצבעים על האצבעים ברום אצבעים ומחצה וחומש. הרא"ם נר"ו שאלה ק

כהן שנשא גרושה ועודה תחתיו ויש לו בנים ממנה מהו לעלות לספר תורה במקום כהן, תשובה, כהן שנשא נשים בעבירה זרעו מחולל אבל הוא אינו מחולל דכתיב ולא יחלל זרעו, אבל כופין אותו ואפילו בשוטים עד שיגרש וכדאמרינן ביבמות דאם לא רצה כופין אותו וקדשתו אפילו בעל כרחו וכל שלא גרש אין נוהגין בו קדושה דתנן בבכורות בפרק אלו מומין נשא אשה בעבירה פסול עד שידור הנאה, ונראה דאפי' גרשה ואפי' מתה פסול עד שידור הנאה מן הנשים שאסור בהן ושידו' על דעת רבים שלא יוכל להתירו חכם וכדאיתא התם בגמרא, הטרוד והעלוב אליה מזרחי שאלה קא

שמחת בית השואבה שאני, ואם תאמר אמאי לא משני כהנים זריזים הם כדמשני לעיל, יש לומר דעדיפא מיניה קמשני, אי נמי משום דאיסור הדלקתן במקדש אינו אלא משום שנאמר להעלות נר תמיד משום הכי הוצרך לתרץ שמחת בית השואבה כלומר דלא כתיב ביה להעלות לשלול החיוב דלעיל, אי נמי דאי הוה משני כהנים זריזים הם אכתי הוה קשיא לן דאף על גב