רבי אליהו מזרחי(רא"ם) רעט

אין בידו לפרנס הדין הוא שיגרש מאחר שיכול להיות פועל לפרנס שכן התנה לה בשטר כתובתה ואנא אפלח ואזון ואפרנס כדכתב הרב רבינו אליה כמו שכת' האשר"י

ומה שכתב דבגט ובמתנה נאמר לו אנוס היתי, הני מילי כשהיה הגט בלא שום סבה אבל כשגזרו עליו בית דין לגרש מכח הדין אפילו אנסוהו בהדיא הרי זה גט כל שכן כשמסר מודעא עליו ואמר שבאונס הוא נותנו דודאי לא חיישינן ביה מאחר שהדבר צריך עשוי, ומההיא דהשולח דרב אשקליה גט בע"כ וכששמע שבט' הגט אצרכיה גיטא אחרינא ל"ק דבטול לחוד וטענת אונס לחוד, וההיא דערכין משמע אפילו מודעא אינו רוצ' לומר מודע' שהוא אנוס אלא שמחמ' אונסו הוא מבטל הגט דאם לא כן למה הצריכו לבטל המודעא הרי נתינת הגט אינו אלא בכפייה כדקתני וכן לגבי גיטין כופים וכולי, וכיון שנתינתו הוא באונס מה לנו אם מסר מודעא שהוא אנוס אלא עכ"ל שהמודעה על הבטול

ומ"ש כשלא פרש בהדיא שיש לו רצון אינו רצון, דמשמע דס"ל דאם אמר לו אתה מבטל כל מודעי וכל מודעי דמודעי ומודעי דנפקי מגו מודעי לפי שאר כל הפוס' או אם אמר לו אתה מבטל כל הדברים הגורמים לבטול הגט לפי הרמב"ם ז"ל וענה ואמר הין הרי זה כשתיקה ואינו מועיל עד שיאמר בפירוש אני מבטל וכולי למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה, אין זה מובן מדברי רש"י ז"ל ח"ו דשתיקח לחוד והין לחוד דאין הפרש בין טענת הין ובין טענת רוצה אני והרמב"ם כתב בהדיא והוא אומר הין

ומה שכתב כיון שלא פרש בהדיא לומר רוצה אני אלא אמר בלשון שון סתם וכולל לעולם המודעא קימת, אינו אמת דאין הפרש בין שיענה הין ובין שיאמר רוצה אני כלל וגלויי מילתא לחוד והין לחוד דגלויי מילתא לא הוציא מפיו שום בטול אלא שמדבריו או מטענותיו ניכר שאינו חפץ באותו שליחות כדפרש רש"י התם גבי גלויי דעתא בגיטא ובהא הוא דסבר אביי כיון שלא הוציא דבר מפיו לאו מילתא הוא אבל היכא דשאלו לבעל ואמרו שאתה רוצה שיהיה השליחות או הגט בטל ואמר הין לא יאמר אביי לאו מילתא הוא וזה מבואר תכלית באור, דהין לשון מבואר הוא ולא סתום וכולל

ומה שדקדק מדברי רש"י דפירש עשייה דגמרא לאחר המודעא שהיה מתמיד תמיד וכו' דקדוק של תוהו הוא דרש"י זכרו לברכה לא פרש כן שלא תאמר דעשיה קודם מודעא דוקא אז אינו מועיל אלא באמירה אבל לאחר מודעא סגי בשתיקה ואפילו שאמר הין זה הוא משלו לא מדברי רש"י ז"ל ולא משום דוקייא

ומה שכתב שהבטול הוא בגט עצמו שהרי אין כאן שליח וחושב בזה שלא יוכל עוד לחזור לגרש בו מאחר שכבר נהיה כחרס, אין זה אמת וטעה בין קודם כתיבת הגט לאחר כתיבתו דקודם כתיבת הגט מבטל המודעה וחוזר וכותב הגט ומגרש בו שהרי לא היה הגט לעולם עד שיהא בטל לגמרי

, ומה שהביא ראיה מהרמב"ם שכתב ואם גרש אינו גט והוכיח מזה הרי לך בהדיא דלא תלינן להקל אלא כשהוא ביד השליח, זהו כשהיה הגט כתוב ועומד

ומה שכתב ואפילו אם נאמר שבטל המודעא מכל מקו' כיון שהיה אונס העכובים והפחדים קיים ומתמיד ודאי זה לא חשיב מעשה, זהו הבל גמור דמסתמא כל המוסר מודעה יש לו שום מציק ומצער אלא שמחמת פחדו ויראתו נותנו ולכן אינו אומר בפרסום שאינו רוצה לתת גט אלא שמוסר המודעא בסתר ואפילו הכי סגי בביטול שלא מצינו שום חלוק בין מודעא למודעא כלל שבכולם פסקו כל הפוסקים שמועיל הביטול חוץ מבטול הגט עצמו

ומה שכתב ואף על גב דאמר רוצה אני או אם לא אמר זה והראה עצמו כמתרצה כיון שהוא על ידי אונס שעדיין קיים אינו נקרא רצוי דהכי מוכח מההיא דערכין, כבר בטלתי זה שודאי כשיאמר רוצה אני או שיענה הן על ביטול המודעא הרי היא בטלה אף על פי שעדיין האונס קיים וכל שכן כשיהיה הדין נותן לגרש ומההיא דערכין אין ראיה ולא כלום

ומה שכתב אבל במקום דלא שייך לומר מצוה לשמוע דברי חכמים אפילו שאומר רוצה אני לא היה מועיל כיון שהוא על ידי אונס, זהו אמת אבל צריך לדעת אם נדון דידן הוא מאותן דלא שייך בהו מצוה לשמוע דברי חכמים אבל אם היה טוען שאיני זן ומפרנס מפני שאין לי יכולת לפרנס דודאי כופין לגרשה הרי זה מאותן שמצוה לשמוע דברי חכמים

ומה שכתב שמאחר שלא ניתן לו רשות לצאת בלי רצון האשה הוכרח בעבור זה שיתן גט ואם כן לא שייך הכא מצוה לשמוע דברי חכמים ליתא דהא ודאי אם יציאתו מהעיר שלא מדעתה היא סבת העגונה שכבר הכירו ממעשיו שהוא רוצה לברוח או כיוצא בזה הוא מוכרח לגרש ומצוה לשמוע דברי חכמים הוא

ומ"ש בשם התוספות דגבי מתנה אי ידעו אונסים לא מהני ביטול דלא גמר ובטל, אין לי תוספות לראותו אבל הסברא מוכרחת בזה דמכיון שיש לו אונס על כרחו הוא שיתן המתנה שיודה על כל מה שיאמרו לו שיודה דלא תהא הודאת בטול המודעה גדולה מהמתנה עצמה וכי היכי דיהיב מתנה אגב אונסיה מודה נמי שהמודעא שמסר עליה שהיא בטלה אגב אונסיה דהא ליכא הכא זוזי כמו במכירה דלימא אגב זוזי אונסיה גמר ומקנה

ולגבי גט שניתן מחמת אונס במקום שאין הדין נותן לגרש וגם מסר מודעא ובטל הגט קודם שכתבו אף על גב דבטול מודעא מהני לענין שלא יהיה הגט בטל, טענת אונסי מיהא לא נתבטלה עם בטול המודע' אלא אם כן היתה על ידי זוזי דאיכא למימר דאגב זוזי גמר ומגרש, אף על פי שגם בזה לבי נוקפי הרבה דאם כן לפי זה יכפו על מי שירצה לגרש גרש את אשתו ויתנו לו גם כן מעט זוזי ויכפו אותו שיבטל טענת אונסו ושיודה שכל אונס שהיה לו או שמסר על הגט שהוא בטל ושהוא מגרש ברצונו, ואם כן לא הנחת בת לאברהם אבינו עומדת תחת בעלה ולא שום בעל עומד עם אשתו שכל מי ששם עינו על שום אשת איש יקים מאיימים עליו להרגו אם לא יגרש על ידי מעות במה שירצה לתת לו ושיודה לפני הבית דין שהוא מגרש ברצונו ושכל המודעות שמסר על אונסו שהם בטלים ובזה יוכל כל מי שירצה לקחת אשת כל מי שירצה ולא שבקת חיי לכל בריה, לפיכך נראה לי שאין למי שאנסוהו לגרש שום תקנה לא בזוזי ולא בפיוס אם לא שיסירו האונס מעליו עד שלא ישאר לו למגרש שום אונס על נתינת הגט משום צד שבעולם אלא אם כן היה האונס במקום שראוי לכוף אותו כדי לגרש על פי מה שהדין נותן, אך צריך לדעת אם האונס הזה שהוא טוען הוי אונס או לא שהרי אם הוא טוען שמחמת אונסו ש מכריחים אותו להביא לה