רבי אליהו מזרחי(רא"ם) רפא

בתרא, אבל נ"ל לע"ד דלישנא קמא פלגי דברי רבא ואביי דקאמרי דהיכא דפסיק רישיה ולא ימות מודה רבי שמעון וסובר דרבי שמעון מתיר בכל ענין, תדע דהא אביי ורבא מוקי להו לחכמים דמתירים לבעול בתחלה בשבת אליבא דר' שמעון כפי לישנא בתרא ולא כלישנא קמא משום דקשיא לן והא פסיק רישיה ותו ליכא לתרוצי בהטייה דדם בלא פתח משכחת לה דאם לא כן לוקמיה כלישנא קמא ד דעדיפא טפי דתו לא מצי למפרך שושבין למה מפה למה. וכן משמע נמי לקמן ובפרק לולב הגזול דקאמר ולאביי ורבא דאמרי דהיכא דפסיק רישיה ולא ימות מודה ר' שמעון ולא אביי ורבא בלבד הוא דמוקי ליה לרבי שמעון בלא פסיק אבל בפסיק מודה לרבי יהודה אבל חוץ מאביי ורבא סוברים שרבי שמעון פליג בכל ענין

תוספות דבור מה לבעול בתחלה בשבת ותניא נמי באידך בריתא וכו' תימא דדילמא השואל סובר הטעם כרבי זירא דאמר שמא ישחוט בן עוף ולא משום חבורה, ואם תאמר סוף סוף כיון דחיישינן משום שמא ישחוט בן עוף לא משכחת לה לבעול בתחלה בשבת יש לומר אם אירע לו שלא בעל כדפירש הוא עצמו לעיל ודוחק הוא לומר דאפילו הכי חיישינן שמא ישחוט בן עוף לצורך סעודת חבת ביאה דסעודת נשואים הוא חובת רז"ל אבל סעודת ביאה לא אמרו רז"ל בשום מקום ומעתה הא דקאמר אח"כ ומיהו ע"כ נראה דלא ידע הבריתא דשמא ישחוט בן עוף דאי הוה ידע ליה מאי קא מבעיא ליה לא שמיע לי

תוספות לדם הוא צריך וכולי כדאמרינן בשילהי פרקא קמא דחגיגה דמוקי הך וכולי לעיל לא שמיע לי מנא ליה הא אי משום דמוקי מתניתין בחבורי מחבר ולא במפקד פקיד דילמא משום דבמפקד פקיד ליכא סכנה ובחבורי מחבר איכא סכנא

תוספות בדבור האי מסוכריא דנזייתא וכולי דלא ניח' ליה שרי ועיקר ראיתו וכולי מצאתי נוסחא אחרת והיא זאת ואף על גב דמלאכה שאינה צריכה אסור לרבי שמעון היכא דלא ניחא ליה כלל שרי טפי

תוספות בדבור והא אמר רבי אבא וכולי פארך חבוש עליך מכלל דלעלמא אסיר וכולי אבל מלישנא דשנאמר בהן פאר משמע לפי שנקראו התפלין בשם פאר ומשמע דטעמא קאמר ולא ילפינן דאם לא כן פארך חבוש מיבעי ליה

תוספות בדבור ר' יהודה אומר אף בבית הארוסין וכולי שלא ל לשם חופה וכולי פירוש אבל לשם חופה אי אפשר משום דעובר על דברי חכמים שחייבו לברך על כל המצות

, תוספות בדבור מאן דלא חתים וכו' כמו בקידושא אינו נראה וקשה קצת וכו' פירוש דאי בתר שמא אזלינן נדמייה לברכת המצות ואי בתר ענינא אזלינן אין זה דומה לקידושא

, בדבור קנוי וסתירה באומרו מפני מה לא אסרוה וכו' פירש רש"י מפני מה לא אסרוה לדור שהרי עדים הרבה ידעו וכו' ומכאן הוכיח מה"ר אליה מזרחי שאשת הצדוקי היא אשת איש והבא עליה חייב עלי' משום אשת איש שאף על פי שכשנתקדשה לבעלה לא היה אלא בפסולי עדות דאורייתא מכל מקום כל העולם הם עדי ביאה אף על פי שלא ראו הביאה דומיא דדוד וכיון שהדבר כן ואנן סהדי דלשם אישות הוא בועל ולא לשם זנות בעלמא אם כן הוה ליה כאלו נתקדשה בפנינו בעדי ביאה

כל היכא דיהבי טעמא למתניתין או לברייתא ואין זה דומה לזה שואל תלמודא מאי ביניהו אבל היכא דמחלקים חולקים בין דבר לדבר כי היכי דלא תיקשי להו אהדדי אין שם שאלה מאי ביניהו משום דשייכי בהו כולהו חלוקים יחד אבל בטעמים אי אפשר שיהיו כולם יחד אלא או הא או הא ושם שייך מאי בינייהו

כתב הר' אביגדור בשם חכם ר' שמחה ז"ל אם יהודי נעשה ערב ליהודי חברו בעבור הגוי ולא פרעו הגוי שישראל פטור דטעמא דערב מפרש בפרק גט פשוט בההיא הנאה דמהימני ליה מהאך גמר ומשעבד והאי טעמא לא שייך כלפי הגוי דפשיטא דישראל מהימן טפי מגוי ולא גמר ומש ומשעבד נפשיה

הר' חזקיה רצה לפסול כתובה שחתמו העדים תחת חתימת החתן והביא ראיה ממסכת גיטין שמא על שאלת שלום חתמו דכי היכי דאמרינן התם שמא על שאלת שלום חתמו הכא נמי נימא דחתמו שהוא החתן, ומהר"ם ז"ל כתב דהתם מיירי שכתב קודם שיטה אחרונה בתוך הגט ושאלו בשלומ' אבל אם כתב אחר סיום לא. תדע דהא היכא דכתב אחר סיום השטר אני פלוני ערב אינו גובה מן הערב אלא מנכסים בני חורין דאמרי' דחתימת העדים לא קיימי עליה אלא אעיקר כתובה קא מסהדי ועוד דאמרינן בגט פשוט מילאהו בקרובים כשר, ועוד למה היה לנו לפסול משום דכתב ידו בין העדים לשטר אדרבה כל שכן דתקיף טפי כתב ידו ועדים. שאלה צז

ריש פ"ק דשבת ודוקא בהא דאמר דאסור לטעום וכו' לא קימא לן כותיה, משמע דסבירא להו לבעלי התוספו' דריב"ל במנחה קטנה דוקא קמיירי אבל בגדולה לדידיה נמי שריא וכיון דלית הלכתא כותיה שמע מינה דטעימה שריא אפילו סמוך למנחה קטנה, דאס"ד דסבירא להו דמילתיה דריב"ל במנחה גדולה קמיירי וכל שכן בקטנה א"כ ס"ל דטעימה שריא אף במנחה קטנה דילמא חא דלית הלכתא כותיה אינו אלא במנחה גדולה אבל בקטנה שהיא עיקר לא ואם כן איכא לאקשויי מנא לן לפרושי מילתיה דריב"ל דבמנחה קטנה דוקא קמיירי וכיון דלית הלכתא כותיה ש"מ דטעימא שריא אף במנחה קטנה דהוי לקולא דילמא מילתיה דריב"ל במנחה גדולה קמיירי וכ"ש בקטנה והא דלית הלכתא כותיה דוקא בגדולה אבל בקטנה שהיא עיקר לא דהויא לחומרא ויש לומר דעל כרחך לומר דבמנחה קטנה קמיירי דאי בגדולה הא דפריך תלמודא הי סמוך למנחה אילימא למנחה גדולה הא איכא שהות ביום טובא לפרוך לימא תהוי תיובתא דריב"ל דאמר ריב"ל כיון שהגיע זמן תפלת המנחה אסור לו לאדם שיטעום כלום קודם שיתפלל כי היכי דפריך במנחה קטנה, ועוד הא דמשני לעולם סמוך למנחה גדולה ובסעודה גדולה לאו שינויא היא דנהי דליכא למיפרך איכא שהות ביום טובא מכל מקום איכא למפרך מריב"ל, הטרוד והעלוב אליהו מזרחי שאלה צח

שלמא רבה לגברא רבה מהר"ר אשר יצ"ו ולכל מאן