רבי אליהו מזרחי(רא"ם) רפג

דזריזים הם מכל מקום יהא אסור מטעם להעלות נר תמיד כמו במקדש דהתם נמי זריזים הם לפיכך תרץ ואמר שמחת בית השואבה דלא כתיב ביה להעלות מדקאמר משום שנאמר להעלות נר תמיד שתהא שלהבת עולה מאליה ולא על ידי תיקון והטייה ש"מ דלא קמירי בשבת אלא בחול, דאי בשבת מאי ולא על ידי תקון והטייה דקאמר הא בשבת אי אפשר להטות ואם כן ליכא לשנויי כהנים זריזים הם דזריזות הכהנים אינה מועילה אלא בשבת שמא יטה אבל בחול שאין איסור בהטיתו לא א"נ בשמחת בית השואבה היו כל ישראל אנשים ונשיב כדאיתא בסוכה פרק החליל ואם כן אף על גב דכהנים זריזים הם מכל מקום כולהו אינם זריזים. אליה מזרחי שאלה קב

בפרק טרפות בשמעתתא דריאה תניא כו' איכא לספוקי דרש"י לא פרש טעמא דחבורא דחיוב משום צובע אלא מצד דיש גבי שמנה שרצים אלה שיש להם עור מדקאמר כיון דיש להם עור וכולי ואם כן הכא דלית להו עור לא קשיא ולא מידי, תו איכא לספוקי אהא דקאמר ר"ע כי לשמואל איכא טעמא אחרינא וכולי אמאי לא קאמר נמי דאפילו אליבא דרב קשיא דהא רב דאמר חייב משום צובע אף משום צובע קאמר ורש"י לא פירש אלא דוקא משום צובע, תו איכא לספוקי בקושיא גופה דדילמא הא דלא מחייב שמואל אף משום צובע הוא משום דסבירא לי' דאין צביעה בבשר דהתם בבשר קמיירי כדקאמר רב התם אימא בה מילתא דלא ליתו דרי בתראי ולחכו עלי משמע דבצביעת בשר קמיירי ולא בצביעת עור דאם לא כן אמאי לחכו עליה ואם כן לא קשיא ולא מידי. תו יש לדקדק אהא דקאמ' אבל גבי מילה משמע דאיכא אסורא דאוריתא דמנא ליה הא אי משום דקאמר פשיטא דקא מחללי שבת עלי' וכולי דילמא בחילול דרבנן קמירי ולא בדאוריתא ואי משום דמוקי מתניתין חבורי מחבר ולא במפקד מפקיד דמשמע דאוסר הוא מדאורייתא דילמא הא דלא מוקי מתניתין במפקד מפקיד משום דאיכא חלול דאוריתא כפי הקא סלקא דעתין אלא משום דאיכא סכנה לחודיה. ויש לומר בקושיא הראשונה דעל כרחך בחלול דאוריתא קאמ' דאי בחלול דרבנן מאי פשיטא דקא מחללי שבתא על ידי סכנה הוא דקאמר דילמא לאו סכנה הוא אלא צערה וא"ה התירו לכתחלה כמו במפיס מורסה שהתירו לכתחל' משום צערה ובקושיא השניה יש לומר דהכי קאמר קא משמע לן חבורי מחבר ובחציצה איכא חבורה ויש כאן אסור שבת וה"ה שרי משום סכנה דאי לא תימא הכי לא הוה ליה לשנויי אלא מי סברת חלול דאוריתא הוא עד דתידוק מינה סכנה הוא חלול מחללינן עליה חילול דרבנן הוא. אליה מזרחי