רבי אליהו מזרחי(רא"ם) רפ

ממנו לפרנס כפי הדין או מחמת אונסו שמעכבים אותו מלברוח שכבר הרגישו שהוא רוצה לברוח מאשתו כדי לעגנה עד שתתפיס לתת לו ממון אלף פרחים כמו שהוא כתוב בשטר המודעא שלו וכיוצא באלה הטענות אשר אלה הטענות הם סבה שיכופו אותו לגרש אין כאן טענת אונס

ומה שכתב בין עשה מודעא ולא ידעי אונסיה, שקר גמור דדוקא בידעי אונסיה לא מהני בטול דלא גמר ומבטל אונסו בחנם אבל בשלא ידעו אונסו אף על גב דמסר מודעא יכול לבטלה אפילו בחנם דשמא לא היה שם אונס אלא רוע לב בעלמא וחזר בו, הנראה לי לפי עניות דעתי אנכי הטרוד והעלוב אליה מזרחי

מצאתי כתוב בתשובת שאלה על אלמנת הר' שמעון בן הרב ר' יעקב הלוי בת הרב ר' יקיר הכהן והתירוה להנשא רוב גדולי אשכנז על פי שני עדים אנוסים שהמירו בעת הגזירה שהעידו שראו בעלה הנזכר הרוג לפני פתח דצבורק עיר הדמים, ומן בני המתירים היה הרב רבינו אשר והרב רבינו עזרא והרב רבינו יצחק ב"ר מאיר והאריכו בראיות עד אין קץ לכותבם ולבסוף התשובה כתב אחד מן הגדולים ועוד מצאתי תשובת רבינו שלמה זכרו לברכה וזה לשונה הנני משיב לשואל לי על קדושי העלמה שנתקדשה לאיש ושניהם אנוסים היו לעבור על תורת משה על ידי גוים וגם העדים היו כיוצא מהם רואה אני שהיא צריכה גט שאף ישראל משומד לדעתו שקידש קדושיו קדושין אף על פי שחטא ישראל הוא וכל האנוסים לבם לשמים והרי אלו הוכיח סופן שחזרו במצא הצלה ואפי' אם העדים נהגו לשקר אין עדותם בטלה בכך דקיימא לן חשוד על העריות כשר לעדות ומודה רב נחמן לעדות אשה שהוא פסול והני מילי לאפוקה אבל לעיולה מהימני, שלמה ב"ר יצחק התשובו' היו כתובות באגרת אחת גדולה מקלף ושמעתי שהרב רבינו אשר הביא אותה מאשכנז לטוליטולא

, מצאתי כתוב בספר קניין הלכות עבדים פרק ששי להרב רבינו משה בר מימון שכתב שעד אחד כותי כשר לגיטי נשים ושחרורי עבדים והוא שיהיה חבר ובזמן הזה שהכותיים כגוים לכל דבריהם אנו למדים מהם לצדוקים שהצדוקים בזמן הזה כמו הכותיים באותו הזמן קודם שיגזרו עליהם שיהיו כגוי' לכל דבריה' ובס' המצות הגדול מצאתי במצות פרק ששי ממצות עשה מביא זה המאמר בעצמו של הכותים ומפרש שהכותיים בזמן הזה דהינו לאחר הקלקלה הרי הם כגוים לכל דבריהם ואמרינן בירושלמי כותאי דקיסרי קלקלו מעשיהם והתירו להלוותם ברבית וזה יורה שקודם הקלקול היה אסור להלוותם ברבית וכבר נתבאר לעיל שהצדוקי בזמן הזה כמו הכותיים קודם הקלקול א"כ יתחייב מזה שיהיה אסור להלוותם ברבית, עוד מצאתי כתוב בספר זרעים הלכות ערובין פרק שני להרב רבינו משה בר מימון שכתב ישראל שהוא מחלל שבתות בפרהסיא או שהוא עובד עבודה זרה הרי הוא כגוי ואין מבטל רשות אבל המינין שאינם עובדים עבודה זרה ואין מחללים שבתות כגון הצדוקים והביתוסים וכל הכופרים בתורה שבעל פה כללו של דבר כל מי שאינו מאמין במצות ערוב אין מערבים עמו ואין שוכרים ממנו לפי שאינו כגוי אבל מבטל רשות כישראל וכן אם היו ישראל וצדוקי בחצר הרי זה אוסר עליו עד שיבטל לו, והנה כל אלו המאמרי' מורים שהצדוקי כישרא' ואסור לתת להם רבית. שאלה צו אלו קצת הלכות שנתפלפלו בישיבת הרב זלה"ה

פרקא קמא דכתובות פרש רש"י מת הוא דאינו גט וכולי אבל משום אונס אחרינא לא מיפקע גיטא וכולי, לא שמיע לי אחרינא דנקט דאי מת דנקט משום דאין גט לאחר מיתה לחודא נקט לה אבל משום דאניס לא מבעיא ליה דמשום תרוייהו כל חדא באנפי נפשה ליתא למימר דאם כן מאי הא חלה לא דקאמר אם תאמר אי חלה דהויא אונסא לא מאי לתני חלה דקאמר הא לא מצי למתני חלה מכיון דנקט מת משום תרתי וחלה לית ביה אלא חדא וליכא למימר דהינו דקא פריך דוקא נופת דודקארי לה מאי קארי לה ואפשר לומר דהכי קאמר דאונס דמיתה דוקא הוא דאינו גט משום דאית ביה טעמא דאין גט לאחר מיתה אבל משום אונס' אחרינא דלית ביה טעמא דאין גט לאחר מיתה לא, בתוספות ודקאמר לתני חלה וכל שכן מת הא דקתני מת הא קמשמע לן וכולי, פירוש והכי קאמר הא גופה נמי דקאמר קא משמע' לן

, תוספות בדבור ובשני לא יכנוס וכולי פירש הקונטריס אפילו בשעת וכו' ואין נראה לר"י וכולי לעיל וקשה אמאי לא קאמר דלא הוה ליה למפרך הכא נהגו הכא מותר אי לאו דאיכא לפרושי ואם מחמת דאונס שיש סכנה אף ביום שלישי דהשתא לא מצי ליה מילתא באנפי נפשה היא כדפריש

ולידרוש להו כולי לא מסרי נפשיהו וכולי כלומר לא ימסרו נפשיהו

תוספות בדבור אי הכי בשלישי נמי אתי ובעל וכולי לעיל לא עקרינן תימא מנא ליה הא דילמא דוקא היכא דסכנה הוא ברביעי לא עקרינן תרי יומי כיון דאפשר בשלישי אבל אם היה הסכנה אף בשלישי דומיא דסעודה עקרינן, ועוד מדפרי' תלמודא אי לימא הא דאמרן דהינו סכנה והינו אף בשלישי ולא פריך אלא מהתם קרי ליה סכנה וכו' ואהתם נהגו וכולי

תוספות בדבור מסייע ליה לרבי יוחנן וכולי תימא אי סבירא ליה דשבתות שבתוך שבעת ימי המשת' ושבעת ימי אבלות לא אסירי בתשמיש המטה והתנא לא חשש להוציאם מן הכלל מאי אבל קשה דקאמר לקמיה ואי סבירא ליה דשבתות נמי בכלל מאי מועד וחתן משוה אותן דקאמר רש"י זכרו לברכה נמי אמאי פירש גבי מסייעי ליה הא דקתני דאסור בתשמיש בשבעה ימי המשתה דהן לו כרגל נימא מדקתני דאסור בתשמיש בשבעת ימי המשתה אפילו בשבת דהשתא אין צורך לשווי מועד לחתן ולא למאי דקאמר ואין סברא לחלוק בין מועד לשבת ולא לפרש דקאמר דרב ושמואל מפלגי בין חתן למועד ושבת דמשבת נפיק ליה ולא מחתן. רש"י בדבור יש בקיאים בהטייה ומשנינן יש בקיאים בהטייה וכולי תימא דמהתם לא משמע אלא שיכול לבעול בלא יציאת דם ולא פתח אבל יציאת דם בלא פתח מאן לימא לן דאפשר והתוספות תרצו וצ"ל שיכול להוציא דם בלא פתח ולא שמעתי אבל אין לפרש לרש"י ז"ל דם הוא צריך פירוש לבעול דאם כן הינו הנאת עצמו ומאי לדם הוא צריך או להנאת עצמו דקאמר בלישנ'